ארווין פיסקטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארווין פיסקטור
Erwin Piscator
לידה 17 בדצמבר 1893
גרייפנשטיין, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במרץ 1966 (בגיל 72)
שטארנברג, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה וולדפרידהוף זהלנדורף עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Gymnasium Philippinum Marburg עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי ארתור קוטשר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Goethe-Plakette des Landes Hessen (1953)
צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Maria Ley-Piscator (15 באפריל 1937–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.erwin-piscator.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארווין פיסקטורגרמנית: Erwin Piscator; ‏17 בדצמבר 189330 במרץ 1966) היה במאי תיאטרון גרמני חדשן, אשר ייסד יחד עם ברטולט ברכט את התיאטרון האפי והיה למייצג בולט של התיאטרון הפוליטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיסקטור למד תחילה ספרות גרמנית, פילוסופיה ותולדות האומנות באוניברסיטת מינכן. במלחמת העולם הראשונה הוא שירת בין היתר בשוחות במערב, שם גיבש את השקפותיו הפציפיסטיות והסוציליסטיות. אחרי מהפכת נובמבר 1919 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית. הוא ייסד וניהל את התיאטרון הפרולטרי הראשון בשנת 1920 ברלין וביים הופעות פוליטיות עבור המפלגה. ב-1927 הוא פתח תיאטרון של עצמו. גם ברטולט ברכט היה בהתחלה חלק תיאטרון זה.

ב-1931 עבר פיסקטור לברית המועצות והפיק שם את סרט הקולנוע היחידי שלו: ההתקוממות של דייגי סנטה ברברה (1934). ב-1936 הוא היגר לפריז, אחרי שהתאכזב מהסטליניזם, וב-1939 לארצות הברית. עד 1951 הוא ניהל את ה-Dramatic Workshop ובין תלמידיו היו מרלון ברנדו, טוני קרטיס, הרי בלפונטה וטנסי ויליאמס. ב-1951 הוא חזר לגרמניה.

תרומותיו לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבה חידושים משנות העשרים המציא פיסקטור, ביניהם שילוב של שקופיות וסרטים בהצגות, וכן סרטים נעים. תפאורותיו היו מורכבות ואיפשרו סצנות סימולטניות על גבי במות שונות. ההנגדה יצרה ביקורתיות ואפקטים סטיריים. גם הפקות ההמונים שלו היו הראשונות בתחום זה.

במסגרת העלאת ההצגה "רספוטין" בברלין ב-1927, בה ביקש להראות, כמרקסיסט, כיצד ההיסטוריה היא תולדה של כוחות ולא של החלטות מנהיגים, הציב על הבמה שחקנים בדמויותיהם של מנהיגי מלחמת העולם הראשונה, פרנץ יוזף מאוסטריה, הצאר ניקולאי ווילהלם השני, קיסר גרמניה, שדיקלמו משפטים אמיתיים שאמרו אישים אלה בהזדמנויות שונות. במקביל הוקרנו מאחורי הדמויות סרטים תיעודיים מן המלחמה שהדגימו עד כמה היו המנהיגים מנותקים מן המתרחש. לאחר שהקיסר לשעבר, וילהלם השני, שהיה גולה בהולנד, תבע את פיסקטור בעוון הוצאת דיבה, הוציא בית משפט בגרמניה פסק דין שתבע להסיר את דמותו של הקיסר מן ההצגה. בהצגות לאחר מכן, במקום הטקסט המקורי, הקריא השחקן קטעים מתוך פסק הדין והגחיך אותו למצהלות הקהל[1].

אחרי המלחמה הוא היה אחד המייסדים של התיאטרון הדוקומנטרי.

הצגות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Erwin Piscator, The Political Theatre, London: Eyre Methuen, 1980 ISBN 9780413334909

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארווין פיסקטור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Erwin Piscator, The Political Theatre, pp. 222-249