ארטור מאס

ארטור מאס
Artur Mas i Gavarró
לידה	31 בינואר 1956 (בן 68); ברצלונה, ספרד
שם לידה	Artur Mas i Gavarró
מדינה	ספרד
השכלה	אוניברסיטת ברצלונה; Aula Escola Europea; Lycée Français de Barcelone ;
מפלגה	ההתכנסות הדמוקרטית של קטלוניה, Catalan European Democratic Party
בן או בת זוג	Helena Rakòsnik i Tomé (1982–?)
	presidentmas.gencat.cat
	27 בדצמבר 2010 – 12 בינואר 2016; (5 שנים)
	→ José Montilla קרלס פוג'דמון ←
	5 בדצמבר 1995 – 24 באוגוסט 1999; (3 שנים ו־37 שבועות)
	5 בנובמבר 1999 – 23 בספטמבר 2003; (3 שנים ו־46 שבועות)
	5 בדצמבר 2003 – 8 בספטמבר 2006; (שנתיים ו־39 שבועות)
	17 בנובמבר 2006 – 5 באוקטובר 2010; (3 שנים ו־46 שבועות)
	16 בדצמבר 2010 – 2 באוקטובר 2012; (שנה ו־41 שבועות)
	17 בדצמבר 2012 – 4 באוגוסט 2015; (שנתיים ו־32 שבועות)
	26 באוקטובר 2015 – 13 בינואר 2016; (11 שבועות ו־3 ימים)
	Fabián Mohedano ←
חתימה

ארטור מאס אי גווארו (בקטלנית: Artur Mas i Gavarró, נולד ב-31 בינואר 1959) הוא פוליטיקאי קטלוני, ממערך מפלגות המרכז-ימין הלאומני הקטלוני CiU ("איגוד ואיחוד"). בין השנים 2010 - 2015 היה נשיא הז'נרליטט דה קטלוניה, תפקיד הדומה לראש ממשלה בקטלוניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאס הוא אחד מארבע מבניה של משפחת תעשיינים קטלונית. הוא למד בבית ספר צרפתי בברצלונה, ולמד כלכלה באוניברסיטת ברצלונה. אחרי לימודיו עבד במגזר הפרטי, ובמגזר הציבורי בעידוד יזמות. בין השנים 1987 ל 1995 היה חבר מועצת העיר ברצלונה מטעם מפלגת "ההתכנסות הדמוקרטית של קטלוניה" (CDC - שהיא המרכיב המוביל ב-CiU). בשנים 1995–2003 מילא תפקידים שונים בממשלות קטלוניה: שר לעבודות ציבוריות (1995 - 1997), שר הכלכלה והכספים (1997 - 2001), וראש הממשלה (תפקיד שהוא למעשה סגן ראש הממשלה, מתחת לנשיא, 2001 - 2003).

ב-2003 פרש מהפוליטיקה ז'ורדי פוז'ול, שהיה נשיא ממשלת קטלוניה מאז ייסוד הקהילה האוטונומית ב-1980. מאס ירש אותו כמנהיג מפלגת ה-CDC ומועמד ה-CiU לנשיאות הממשלה. בבחירות לפרלמנט הקטלוני שנערכו באותה שנה זכה ה-CiU במספר המושבים הגדול ביותר, אולם המפלגה הסוציאליסטית הספרדית, שזכתה במספר הקולות הגדול ביותר בבחירות, הצליחה להקים קואליציה עם מפלגות שמאל אחרות, ומאס נשאר כראש האופוזיציה. גם אחרי הבחירות שנערכו ב-2006 הצליחו הסוציאליסטים להקים את הקואליציה, אף על פי שהיו המפלגה השנייה בגודלה, גם מבחינת מושבים וגם מבחינת קולות. בבחירות לפרלמנט הקטלוני ב-28 בנובמבר 2010, שנערכו בצל המשבר הכלכלי העולמי שפגע בספרד, ולאחר שבית המשפט לחוקה של ספרד פסל ביוני חלקים מהחוקה החדשה של קטלוניה שאושרה ב-2006,^[1]^[2] זכה ה-CiU ב-62 מתוך 135 מושבי הפרלמנט, ומאס הצליח להקים קואליציה ונכנס לתפקידו כנשיא הממשלה ב-27 בדצמבר.

עם בחירתו, ועקב המרמור בקרב הציבור הקטלוני על כך שקטלוניה שהתוצר לנפש בה הוא הגבוה בספרד מממנת חלקים אחרים במדינה, הבטיח לפעול ליתר עצמאות כלכלית לקטלוניה (כולל גביית מיסים עצמאית), ולהפחית את סכום המיסים שהממשלה המרכזית לוקחת ממנה.^[3] בתחילת כהונתו המשיך מאס את הקו של מפלגתו שלא דרש עצמאות מלאה. אולם לאחר שנכשלו הדיונים על נושא המיסים עם ממשלת ספרד בתקופות כהונתם של ספאטרו ושל רחוי, ולאחר שב-11 בספטמבר 2012 כמיליון וחצי אנשים הפגינו בברצלונה למען עצמאות לקטלוניה, הצטרף גם מאס לדרישה. הוא הקדים את הבחירות לפרלמנט הקטלני בשנתיים, על מנת להשתמש בהן כמשאל עם בלתי רשמי בנושא הדרישה לעצמאות, דבר שאסור על פי חוקת ספרד.^[4] בבחירות שהתקיימו ב-25 בנובמבר ירד כוחה של מפלגתו ל-50 חברים. למקום השני עלתה מפלגת השמאל הרפובליקני של קטלוניה (ERC) שזכתה ב-21 מנדטים, שתומכת גם היא בשאיפות העצמאות.^[5] מאס הגיע להסכם עם ה-ERC, בו היא הבטיחה לתמוך בממשלתו מבחוץ, לתמוך במשאל העם וברוב הצעדים הכלכליים, זכה בהצבעת אמון ב-21 בדצמבר, והושבע לכהונה שנייה.^[6]

ב-9 בנובמבר 2014 ערכה ממשלתו משאל עם לא מחייב בקטלוניה בעניין העצמאות. משאל זה נערך חרף איסור הרשויות בספרד, ונגד מאס הוגש כתב אישום.

לאחר הבחירות בספטמבר 2015, לא קיבל מאס את תמיכת מפלגת השמאל הרדיקלי CUP בשל טענות לשחיתות במפלגתו. בינואר הושבע במקומו לנשיא קרלס פוג'דמון ממפלגתו. לאחר ההשבעה התפטר גם מהפרלמנט, אך נשאר בראשות מפלגת CDC. בכך ויתר על החסינות הפרלמנטרית שעמדה לו בעניין משאל העם.