אריגה בדואית

אשה בדאוית עובדת עם נול ידני (מתוך תערוכה, מרכז ג'ו אלון)

האריגה היא מלאכת היד המפותחת ביותר בחברה הבדואית, ומשמשת ליצירת בדים חיוניים לצרכים בסיסיים, ולאמנות דקורטיבית (בנוסף לרקמה).

שלבים

הכנה מוקדמת

התהליך מתחיל בגזיזת הצמר מהעיזים או הכבשים, ניקוי והכנה לטוויה. סיבי הצמר המסורק נמשכים מערימת הצמר, עוברים בין הבוהן והאצבע בכף רגלה של הטווה, ומגולגלים כפתיל על פלך ידני המורכב ממוט עץ אחד או שניים מוצלבים יחד. צורת הצלב של הפלך מאפשרת גילגול הפתיל בצורת X ומניעת הסתבכות החוטים. לאחר טווית הפתיל הוא עובר לעיתים צביעה.

לפי המסורת הבדואית ישנם חמישה צבעים עיקריים – בז'-לבן, אדום, כחול כהה, שחור וירוק זית. בעבר היו צובעים את החוטים בצבענים טבעיים שנלקחו משורשי עצים, חרקים ועוד, ברבות השנים התייעלו ועברו לצביעה בציבענים סינתטיים. חידוש זה חוסך כסף, זמן, ונותן תוצאה עמידה יותר- כך שהצבעים יישארו לאורך זמן.

החוט שהתקבל בתהליך זה, משמש באריגה הבדואית גם כשתי וגם כערב. לפני תחילת האריגה מתבצע סידור של השתי חוט חוט, המתוחים על שני מוטות עץ. הסידור מאפשר החלפת חוטים במהלך האריגה ליצירת ארג בד. לאחר מכן מתבצעת מתיחת השתי על המוטות. מתיחה זו מתבצעת על ידי שתי נשים היושבות זו מול זו במרחק אורך השתי המבוקש, כאשר לכל אחת מהן מוט עץ לרגליה המוחזק על ידי שתי אבנים. לאחר הקשירה הראשונה, יעבור ביניהן אדם נוסף, עם פקעת חוט השתי בידיו וכך תתבצע מתיחת השתי משני הצדדים. את המוטות מקבעים לאדמה לפני תחילת האריגה.

הנול (מיסאג') מחזיק את השתי במתיחות קבועה וחוטי הערב נארגים על ידי האורגת, אחד, אחד, יחד עם חוטי השתי בזווית הנכונה. הנול הבדואי לא משתמש בעזרים מכניים במהלך פעולת האריגה. פעולת האריגה היא יחסית פשוטה, אך דורשת מיומנות גבוהה, שמסתמכת על כוח פיזי ודייקנות של האורגת.

מלאכת האריגה

האריגה עצמה מתבצעת בישיבה על האדמה, כאשר כל פעם מתקדמת האורגת עם הבד ומתיישבת על החלק שכבר נארג ועל ידי כך מתקרבת לקצה הלא ארוג ובכך גם עוזרת לשמור על מתיחות החוטים. ההחלפה בין החוטים של השתי, על מנת ליצור את ארג הבד, נעשית אף היא בצורה ידנית בעזרת כישור, ודורשת כוח פיזי בגלל מתיחות החוטים והנטייה שלהם להיקשר אחד בשני. החוטים עצמם מוחזקים על המוט שעליו מתוחים חוטי ההפרדה (הליצים) ושכבה אחת תמיד נשארת קבועה ומורמת על ידי שתי אבנים או פחיות מצדי המוט, בעוד האורגת מחליפה ביניהם במשיכה ידנית.

עיצוב ודיגום

באריגה הבדואית משתמשים לרוב בחיבור ארג בד, שהוא חיבור האריגה הפשוט ביותר. כמו כן משתמשות הבדואיות בחיבור אריגה נוסף הנקרא אריגת פְּנֵי שְׁתִי, הנותנת מראה בו הדוגמה המתקבלת מורכבת מצבעי השתי, וחוטי הערב אינם נראים לעין. מראה זה נותן דוגמאות רוחביות, לאורך כל האריג. לרוב מראה זה בעל רקע שחור או לבן. ליצירת בדים מורכבים ועשירים יותר, משלבות הבדואיות את שתי הטכניקות, אחת שנותנת מראה פְּנֵי שְׁתִי והשנייה נותנת מראה פְּנֵי עֶרֶב. מראה פני הערב שונה ממראה השתי בכך שהדוגמאות שמתקבלות אורכיות ומופיעות לפרקים בבד חלק. לעיתים ניתן לראות יריעות המורכבות מרצועות שנארגו בטכניקות שונות, ולאחר הורדה מהנול חוברו יחדיו לכדי יצירת בד חדש. ליצירת דוגמאות נוספות והחלפת צבעים, משתמשות האורגות בשיטה שנקראת אריגה חלקית – היא מתבצעת על ידי אריגה בקבוצה קטנה של חוטים והחלפת צבעים בהתאם לקבלת הדוגמה הרצויה. שיטה זו מקנה יותר חופש בבחירת הדוגמאות והצבעים.

בדיגום הבדים ישנם סמלים ודוגמאות מגוונים: יונים, כנפיים, גמלים, סהר וכוכבים ועוד. הדוגמאות בדרך כלל מועברות על פי המסורת מאם לבת, אך אין מחויבוּת להישאר נאמנים למסורת, ניתן לדגם באופן חופשי לפי נטיית ליבה של האורגת. רוב האריגים מסתיימים בגימורים מעוטרים. כל מקבץ חוטים נאגד לכדי צמה צבעונית, לכמה צמות שמתחברות באמצע יחד, או לפונפונים.

ישנה השקעה בגימורים עשירים ודקורטיביים, ואף מושקעת הרבה עבודה בקישוטים רבים מסביב כגון צמות ופונפונים הנקשרים לברכי הגמלים.

שימוש ומוצרים

מוצרי האריגה הנפוצים בתרבות הבדואית הם אוהלים, שקי אחסון, תיקי אוכף, כריות, שטיחים שמיכות ומוצרי מחייה בסיסיים לחיי נוודות.

למעט במוצרים הארוגים כמו האוהל ומחיצותיו, כריות וכיוצא בזה, כמעט ואין הבדל בין הקבוצות והשבטים השונים בציוד הביתי של הבדואים. לכל אזור או שבט יש את ההעדפות שלו. העובדה שלא ניתן לשייך סגנון מסוים לשבט מוגדר, נובעת מהיותם נוודים. כמו כן נשים הנישאות לגברים משבטים אחרים, מעבירות עימן את הדוגמאות שהן רגילות להן.

בשבטים מסוימים אין אפשרות לארוג את כל האריגים הנחוצים למחיה עקב חיי הנוודות, מפאת חוסר המיומנות באריגה, או חוסר הזמן בשל תחזוק המשק והצרכים הבסיסיים, לכן במקרים אלו יקנו הבדואים את האריגים הנחוצים להם מבדואים אחרים או ממקורות חיצוניים, למעט בדים מיוחדים כמו מחיצת האוהל שבדרך כלל מועברת מדור לדור.

אוהלים

האוהלים הבדואים נארגים מחוטים של שיער כבשים, גמלים, עיזים כותנה וסיבי תמר. למעט הכותנה שנקנית ממקור חיצוני, שאר הצמרים מגיעים מתוך המשק המקומי. ישנם שלושה סוגים של שיער עיזים. החזק והטוב מביניהם הוא שיער עיזים טהור לא מעורב, שהוא הארוך והנקי ביותר משלושת הסוגים.

השימוש לאריגת האוהל בשיער העיזים נובע מהיותו דוחה מים ומבודד תרמי. עם זאת, הוא אינו שומר על קרירות בקיץ ולכן רוב האוהלים ארוגים בתערובת של שלושת הסוגים ביחד. אחד מהאריגים החשובים ביותר במסורת הבדואית משמש כמחיצה באוהל היוצרת הפרדה בין הנשים לגברים.

רוב הנוודים הערבים חיים באוהלים שחורים, המורכבים מרצועות בדים עשויות שיער עיזים. בד האוהל נארג על נול אופקי פשוט שרוחבו כ–70 ס"מ ואורכו בין 12-7 מטר. ליצירת הגג נתפרות 6-5 רצועות כאלו. בקישוטי המחיצה מיוצגות דוגמאות של אריגה שטוחה האופיינית לנוודים.

ראו גם

• האורגות מלקיה

לקריאה נוספת

• ”The Bedouin", Shelagh weir-world of Islam festival publishing company Ltd, 1976, London
• "The art of the loom-weaving spinning & dyeing across the world", Ann Hecht, British museum publications, 1989
• "Bedouins-the Sinai nomads", Shlomo Arad & Sami Michael, Massada,1984

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אריגה בדואית".