ארץ הצבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ-הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ
צבי ארץ ישראלי בפסיפס הציפורים בקיסריה

אֶרֶץ הַצְּבִי הוא כינוי לארץ ישראל. מקור הביטוי בספר דניאל, שם הוא מופיע פעמיים.[1] המילה "צבי" בהקשר זה היא מן השורש השמי צ-ב-ה, המקביל במקרא לשורש ר-צ-ה, ומציינת יופי, פאר וחמדה. משמעו של הביטוי "ארץ הצבי" הוא אם כן: "הארץ הרצויה".[2]

הביטוי במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעותיו של הביטוי "ארץ הצבי" הם בפרק י"א שבספר דניאל, בפסוקים: ”וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ-הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ”,[3] ”וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי”[4].

הרעיון חוזר על עצמו בתנ"ך פעמים נוספות, בצורות קצת שונות:

  • באותו פרק שבספר דניאל: ”יִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר-צְבִי-קֹדֶשׁ וּבָא עַד-קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ”.[5]
  • בספר יחזקאל: ”בַּיּוֹם הַהוּא, נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֶל-אֶרֶץ אֲשֶׁר-תַּרְתִּי לָהֶם, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. צְבִי הִיא, לְכָל-הָאֲרָצוֹת”.[6] לפי הביטוי, ארץ ישראל מתוארת כארץ היפה מכל הארצות. זהו ביטוי יחידאי במקרא בו מובע הרעיון כי ה' תר וחיפש ארץ בשביל בני ישראל. בפסוק ביחזקאל משתקף גם הביטוי ארץ זבת חלב ודבש.[7]
  • בספר ירמיהו: ”אָנֹכִי אָמַרְתִּי: אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, וְאֶתֶּן-לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, נַחֲלַת צְבִי-צִבְאוֹת-גּוֹיִם; וָאֹמַר: אָבִי תִּקְרְאִי לִי, וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי”.[8] הפסוק בירמיהו מסביר את יופייה של הארץ, שכל העמים רוצים בה. לדעת יאיר זקוביץ הביטוי "ארץ הצבי" מקורו בביטויים אלה, או שכל צורות הביטוי השונות, מקורן בביטוי "הצבי ישראל" המופיע בקינת דוד בספר שמואל.[9]

הביטוי בפרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרשת חז"ל מקבל הביטוי לראשונה את הקשרו לצבי:

למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך – מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה.
דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה

במקום נוסף דורשים חז"ל את הביטוי בהקשר לצבי, כשהם מבארים בזה את תופעת האכלוס הגבוה בארץ ישראל, כאשר עם ישראל נמצא בו, שאינו בדרך הטבע:

"ארץ צבי" כתיב בה. מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו (שאחר שהופשט עורו ממנו, שוב אי אפשר להשיבו שיכיל את כל בשר הצבי), אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין (=ישראל) עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דניאל, פרק י"א, פסוק ט"ז; פרק י"א, פסוק מ"א.
  2. ^ יאיר זקוביץ, המילון המקראי הסמוי מן העין, ירושלים, כרמל, 2014, עמ' 71.
  3. ^ ספר דניאל, פרק י"א, פסוק ט"ז.
  4. ^ ספר דניאל, פרק י"א, פסוק מ"א.
  5. ^ ספר דניאל, פרק י"א, פסוק מ"ה
  6. ^ ספר יחזקאל, פרק כ', פסוק ו'.
  7. ^ רימון כשר, מקרא לישראל: יחזקאל א' -כ"ד, ירושלים, מאגנס, 2004, עמ' 393.
  8. ^ ספר ירמיהו, פרק ג', פסוק י"ט.
  9. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ט. יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה, תל אביב, דודזון עתי, 1997, עמ' 99-98