ארקאדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארקאדיה (יחידה אזורית)
Περιφερειακή ενότητα
Αρκαδία
תצפית מפסגת הר ליקאון, בצפונה של ארקאדיה, לכיוון מזרח.
תצפית מפסגת הר ליקאון, בצפונה של ארקאדיה, לכיוון מזרח.
תצפית מפסגת הר ליקאון, בצפונה של ארקאדיה, לכיוון מזרח.
מדינה יווןיוון יוון
מחוז מחוז פלופונסוס
חבל ארץ פלופונסוס
רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית 1. טריפולי
2. צפון קינוריה
3. גורטיניה
4. דרום קינוריה
5. מגלופוליס
בירת היחידה האזורית טריפולי
על שם ארקס, Arcadia עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 4,419 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ ביחידה האזורית 96,092 (2021)
 ‑ צפיפות 20 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 37°29′37″N 22°21′21″E / 37.4936°N 22.3559°E / 37.4936; 22.3559 
אזור זמן UTC+2
http://www.arcadia.gr

מיקומה של ארקאדיה (מסומנת באדום) ביוון


החלוקה המנהלית של ארקאדיה לרשויות מוניציפליות.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארקאדיהיוונית: Αρκαδία) היא יחידה אזורית וחבל ארץ היסטורי של יוון. ארקאדיה המודרנית שייכת מנהלתית למחוז פלופונסוס, וממוקמת במרכז חצי האי פלופונסוס בדרום יוון, בין קורינתוס בצפון מזרח, ארגוליס ומפרץ ארגוליס במזרח, לאקוניה בדרום, מסניה בדרום מערב, אליס בצפון מערב, ואכאיה בצפון. הגישה של היחידה האזורית המודרנית לים האגאי במזרח, לא הייתה קיימת בחבל הארץ הקדום.

מקור השם ארקאדיה הוא מארקאס, דמות מיתולוגית, שלפי האגדה, צאצאיו יישבו את היישובים הראשונים בארקאדיה.

שטחה של ארקאדיה עומד על 4,419 קמ"ר, והיא תופסת כחמישית משטח חצי האי, ושליש משטח המחוז, מה שהופך אותה ליחידה האזורית הגדולה ביותר בפלופונסוס. אוכלוסיית ארקאדיה מונה, נכון ל-2011, 86,865 נפשות, כאשר יותר ממחצית האוכלוסייה מתגוררת בתחומי הרשות המוניציפלית של טריפולי, העיר הגדולה ביחידה, המשמשת כבירתה המנהלית וכבירת מחוז הפלופונסוס כולו.

ארקאדיה היא הררית ברובה, כאשר רכס הרי טייגטוס שולט על מזרח ומזרח דרומה היחידה האזורית, הר פרנסוס ממוקם במזרחה, והרי ליקאון ומנלו בצפונה.

המילה "ארקאדיה" משמשת בהשאלה לתיאור חיי אושר ושלווה, והתואר "ארקאדי" משמש לתיאור כפרי פשוט. זרם ספרותי במאות ה־17 וה־18 באיטליה נקרא על שם חבל הארץ, כיוון שדגל בחזרה לסגנון פשוט והיולי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האגדה היה מוצא הארקאדים בילידי יוון, הפלאסגים, אולם למעשה נמנו הארקאדים עם השבט ההלני של האכאים. הדיאלקט היווני העתיק ביותר שנמצא, "ארקאדי-קפריסאי" שמתאים כנראה לכתב ליניארי ב', נמצא בארקאדיה, והטקסטים הכתובים בו מתוארכים למאות ה־14 - 12 לפנה"ס. הדיאלקט הארקאדי היה בשימוש בארקאדיה עד לתקופה מאוחרת, בעיקר בשל כישלון השבטים הדורים להשתלט עליה. השבטים הדורים שהשתתפו בפלישה הדורית הצליחו להשתלט על רוב הפלופונסוס אולם נכשלו בכיבוש ארקאדיה שנשארה אכיאית (הד לכך אפשר למצוא באגדה על ההרקלידים, צאצאי הרקולס, שהשאירו את ארקאדיה לבני בריתם בזמן כיבושו מחדש של הפלופונסוס).

המבנה הגאוגרפי של ארקאדיה, שרשרות של הרים, וביניהן עמקים סגורים ללא גישה, גרם ליצירת המצב המדיני הייחודי שלה. הפוליס היוונית התפתחה מאוחר מאוד בהיסטוריה שלה, והארץ הורכבה מעשרות כפרים וערים קטנות, כל יישוב מבודד בעמקו שלו, ואוטונומי לחלוטין. להלכה הייתה קיימת ברית ארקאדית, אולם היא הייתה חסרת כל כוח פוליטי והקשר העיקרי שאיחד אותה היה דתי. הארקאדים התאספו רק לצורך פולחנים משותפים של אליהם (בין השאר, זאוס, פאן וסלני). לארץ לא היה מרכז עירוני טבעי, הערים החשובות שלה (מנטיניאה, טגאה ואורכומנוס) הורכבו מאיחוד של מספר קטן יחסית של כפרים, ומעולם לא ייצגו את החבל כולו.

בשלב מוקדם יחסית עברו החבלים בעלי הגישה לים לידי אליס, וארקאדיה התפתחה כארץ מנותקת מן הים, הממעטת לעסוק במסחר. תושביה היו בעיקר איכרים ורועים, שיוחס להם שם של אנשים חרוצים וחזקים. הם נודעו כחיילים מעולים, שיכולים לשמש כחיילים שכירים מעולים. לארקאדים היו סכסוכי גבולות מרובים עם הלאקונים ועם ספרטה, סכסוכים שבהם הארקאדים יצאו לרוב מנצחים, בעיקר בזכות בני טגאה. רק במאה ה־6 לפנה"ס נכנעו הארקאדים להגמוניה של ספרטה, עריהם צורפו לליגה הפלופונסית וספרטה הוכרה כמנהיגתם. הארקאדים השתתפו במלחמות היוונים והפרסים כבעלי בריתה של ספרטה.

לאחר תבוסת ספרטה בקרב לאקוטרה (371 לפנה"ס), הסתיימה גם השפעתה על ארקאדיה. הארץ התארגנה מחדש שוב בברית הישנה שלה, ואפמינונדס, מנהיג תבאי, הקים בה את מגלופוליס, שנועדה להיות בירתה החדשה של ארקאדיה, ומשקל נגד לספרטה. העיר החדשה, שהורכבה מאיחוד של 40 יישובים ושימשה כמרכז של מוסדות האיחוד החדש, לא הצליחה לאחד את הארץ. מנטיניאה וטאגה לא השתתפו באיחוד, ונשארו אופוזיציות חזקות לשלטונו. הברית התפוררה במהרה כאשר אנשי טאגה ומגלופוליס צידדו בתבאי, ואילו מנטיניאה תמכה בקואליציה שהוקמה נגד תבאי.

מ־338 לפנה"ס הייתה ארקאדיה תחת שלטון מוקדון, והתפוררותה המדינית נמשכה. במחצית השנייה של המאה השלישית לפנה"ס הצטרפו עריה לליגה האכאית. ארקאדיה סבלה קשות ממלחמות בדורות הבאים, ספרטה הרסה את מגלופוליס, ואנטיגונוס דוסון, מלך מוקדון, החריב את מנטיניאה. ב־146 לפנה"ס, עם חיסול הברית האכאית על ידי הרומאים, עברה ארקאדיה לידיהם.

נראה שעד ימי אוגוסטוס הייתה ארקאדיה, כמו כל יוון, במצב גרוע. בן תקופת אגוסטוס, סטרבו מתאר את ארקאדיה כהרוסה, ואת בירתה מגלופוליס ("העיר הגדולה") כ"שממה גדולה". עם הפיכת הפלופונסוס לפרובינציה רומאית נראה שמצבה של ארקאדיה השתפר. עם פיצול הקיסרות הרומאית נכללה ארקאדיה, יחד עם כל הפלופונסוס, תחת שלטון האימפריה הביזנטית.

תחת שלטון הפרנקים נכללה ארקאדיה בנסיכות אכיאה בשנים 12051429. בתקופה זו הוחלפה ארקאדיה בין ידיים רבות (פרנקים, נווארים, אצילים איטלקים, הביזנטים ועוד), עד לכיבושה הסופי, יחד עם כל הפלופונסוס, ב־1430. העות'מאנים כבשו את ארקאדיה בין השנים 14581460 והיא הייתה תחת שלטונם עד למלחמת העצמאות היוונית ב־1821. מ־1832 נכללה ארקאדיה רשמית כחלק ממדינת יוון החופשית. במהלך המאה ה־20 סבלה ארקאדיה מהגירה שלילית, גלים של ארקאדים היגרו ממנה, הרוב לאמריקה, וכפרים שלמים איבדו עד מחצית מתושביהם.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום ומזרח ארקאדיה, וכן המקומות הנמוכים במרכז ארקאדיה, חווים קיץ חם וחורף מתון. שאר האזורים גשומים במהלך כל השנה. שלג יורד באופן רגיל בצפון ומערב ארקאדיה, בייחוד באזור ההרים הארקאדים, הרי רכס טייגטוס, והר מנלו.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת כוח הפועלת באמצעות אנרגיה גרעינית וגם פחם נמצאת מדרום למגלופוליס, ואחראית לאספקת החשמל של רוב דרום יוון. ענפי החקלאות העיקריים בארקאדיה הם חוות תפוחי אדמה, מטעי זית, ומרעה, רובם באזורים סביב מגלופוליס וטריפולי. מדרום למגלופוליס נמצא מכרה פחם.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכביש המהיר "gr7" חוצה את ארקאדיה על ציר שעובר מצפון מזרח לדרום מערב, ומחבר את אתונה לקלמטה. ישנן שתי מנהרות העוברות בארקאדיה, שמנתבות ומשמשות את התנועה מאתונה למסניה.

ארקאדיה במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המיתולוגיה היוונית, ייסדו את היישובים הראשונים בארקאדיה צאצאיו של ארקאס, בנה של הנימפה קליסטו וזאוס, שהפך את השנים למערכות כוכבים. לפי גרסאות אחרות היה ארקאס גם נכדו של ליקאון מלך ארקאדיה ונינו של פלסגוס. לפי אחת האגדות, מוצאו של פאן, אל הרועים היווני, בארקאדיה. פולחן פאן, שכנראה קדם לפולחן האלים האולימפיים, החל באזור זה. לפי האגדה הייתה ארקאדיה גם ביתם של הקנטאורים.

על האל הרמס מסופר שנולד במערה בהר במחוז קיליני שבארקאדיה. המזמור ההומרי לאל הרמס מתאר את האל כ"אדון ארקאדיה, הגדושה בעדרים"

פולחנה של סלני, אלת ירח מקומית שמאוחר יותר אוחד עם פולחן ארטמיס, נערך בארקאדיה, ונבנה מקדש לכבודה על הר הליקיון. הארקאדים גם עבדו את זאוס ואת פוסידון ולשניהם היו מקדשים באזור. גם מקדשו של זאוס היה על הר הליקיון.

ארקאדיה באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רועה ארקדיה - רועה בסביבה בוקולית, יצירתו של צ'זארה סאקאגי מטורטונה. אוסף פרטי.
רועה ארקדיה - רועה בסביבה בוקולית, יצירתו של צ'זארה סאקאגי מטורטונה. אוסף פרטי.

יצירתו של המשורר הרומאי ורגיליוס, "האקלוגות", הוא אוסף שירים שהרקע לתוכנם הוא הנוף הכפרי בארקאדיה. השפעת ורגיליוס על הספרות האירופית בימי הביניים גרמה לשם "ארקאדיה" להפוך לסמל של פשטות פסטורלית. בתקופת הרנסאנס הודגש המוטיב בספרות ובשירה, והשם שימש לתיאור של מקומות אידיליים הדומים לגן העדן. רומנים בשם "ארקאדיה" נכתבו על ידי יאקופו סנצרו ועל ידי פיליפ סידני האנגלי. שניהם עסקו בגעגוע לעולם אידיאלי, רחוק מן המציאות.

במאות ה-17 וה-18 התפתח זרם ספרותי באיטליה בשם "ארקאדה", שדגל בסגנון ספרותי פשוט. ב־1993 כתב המחזאי טום סטופארד מחזה שנשא את השם "ארקאדיה", ובכך קישר אותו עם היופי והסדר הקלאסי המזוהים עם ארקאדיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארקאדיה בוויקישיתוף