ארתור קורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור קורי
Arthur William Currie
לידה 5 בדצמבר 1875
Strathroy-Caradoc, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 1933 (בגיל 57)
מונטריאול, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מאונט רויאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות חיל רגלים עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
עיטורים
  • חבר במסדר האמבט (1 בינואר 1918)
  • Knight Companion (4 ביוני 1917)
  • אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש (1 בינואר 1919)
  • צלב המלחמה הבלגי (11 במרץ 1918)
  • מדליית השירות המצוין (12 ביולי 1919)
  • מפקד בלגיון הכבוד (10 בספטמבר 1915)
  • אביר מפקד במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש (4 ביוני 1917)
  • קצין גבוה במסדר הכתר הבלגי (11 במרץ 1918)
  • אוזכר בשדרים
  • צלב המלחמה 1939-1945
  • Person of National Historic Significance עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סר ארתור ויליאם קורי (Arthur William Currie;‏ 5 בדצמבר 187530 בנובמבר 1933) היה גנרל קנדי, מפקד הגיס הקנדי במלחמת העולם הראשונה מאז אמצע 1917 והקנדי הראשון שקיבל דרגת גנרל ופיקד על צבא קנדה. תחת פיקודו הפכו ארבע הדיוויזיות של הגיס הקנדי לכוח לוחם של חיילי סער שהצליחו תמיד להשיג את מטרותיהם, לעיתים תוך מחיר דמים כבד. הוא השכיל לפתח טקטיקות לוחמת סער של "נשוך והחזק", במסגרת מלחמת החפירות הסטטית בעיקרה ולפיכך הצליח להציג הישגים שבלטו על רקע כישלונות עמיתיו הבריטים וצרפתים.

ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג' התבטא שלו הייתה המלחמה נמשכת לתוך 1919 היה מחליף את מפקד כוחותיו, דאגלס הייג בקורי[1].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורי נולד באונטריו ולמד באוניברסיטת טורונטו.

ב-1894 התנדב לגדוד הארטילריה של המיליציה הקנדית, כוח המתנדבים של הדומיניון. ב-1900 הוצע לו תפקיד פיקודי והוא התקדם בסולם הדרגות במקביל לקריירה כאיש עסקים. ב-1913 הסתבך בחובות בעסקאותיו ומשך כ-11,000 דולרים מקופת הגדוד לשם כיסוי חובותיו האישיים. סם יוז (Sam Hughes), שר ההגנה בממשלת בורדן, שהיה אביו של פקוד של קורי בגדוד, המליץ לקורי לקבל את הפיקוד על גדוד בחיל המשלוח הקנדי שיצא לאירופה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כדרך לפתור את בעיותיו הכספיות.

בקרב איפר השני הותקף הכוח הקנדי, עליו פיקד קורי, בגז רעיל, דבר שלא היה לו מענה בפקודות. לפיכך החליט קורי לפעול על דעת עצמו. הכוחות הקנדיים החזיקו את הקו במשך 48 שעות ומנעו את התמוטטות ההגנה בגזרה עד לבוא תגבורת. קור רוחו תחת אש והחוש הטבעי שלו הקנו לו דרגת מייג'ור-גנרל (אלוף) ופיקוד על הדיוויזיה הקנדית הראשונה. על תפקודו בקרב הוענקו לו אות מסדר האמבט ואות לגיון הכבוד הצרפתי.

הוא הוכיח אומץ ונחישות בפיקודו על הדיוויזיה בקרב על הסום. אולם נקלע לתקרית עם מיטיבו עד אז, שר ההגנה סם יוז. יוז ביקש כי בנו יקודם לתפקיד של פיקוד על דיוויזיה, אך קורי סירב, על סמך התרשמותו מתפקודו של הבן בקרב. מאותה עת ועד מותו ב-1921 ניהל יוז מסע צלב אישי נגד קורי.

בקרב רכס וימי היה קורי סגנו של מפקד הכוחות הקנדיים, הלוטננט-גנרל (רב-אלוף) הבריטי ג'וליאן בינג. בקרב השתתפו כל ארבע הדיוויזיות הקנדיות לראשונה ככוח מאוחד. קורי היה שותף פעיל לבניית טקטיקת הקרב, ההכנות (כולל חפירת מנהרות נפץ, הצבת כוח ארטילרי גדול שיספק מיסוך לכוח המסתער ותרגול הכוחות בהסתערות מהירה בדילוג תוך שימוש בכוח-אש מסיבי תוך כדי הסתערות) והתדרוכים המפורטים לקראתו, שהיו מפתח להצלחה. הוא גם היה להוט לאמץ טכנולוגיות חדישות כגון איכון באמצעות קול, טכנולוגיה שסייעה להשמדת 83% מהארטילריה הגרמנית עוד בטרם הקרב[2].

על תפקודו בקרב, ובעיקר על ההכנות המדוקדקות קיבל קורי מאת המלך ג'ורג' החמישי תואר "אביר מפקד" במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש, שהקנתה לו את הזכות להקדים את התואר "סר" לשמו. ב-9 ביוני 1917, כאשר בינג קודם לפיקוד על הארמייה השלישית, קיבל קורי את הפיקוד על הכוח הקנדי והיה בכך למפקד הקנדי הראשון של הכוח.

בהמשך פיקד קורי על הכוחות הקנדיים בקרב איפר השלישי, קרב פשנדל, מתקפת מאה הימים.

עם שובו לקנדה קודם לדרגת גנרל מלא, ולמפקד הצבא הקנדי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sir Arthur Currie: A Biography. Toronto: Methuen Pub. Co. 1985
  • Berton, Pierre (1992). Marching as to War: Canada's Turbulent Years. Toronto: Doubleday Canada. ISBN 9780385258197

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dancocks, Daniel G. (1988). Welcome to Flanders Fields. Toronto: McLelland and Stewart. pp. 245. ISBN 0-7710-2545-9.
  2. ^ Sir Arthur Currie: A Biography. Toronto: Methuen Pub. Co. 1985