באדי בולדן
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1877 ניו אורלינס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1931 (בגיל 54) Jackson, ארצות הברית |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1900 |
| סוגה |
ג'אז |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
חצוצרה |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
צ'ארלס "באדי" בולדן (באנגלית: Charles "Buddy" Bolden; 6 בספטמבר 1877 – 4 בנובמבר 1931) היה נגן קורנית (סוג של חצוצרה) ומוביל תזמורת. מתואר פעמים רבות כ"אבי הג'אז"[1].
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המידע על חייו של באדי בולדן ועל המוזיקה שלו נודעו במשך שנים רק בדרך של סיפורים של מכריו. לא נותרו הקלטות (אם ערך כאלה) ולא תיעוד מסודר ורק תמונה אחת שלו והוא היה "אפוף בערפילי אגדה", כהגדרתו של סקוט יאנאו[2]. רק בשנת 1978 נערך מחקר מקיף על תולדות חייו וניסיון לשחזר את המוזיקה שלו, על ידי דונלד מרקיז, אשר התפרסם בספר "In Search of Buddy Bolden: First Man Of Jazz"[3].
בולדן נולד וחי בניו אורלינס, לואיזיאנה. צליל החצוצרה שלו היה במיטב המסורת של ניו אורלינס, חד, ארוך ורם. בזכות נגינתו זכה בתואר King bolden לאמור "המלך בולדן". את תזמורת הריקודים שלו גיבש ב-1895 ובין השנים 1900–1907 ניהל את התזמורת המפורסמת והחשובה ביותר בעיר, "התזמורת של באדי בולדן". בשנת 1907 לקה בסכיזופרניה ובילה את יתרת חייו בבית חולים לחולי נפש.
המוזיקה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימת הסכמה בין רבים מנגני הג'אז ה"בראשיתי" של ניו אורלינס (ג'ו "קינג" אוליבר, לואי ארמסטרונג ואחרים) ובין חוקרי המוזיקה שיש לזקוף לזכותו של בולדן מספר פיתוחים שהובילו ליצירת הסגנון שנודע כג'אז רק לאחר ירידתו מהזירה.
לזכותו ניתן לזקוף נגינה חופשית של רגטיים, עם דגש על אלתור ושילוב בלוז ורגטיים. בנוסף, הכניס לנגינה השפעות של גוספל כנסייתי, בעיקר מנגנון של קריאה ותגובה, כמו בשירה הדתית האפרו-אמריקאית.
ארגון התזמורת שלו היה ייחודי לתקופתו, היא הייתה מיזוג בין תזמורת צועדת ותזמורת ריקודים. הוא הכניס כלי נשיפה ממתכת לראשונה לנגינת הבלוז והנהיג חטיבת קצב שמנתה קונטרבס וגיטרה, במקום טובה ובנג'ו, דבר שאיפשר אלתור חופשי יותר וצליל "פתוח", המזוהה כיום כ"ג'אזי". בקו הראשון הציב טרומבון, קלרינט ואת הקורנית שלו. ייתכן שב-1898 הוקלטה התזמורת על גבי גליל פונוגרף, אך ההקלטה, אם הייתה כזו, לא נמצאה מעולם.
הלהקה ניגנה קטעים עממיים מוכרים, בהם את מנגינת השיר "יש חור בדלי" אך גם קטעים מקוריים של בולדן. הידוע שבהם הוא קטע שנקרא "Funky Butt" (או "Buddy Bolden's Blues"), שהטרים את סגנון ה-פאנק (Funk), שיופיע רק בשלהי שנות השישים.
בולדן לא היה לבדו, לפי עדויות כמעט כל התזמורות בניו אורלינס ניסו לחקות את סגנון הנגינה של בולדן וכך הוא היה למוביל מגמה של שינוי[4].
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, בולדן היה במשך שנים דמות חידתית ומיתית. ג'לי רול מורטון כתב בלוז המתבסס על Buddy Bolden's Blues וקרא לו "I Thought I Heard Buddy Bolden Say ..." ("חשבתי ששמעתי את באדי בולדן אומר..."). בילי סטרייהורן כתב את הבלדה " Hey Buddy Bolden", המוכר בעיקר בביצועה של נינה סימון[5].
בשנת 2019 יצא לאקרנים הסרט "!Bolden" המהווה גרסה דמיונית של סיפור חייו[6].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Barker, Danny. 1998. Buddy Bolden and the Last Days of Storyville. New York: Continuum.
- Marquis, Donald. In Search Of Buddy Bolden: First Man Of Jazz. Louisiana State University Press. ISBN 0807130931.
- Jazz: A History of America's Music / Geoffrey C. Ward (ISBN 0679765395) p. 18-20
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באדי בולדן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
באדי בולדן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
באדי בולדן, באתר Discogs (באנגלית)- באדי בולדן, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- ביוגרפיה וביבליוגרפיה באתר RedHotJazz (באנגלית)
- באדי בולדן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- באדי בולדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ted Gioia, The History of Jazz, Oxford/New York 1997, p. 34, Jazz: A History of America's Music / Geoffrey C. Ward (ISBN 0679765395) p. 18-20, Exploring Early Jazz: The Origins and Evolution of the New Orleans Style מאת Daniel Hardie
- ^ באתר Allmusic
- ^ אודות הספר
- ^ Exploring Early Jazz: The Origins and Evolution of the New Orleans Style מאת Daniel Hardie פרק 4
- ^ Nina Simone - Hey Buddy Bolden
- ^ "Bolden!", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)