בהמה וחיה בהלכה

בהמות: פרות וכבשים בחווה.

בהלכה, היונקים היבשתיים הגדולים מתחלקים לשתי תת-קטגוריות, חיה ובהמה, השונות זו מזו בהלכותיהן.

תת-הקטגוריה "בהמה" כוללת את חיות המשק המבויתות המצויות במקום יישוב, ואילו תת-הקטגוריה "חיה" כוללת את חיות הבר.

הגדרות ומיון

למונחים "בהמה" ו"חיה" משמעות מורחבת ומשמעות מצמצמת.

במשמעות המורחבת "בהמה" ו"חיה" הן מילים נרדפות, המשמשות לעיתים קרובות כשם לקטגוריה הכוללת את כל מיני היונקים היבשתיים הגדולים, למעט האדם, וברוב המקומות בתורה שבכתב, "חיה" ו"בהמה" הם שמות כללים ומתחלפים, כמאמר חכמים: "הבהמה בכלל חיה" ולהפך.

במשמעות המצמצמת חיה ובהמה הן תת-קטגוריות שונות:

"בהמה" היא בעל חיים מקטגוריה זו המשתייך למיני החיות המבויתות ולבעלי החיים המשמשים לצורכי המשק: לחלב, לבשר, לרכיבה ולביגוד, כגון בקר הבית, צאן, חמור הבית, גמל וחזיר הבית. גם חתול מסווג בתלמוד כבהמה.

חיה היא בעל חיים שאינו חלק ממשק הבית, וגדל שלא במקום יישוב כגון צבי, אייל, ערוד ופיל.

אף בעלי חיים שיכולים להתרבות אלה עם אלה עשויים להשתייך לתת-קטגוריות נפרדות, כגון חזיר הבר (חיה) וחזיר הבית (בהמה), חמור הבית (בהמה) וערוד (חיה).

בעלי חיים מסופקים

במשנה, נחלקו התנאים האם הכלב משתייך לבהמה או לחיה: לשיטת חכמים כלב הוא מין חיה, ולשיטת רבי מאיר הוא מין בהמה. כמו כן נחלקו על בופאלו, מחלוקת שהגיעה עד האחרונים.

כמו כן, במשנה ובתלמוד נחלקו הדעות בעניין בעל החיים המכונה כוי, האם הוא חיה, בהמה או שאינו מסווג לאף לא אחת מקטגוריות אלה. יש אומרים שכוי זה הוא בן כלאיים של בהמה וחיה, ולכן לא ניתן לסווגו בוודאות לאחת מהקטגוריות.

כשרות

סימני כשרות

סימני הטהרה שעל פיהם נקבע אם בעל החיים כשר או אינו כשר משותפים לקבוצות הבהמות והחיות, ומבדילות אותן משאר בעלי החיים. חיות ובהמות כשרות רק אם הם מעלות גירה, מפריסות פרסה ושוסעות שסע.

התורה מציינת 10 מיני יונקים טהורים, כולם אוכלי צמחים. מתוך רשימת היונקים הטהורים המופרטת בתורה, 3 מוגדרים בהמה בהלכה ו-7, לא מבויתים, מוגדרים חיה טהורה.

בהמות הכשרות לאכילה

עם הבהמות הכשרות לאכילה נמנים שלושה סוגים בלבד: הפרים, הכבשים והעיזים

• 
  פרה
• 
  כבשה
• 
  עז

חיות הכשרות לאכילה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: בערכים אודות החיות עצמן נזכרו זיהויים שונים.

החיות הכשרות היחידות הן שבע כפי שנכתב בתורה:

אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר.

• אַיָּל – הוא המין ממשפחת האייליים הידועה לנו.
• צבי – סוג בתת-משפחת הצבאיים שבמשפחת הפריים.
• יחמור – סוג במשפחת האייליים.
• אקו – יעל, לפי דעת ראשוני מפרשי התורה והתלמוד.
• דישון – ראם
• תאו – לפי דעה בתלמוד בבלי זהו שור הבר ויש דעות שהוא מין אחר.
• זמר – לא נמצא לו תיאור במקורות, יש המזהים אותו בימינו עם הג'ירף.

• 
  אייל
• 
  צבי
• 
  יחמור
• 
  יעל (אקו?)
• 
  ראם (דישון?)
• 
  שור הבר (תאו?)
• 
  ג'ירף (זמר?)

הלכות שבהן החיה והבהמה נבדלות זו מזו

לחלוקה זו ביהדות בין חיה לבהמה השלכות הלכתיות רבות ומגוונות.

• קרבנות – באים רק מבהמה (פר, כבש ועז) וכן מן העוף אך לא מחיה.
• איסור אותו ואת בנו – שלא לשחוט ביום אחד, אינו נוהג בחיה.
• בכור – קדושת בכור נוהגת בבהמה ואינה נוהגת בחיה.
• בשר בחלב – לרוב הדעות מהתורה איסור בשר וחלב אינו נוהג בחיה (אך אסור מדרבנן).
• זרוע לחיים וקיבה – מצווה זו לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה, נוהגת בבהמה ואינה נוהגת בחיה.
• חֵלב – נאסר באכילה רק בבהמה ולא בחיה.
• טומאה – חלב של חיה מטמא טומאת נבלה.
• כיסוי הדם – מצווה זו נוהגת רק בחיה ועוף ולא בבהמה.
• מעשר בהמה – אינו נוהג בחיה.
• פדיון מעשר שני – בהמה נקנית בכסף מעשר, לצורך זבחי שלמים ולא לבשר תאוה, אבל אין לקנות חיה בכסף זה.

הלכות בהן בהמה וחיה שוות

מלבד סימני הכשרות, שאמרנו כבר שאינם תלויים בחלוקה בין חיה לבהמה, ישנן הלכות נוספות שבהמה וחיה שוות כלפיהן:

• איסור גיד הנשה – חל על בהמות וחיות כשרות כאחת.
• טומאת נבלה – נוהגת בבהמה ובחיה.
• העמדה והערכה – הערכת שווי.
• כלאי בהמה – למרות שמו, חל האיסור גם על חיות.
• לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו – אסור גם בהמה עם חיה וגם שני מינים שונים תחת אותה חלוקה.

לקריאה נוספת

• סימני חיה ובהמה, שמחה יאיר פוסטולסקי

קישורים חיצוניים

• חיה ובהמה, ד"ר משה רענן, באתר התנ"ך.
• בחינת הזיהויים של עשרת מיני מעלי-הגרה הטהורים על-פי הטקסונומיה מרדכי כסלו.
• מצגת על סימני חיה ובהמה.