בומבה צור

בומבה צור

בומבה צור בסרט "הם היו עשרה", 1960
לידה	26 בדצמבר 1928 חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה	21 במרץ 1979 (בגיל 50) הרצליה, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין הישן בהרצליה
מדינה
תקופת הפעילות	1947–1979 (כ־32 שנים)
עיסוק	שחקן
פרופיל ב-IMDb

בומבה צור, חנה מרון ואריק לביא, 1969

בומבה צור (משמאל) בהצגת "אני והסרג'נט", התיאטרון הקאמרי, 1957

קברו של בומבה צור בבית העלמין הישן בהרצליה

יוסף (בומבה) צור (נולד בשם: יוסף ולצר; 26 בדצמבר 1928 – 21 במרץ 1979) היה שחקן תיאטרון וקולנוע, קומיקאי, מפיק ותסריטאי ישראלי. זוכה פרס כינור דוד.

צור זכור בעיקר בזכות תפקידיו הקומיים וכמצחיקן נצחי, אך הקריירה שלו ידעה עליות ומורדות וכללה בין היתר גם לא מעט אכזבות. לשיא הקריירה שלו הגיע עם הופעתו בסרטו של אפרים קישון "תעלת בלאומילך", משנת 1969, שם גילם את דמותו של קאזימיר בלאומילך, מאושפז בעל הפרעה נפשית שנמלט מבית חולים פסיכיאטרי והחל לקדוח ללא כל סיבה באמצע רחוב אלנבי בפטיש אוויר.

ביוגרפיה

צור נולד בחיפה בשם יוסף ולצר. ניסיונו האמנותי הקצר בילדותו, כאשר הוריו כפו עליו לימודי צ'לו, נפסק לאחר שנחבל בידו תוך כדי ריצה עם כלב. לאחר שסולק מהריאלי העברי למד במשך שנתיים במוסד החינוכי שומריה שבמשמר העמק, היה שנה בהכשרה המגויסת בדפנה וחזר לסיים את לימודיו התיכוניים בחיפה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס צור, איש הפלמ"ח, לשורות הלוחמים והשתתף בקרבות בנבי יושע ובצפת. בחופשתו הראשונה, כשהגיע צור לחיפה, הוא עבר על פני שבט הצופים משוטטי בכרמל, שבו נחשב בעברו כבעל כישרון קומי, לקח אקורדיון וניגן "הבה נגילה" – לדבריו, השיר היחיד שידע לנגן היטב. איש בידור חיפאי שעבר במקרה באזור שאל אותו אם הוא נגן אקורדיון, וצור, שהתקשה לאכזב, השיב בחיוב. כך הגיע ללהקה הצבאית "הכרמל" כנגן אקורדיון, כשחשמלאי הלהקה באותם ימים היה אריק לביא. לא חלף זמן רב עד שצור הפך למצחיקן של הלהקה, ובתוכניתה הבאה אף הופיע בתפקיד הראשי. לאחר שהמלחמה הסתיימה היה מהמשוחררים הראשונים, והופנה עם חבריו ללהקה בחזרה לגליל.

צור היה ממייסדי קיבוץ יראון, ועבד תשעה חודשים כטרקטורן וכחקלאי, עד שנקרא חזרה ללהקת "הכרמל", שהחלה להופיע בפני קהל אזרחי בבימוי צבי פרידלנד. בעקבות פרידלנד הגיע צור לתל אביב, השתכן במרתף ביתו בשכונת שחקני הבימה שבקרבת רחוב דיזנגוף והיה לתלמידו הפרטי. בד בבד החל לשחק בתיאטרון "המטאטא", שם הופיע למעלה משלוש שנים בתוכניות "עגל הזהב", "הצביעו בעד אגסי", "מגדל בבל", "רוח שובבה", "יורשים עליזים" ו"שבת בטבריה" וקיבל משכורת חניך זעומה. בשנת 1953 עבר צור לתיאטרון הקאמרי, אליו התקבל בהמלצת המשורר נתן אלתרמן. הוא החל לשחק בתפקיד קטן ב"תעלולי נאסר א-דין", אך זכה לראשונה בחייו למשכורת מכובדת.

הצגותיו הבאות היו "אחותי איילין" ו"ים ובית" (1953), המחזה "האיש שבא לסעוד" שעסק בדמותו של הקומיקאי הרפו מרקס ובו קיבל צור לראשונה את התפקיד הראשי. כן לקח חלק בהצגות: "כטוב בעיניכם", "מוריד הגשם", "הטירה" (1955) ו"הלב הנמהר" (1956). בתקופה זו החלה גם הקריירה הקולנועית שלו, כשהופיע בתפקידים קטנים בסרטי הקולנוע "אבן על כל מיל" ו"גבעה 24 אינה עונה".

ב־1957 גילם צור את תפקידו האחרון בקאמרי, בהצגה "אני והסרג'נט", שלאחריה קיבל הודעת פיטורין שנימוקה היה כי: "הקהל שהוא מביא לתיאטרון איננו קהל היעד הרצוי". צור יצא ללימודי תיאטרון בלונדון, שם למד קרוב לשנתיים במגמת בימוי. בתקופה זו הגיע ללונדון הבמאי ברוך דינר, שהציע לו תפקיד מרכזי בסרטו "הם היו עשרה" שיצא לאקרנים ב-1960.

לאחר מכן השתתף צור בסרט "חבורה שכזאת", בו היה מעורב גם בהפקה, וסרטיו הבאים היו: "דליה והמלחים" (1964), "שמונה בעקבות אחד" (1964), "רק לא בשבת" (1964), "חור בלבנה" (1965), "מבצע קהיר" (1966), "פורטונה" (1966), "השכונה שלנו" (1968), "התרוממות" (1970), "שוד הטלפונים הגדול" (1972), "הבלש האמיץ שוורץ" (1973) ו"יהלומים" (1975). אולם שיא הקריירה הקולנועית שלו הגיע עם הופעתו בסרטו הקומי-סאטירי של אפרים קישון "תעלת בלאומילך", משנת 1969. צור גילם את דמותו של חולה רוח שנמלט מבית חולים פסיכיאטרי, ומתחיל לקדוח ללא כל סיבה באמצע רחוב אלנבי בפטיש אוויר. לצור לא היה טקסט בסרט למעט מילה אחת בלבד ובכל זאת, הדמות הפכה עם הזמן לקלאסיקה של הקולנוע הישראלי.

על במות התיאטרון נחל צור אכזבה עם שובו מלונדון. "להקת הפילים", שהקים יחד עם אורי זוהר ועם רחל אטאס, הפכה לכישלון צורב. בעקבות ידידו חיים טופול, הצטרף צור ב-1961 לתיאטרון חיפה שעשה אז את צעדיו הראשונים, ולאורך שנה הופיע בהצגות: "אילוף הסוררת", "אנדורה", "הלילה לאיש" ואף החליף את טופול עצמו בתפקיד הראשי במחזה "רשומון".

בשנת 1963 ניסה את מזלו בתחום ההפקה הקולנועית, עם סרטו של פיטר פריי "אשת הגיבור", אך נחל כישלון והפסיד את כל הכסף שהרוויח ב"חבורה שכזאת". בנוסף ביים צור את "היאחזות בחלל", תוכניתה של להקת הנח"ל, והופיע בתוכנית "שורש כל רע" במועדון החמאם.

כששמע כי האמרגן גיורא גודיק עומד להפיק את המחזמר "גברתי הנאווה" בארץ, הציע עצמו צור לתפקיד של אלפרד דוליטל, מטאטא הרחובות חובב הנשים והאלכוהול ואביה של הגיבורה אלייזה, וזכה בו לאחר מבחן בד קצר. בהמשך קיבל גם את תפקיד טוביה החולב במחזמר "כנר על הגג", ושיחק בתפקיד, עד שגודיק החליף אותו בשחקן שמואל רודנסקי. צור היה מובטל מעבודת תיאטרון במשך שמונה חודשים, עד שקיבל הצעה לשחק בתפקיד "החייל האמיץ שווייק", אותו גילם בהצלחה ניכרת וזכה לשבחי הביקורת. משם המשיך לככב לצד גדעון זינגר בקומדיה של ניל סיימון "הזוג המוזר", אך כשל בהפקת ההצגה "פאריס הקטנה" מאת ז'ורז' פדו.

לאחר כישלון זה זימן אותו המפיק אברהם דשא (פשנל) להפקת "צץ וצצה", משירי נתן אלתרמן. בהמשך הופיע במחזמר "אירמה לה דוס מיפו", ובמקביל כיכב בתוכנית הרדיו המצליחה "שלכם לשעה קלה", ממנה זכור בעיקר שירו ההומוריסטי "קדימה אוכל!". צור תלה תקוות רבות בקומדיה "שערורייה בבסיס", אך זו קרסה עקב פרוץ מלחמת יום הכיפורים. כישלון ההפקה הזאת ומחלתה הקשה של רעייתו מינה, הביאו את צור לפרישה ממשחק והפקה בטרם עת, והוא החל לארגן חוגים דרמטיים למבוגרים ולילדים באזור השרון. זמן קצר לפני מותו זכה בפרס כינור דוד, אולם לא הספיק לקבלו. הוא הספיק להופיע בתוכנית הצדעה שהפיקה לכבודו הטלוויזיה לפני שנפטר.

חיים אישיים

צור היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה, אילה נודלמן, נולד הבן אמנון. אשתו השנייה, מינה לבית בעל תשובה, ילידת ירושלים ומורה בהכשרתה. היא השתתפה בסרט מעשה במונית, לצד שייקה אופיר. לבני הזוג נולדו שני ילדים. מינה נפטרה מסרטן ביולי 1977, בגיל 42. יוסף צור נפטר במרץ 1979, גם הוא מסרטן, ונטמן לצד רעייתו בבית העלמין הישן בהרצליה. הותיר אחריו שני בנים ובת.

פילמוגרפיה

• אבן על כל מיל (1954) - שחקן
• גבעה 24 אינה עונה (1955) - שחקן
• הם היו עשרה (1960) - שחקן (בתפקיד ברל)
• חבורה שכזאת (1962) - תסריטאי, מפיק ושחקן (בתפקיד יוסי פס)
• אשת הגיבור (1963) - מפיק
• שמונה בעקבות אחד (1964) - שחקן (בתפקיד יענקל'ה)
• דליה והמלחים (1964) - שחקן
• חור בלבנה (1965) - שחקן
• רק לא בשבת (1965) (הפקה צרפתית-ישראלית) - שחקן
• מבצע קהיר (1966) - שחקן (בתפקיד עלי)
• פורטונה (1966) - שחקן
• השכונה שלנו (1968) - שחקן (בתפקיד מאמן הכדורגל הזר)
• תעלת בלאומילך (1969) - שחקן (בתפקיד בלאומילך)
• התרוממות (1970) - שחקן (בתפקיד רוקח)
• שוד הטלפונים הגדול (1972) - שחקן
• הבלש האמיץ שוורץ (1973) - שחקן
• יהלומים (1975) (הפקה ישראלית-אמריקאית) - שחקן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בומבה צור בוויקישיתוף

• בומבה צור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• בומבה צור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• בומבה צור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• בומבה צור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• בומבה צור, דף שער בספרייה הלאומית
• בומבה צור, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• ביוגרפיה באתר "מומה"
• תמר אבידר, "הרי אני אדם רציני": אומר בומבה צור, שברגע הופעתו על הבמה – פורץ צחוק אדיר, מעריב, 21 בפברואר 1964
• מידע על בומבה צור בקטלוג הספרייה הלאומית