בזיליקה

בזיליקה או בסילקי (מיוונית: βασιλικὴ στοά - בסיליקה סטואה, בתרגום מילולי סטיו מלכותי) היא טיפוס מבנה וחלל שמקורו באדריכלות הרומית, שבה שימש כמבנה הציבור החשוב בעיר. בראשית הנצרות אומצה הבזיליקה והתמסדה כמבנה הפולחן המרכזי של הדת החדשה.

בנצרות הקתולית המונח בזיליקה הוא חלק מההיררכיה הרשמית של חשיבות כנסיות שזכו לזכויות פולחניות מיוחדות מטעם האפיפיור, גם בלי קשר לסגנון האדריכלי. בנצרות הקתולית מוכרות ארבע בזיליקות הנקראות בכורות (basilica major) הממוקמות ברומא וכן, נכון לשנת 2017, 1,757 "בזיליקות זוטרות" (basilica minor) ברחבי העולם.

חלל הבזיליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלל הבזיליקה הוא מלבני, מחולק ל-3 חללי אורך (ספינות/סיטראות) מסדרי גודל שונים, כאשר החלל המרכזי - הספינה הראשית (לטינית: Navis, אנגלית: Nave) גבוהה והחללים הצדיים (ספינות צדדיות/סיטראות) נמוכים יותר. הפרש הגובה בין הספינות מנוצל להחדרת תאורה למבנה, והוא נקרא קומת אור (clearstory, clerestory). החללים מופרדים וממוזגים בו זמנית באמצעות שורות עמודים. החלל הבסיליקני הוא בעל ציר אורך, שהוא גם ציר הסימטריה הראשי של הבניין, שלאורכו מאורגנות יחידות חלליות ומבניות חזרתיות. בקצה הספינה הראשית - אפסיס (לפחות אחד), מעין גומחה חצי עגולה.

מאז מיסוד החלל הבסיליקני כחלל הכנסייתי בנצרות הקדומה (מאה 4), הוא ממשיך להיבנות כטיפוס החללי המוביל באדריכלות הכנסיות בעיקר של הנצרות הקתולית, גם בתקופות סגנון שונות וגם במהפכות טכנולוגיות (למשל במעבר מתקרות עץ לקמרונות אבן, ואפילו תקרות בטון במאה ה-20).

בתרבות הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הרומית שימשה הבזיליקה כמבנה הציבור הראשון במעלה בעיר הרומית, המקום שבו התבצעו עסקים או נדונו עניינים משפטיים. והיא הייתה אחד מבנייני הפורום הרומי. היו בסיליקות ששמשו כבית-משפט, למסחר, כקסרקטין, כמשרדים. הכניסה אל הבזיליקה הייתה מתוך הפורום ודרך קיר האורך של המבנה. הבזיליקה העתיקה ביותר הידועה כיום היא בזיליקה פורקיה, אשר נבנתה ברומא, לצד בית הסנאט, על ידי מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס, בשנת 184 לפניה"ס, בתקופה בה שימש כקנסור. בזיליקה זו שימשה כמקום מושבם הרשמי של הטריבונים מטעם הפלבאים. עוד היו בפורום הרומי בזיליקה אמיליה (נבנתה ב-179 לפניה״ס), בזיליקה יוליה, שנבנתה על ידי יוליוס קיסר ב-46 לפניה״ס והושלמה על ידי אוגוסטוס ב-14–27 לפניה״ס, והבזיליקה של מקסנציוס (בזיליקה נובה) שנבנתה בין 308–312 לסה״נ.

באדריכלות הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הכרזת הסובלנות הדתית כלפי הנצרות על ידי קונסטנטינוס באדיקט מילאנו ב-313, אומצה הבסיליקה כחלל הכנסייה הרווח לפולחן הנוצרי. הכנסייה הראשונה שנבנתה בדגם זה היא בזיליקת הלאטרן. לאחר מכן נבנתה בזיליקת פטרוס הקדוש אשר בוותיקן (324), שהיא כפי הנראה הבזיליקה המפורסמת ביותר. החל מהמאה ה-4 ב, משמשת הבזיליקה ככנסייה באדריכלות הנוצרית במבנה ארוך, הבנוי בדרך כלל בציר מזרח-מערב, עם אולם תווך (ספינה) ושתי סיטראות המופרדים זה מזה בטורי עמודים. הכניסה אל המבנה היא דרך קיר הרוחב המערבי של המבנה בדרך כלל, ובו שלושה שערי-כניסה, האמצעי ל'ספינה' והצדדיים לסיטראות. ממול לכניסה, בצד המזרחי, נמצא בדרך כלל ה"אפסיס". זהו חלל חצי עגול שבו מותקן מזבח הכנסייה. מזבח זה מחליף את פסלו של הקיסר שהיה מוצב כאן במבנה הבזיליקה הרומית המקורית; יש בזיליקות בהן נוספו קפלות (גומחות) שונות במבנה. לעיתים, נוספה לבזיליקה גם קומה שנייה (קומת תאורה, clear-story), המאפשרת כניסת יותר אור לחלל הפנימי של ה'ספינה'.

מסביבות המאות ה-11 וה-12, נוסף לבזיליקה מבנה רוחב - טרנספט, בכיוון צפון-דרום, כך שנוצרה תבנית של צלב, וכן מגדל שנבנה בדרך כלל מעל הצטלבות אולם האורך (הספינה) והטרנספט.

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

מבנה הבזיליקה אומץ גם באדריכלות של בתי-הכנסת הקדומים בארץ ישראל. לקבוצה זו המכונה בתי כנסת המאוחרים שייכים בתי-כנסת מן התקופה הביזנטית, שהפאר העיקרי שלהן הוא כלפי פנים בעיקר בצורת שטיח פסיפס. ה"אפסיס" של הבזיליקה מכוון לרוב לירושלים. דוגמאות לכך הם בית הכנסת בבית אלפא ובית הכנסת בחמת טבריה. המונח בסילקי גם נזכר בספרות חז"ל בקשר לבתי כנסת, למשל בדיופלוסטון של אלכסנדריה.