בית העם (תל אביב)

בית העם
בית העם בשנת 1959 לפני הריסתו
בית העם בשנת 1959 לפני הריסתו
מידע כללי
סוג בית עם עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°04′35″N 34°46′06″E / 32.07636111°N 34.76836111°E / 32.07636111; 34.76836111
(למפת תל אביב רגילה)
 
בית העם
בית העם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ראובן בריינין נואם לפני קהל בבית העם, שנת 1926
בית אל על הניצב כיום במקום בו שכן בית העם

בית העם בתל אביב היה מוסד חינוכי-תרבותי שנוסד על ידי אגודת מתנדבים ונועד לרווחת תושבי תל אביב, אשר נפתח ב-7 ביולי 1925 במגרש בקרן הרחובות בן יהודה ושלום עליכם, במקום בו עומד היום בית "אל-על". בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים היווה מרכז תרבותי אשר רבבות תושבי תל אביב השתתפו בפעילויותיו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזון ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת מייסדיו הייתה, כפי שנאמר בכרוז שהפיץ "הוועד להקמת בית העם", לאפשר לתושבי תל אביב ובייחוד לדלי האמצעים ולבני הנוער שבהם להרחיב את השכלתם, "לשמוע הרצאות חינוך ולהתענג על קונצרטים במחירים שווים לכל נפש". על פי חזונם בית העם יהיה "מרכז להשכלה עממית, מקום פגישה לכולנו, מקום הפצת הלשון והתרבות העברית".

הפעילות בבית העם כללה סדרות של הרצאות, דיונים ביצירות ספרותיות חדשות ובענייני דיומא, הצגות תיאטרון וקונצרטים.

ההרצאות ניתנו במגוון של נושאים: אסטרונומיה, בוטניקה, היסטוריה, לימודי א"י, זואולוגיה, כימיה, כלכלה מדינית וקואופרציה, ספרות עברית וספרות העולם, פסיכולוגיה וחינוך, פיזיקה. תורת הבריאות ואפילו תורת התעופה. חבר המרצים היה מטובי המומחים במקצועות אלה, כמו פרופ' יוסף קלויזנר שהרצה גם באוניברסיטה העברית שנפתחה באותו זמן, זאב וילנאי שהרצה על ארץ ישראל, ד"ר יחזקאל קויפמן ששוחח על סוגיות במקרא, המשוררות לאה גולדברג ואלישבע שהרצו בנושאי ספרות וד"ר יעקב בלובשטיין (אחיה של רחל המשוררת), ממייסדי בית העם שאף הרצה בנושא מדעי הרוח.

המוני תושבי תל אביב נהרו לבית העם להאזין להרצאות, לצפות בהצגות ולהאזין לקונצרטים שנערכו במקום תחת כפת השמיים: משך ארבעת החודשים הראשונים לקיומו בקרו בפעילויות שנערכו בו למעלה מ-70,000 איש. בשנתיים וחצי הראשונות לקיומו נמנו יותר מ-400,000 הגעות לפעילויות, מספר עצום בהינתן העובדה שאוכלוסיית תל אביב מנתה באותן שנים כ-38,000 נפש.

בית העם היה המקום בו התארחו אמנים מפורסמים מחו"ל שהגיעו לארץ ישראל – כך הופיע בו הכנר יאשה חפץ בעת ביקורו בארץ באפריל 1926 ואף תיאטרון הבימה בעת סיבוב ההופעות שערך בארץ בשנת 1928 הציג בו את המחזה "הדיבוק".

בית העם היווה גם את משכנו של התיאטרון הסאטירי המטאטא שהפך אותו למשכנו הקבוע והציג בו עד אמצע שנות החמישים.

תיאטרון הבימה בעת שעמד להשתקע בארץ ישראל רצה להפוך את בית העם למשכנו הקבוע, אלא שנתקל בהתנגדות שחקני המטאטא שחששו לאובדן ביתם ומטה לחמם.

בשנות השלושים הוחכר המקום גם להקרנת סרטי קולנוע, על מנת להקל את המצוקה הכספית אליה נקלעה חברת "בית העם". תחילה הוקרנו בו סרטי איכות אולם עם התדרדרותו משך השנים ירדה גם איכות הסרטים שהוקרנו בו ואם כי תיאטרון המטאטא המשיך להופיע בו ונערכו בו גם אספות פומביות וכינוסים פוליטיים הפך הקולנוע לפעילותו העיקרית.

מקום הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד הקמת מבנה "בית העם" התקיימו הפעילויות בשטח פתוח, גבעת חול מוקפת בגדר קרשים.

בשנת 1925 קבלה אגודת המייסדים הוולונטרית רשות משלטון המנדט להקים חברה "בית עם בע"מ" והותר לה להנפיק מניות בנות לירה אחת כל אחת לשם גיוס כספים להקמת בניין לאוניברסיטה עממית, ספריה ואולם להרצאות ומופעים. כל בעל מניה נחשב לחבר בית העם. בעזרת הכסף שנאסף הוקם ב-1927 צריף עשוי לוחות עץ, שנועד לאפשר באופן ארעי קיום הצגות וקונצרטים גם בחודשי החורף. הרופא הממשלתי המנדטורי דרש להרוס את מבנה העץ עם בוא האביב בטענה שרק מבנה עשוי אבן בטון, או לבנים מתאים מבחינה בטיחותית לשמש כאולם לקונצרטים והרצאות אולם בהשתדלות ראשי העיר דאז – דוד בלוך ומאיר דיזנגוף, נדחתה הריסת הצריף שוב ושוב והארעי הפך לקבוע.

משך השנים עקב מצבה הכספי הרעוע של האגודה שהקימה את בית העם, הוזנח המקום ורבו התלונות על התנאים הסניטריים הירודים ועל חוסר הבטיחות למצטופפים בו, עכברושים שחצו את הבמה בעת ההופעות וקיני נחשים שהתנחלו במקום.

בשנת 1939 הועברו ההרצאות של בית העם לאולם הגדול של בית הספר תל נורדאו הסמוך[1].

הועלו רעיונות שונים להרוס את המבנה ולהקים במקומו מבנה מודרני ומשוכלל, או למסור לאגודה שטח חלופי לצרכיה.

כשרבו השמועות על הכוונה להרוס את בית העם כתב על כך המשורר נתן אלתרמן:

"התיאטראות מזדקנים מהר. שפע חיים ממלא אותם מערב ועד חצות, מבמה ועד יציע, ובהתנדף הקהל בא הקפאון... כל בניין ציבורי נראה מקץ שנתו הראשונה ותיק במאה שנה ממבני הפרט הסובבים אותו, כי רבבות חיים עברוהו והוא נתפייח בעשן שנותיהם, וזקנתו לא תשישות היא, כי אם השתרשות וכוח, לא משענת אלא מגן. כך היה גם לשני הנפילים אשר על חופי הרחוב האחד (בן יהודה) בית העם וגן רינה הנאהבים והבודדים – מי כמוהם אביון ביסודות וחומה, מי כמוהם רעוע וחסר גג וכבד שערים, אך מי עוד העמיק שורשים כל כך במקום הזה. מי היה עוד כמותם לנתח חיים וראווה אשר בלעדיו לא יתואר נופו של הרחוב הזה. ביום בו יבואו לקיים את גזר הדין אשר נחרץ במועצת העיר ולעקור את בית העם אל מקום אחר – ביום ההוא תזעק האדמה מכאב...".

בשנת 1959 נהרס בית העם ובמקומו נבנה בית אל על על ידי היזם אריה פילץ.[2] תחילה חשבו להקים במרתפיו אולם למופעים, אולם לבסוף הקימו שם חניון.

בית העם נזכר גם בשיר "תנו לנו יד ונלך" שנכתב אודות תל אביב בעשורים הראשונים לקיומה, והושר על ידי עירית דותן בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת 1973. בשיר נאמר: ”תנו להתגנב בשקט לגן רינה ואולי לבית העם”, רמז לילדים שנהגו "להתפלח" אל שני המוסדות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]