אמיגדלה

**אמיגדלה**
שיוך	מוח
תיאור ב	האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (835)
מזהים
לטינית (TA98)	corpus amygdaloideum
טרמינולוגיה אנטומיקה	A14.1.09.402
TA2 (2019)	5549
מזהה נרולוקס	birnlex_1241
מזהה נרוניימס	237
FMA	61841
קוד MeSH	A08.186.211.180.090
מזהה MeSH	D000679
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0002708

אמיגדלה (מיוונית: αμυγδαλή - שקד) היא מבנה דמוי שקד, המורכב מכ-13 גרעינים. האמיגדלה נמצאת בעומק האונה הרקתית התיכונה במוח של בעלי חוליות מורכבים, ובהם האדם. היא מעורבת בתהליכי בקרה רגשיים וביצירה של זיכרונות רגשיים^[1].

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. צריך השלמה של תתי האזורים.

האזורים המתוארים כגרעיני אמיגדלה מקיפים כמה מבנים עם מאפיינים דומים בבני האדם ובבעלי חיים אחרים. בין הגרעינים הללו ניתן למנות את המתחם הבזולטרלי, הגרעין הקורטיקלי, הגרעין המדיאלי, הגרעין המרכזי, ואשכולות התאים המשולבים^[2]^[3].

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמיגדלה מעורבת בוויסות הפעולה של המערכת ההורמונלית ושל מערכת העצבים האוטונומית. היא מעוררת את התגובה הראשונית לגירוי וקובעת האם כדאי להיחשף אליו או להימנע ממנו^[4].

האמיגדלה מקוטלגת לרוב כאזור רגשי המקושר לתהליכים של פחד. היא רגישה מאוד להורמוני דחק והיא מעורבת בוויסות רגשי ובתגובה הרגשית לסכנה^[4].

עם זאת, מבנה זה מעורב גם במספר תפקודים, המקושרים באופן קרוב לקוגניציות, בתוכם גם תשומת לב, קשב ולמידה אסוציאטיבית. תפקוד מרכזי של תשומת לב וקשב, תהליך קוגניטיבי פרדיגמטי, הוא תהליך של ויסות חושי. האמיגדלה מכילה ביסודה ככל הנראה את ההשפעות הנוגעות לעלייה בשיעור התגובות העצביות כתוצאה משימת לב לגירויים ויזואליים^[5].

קישורים למערכות עצביות ואזורים מוחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמיגדלה - קישורים למערכות עצביות ואזורים מוחיים

האמיגדלה היא חלק מהמערכת הלימבית ומגרעיני הבסיס^[6]. היא מקבלת מידע מהטגמנטום הגחוני כחלק מהמערכת המזולימבית של המוליך העצבי דופמין^[7]^[8]. התלמוס מעביר לאמיגדלה מידע מעובד אודות גירויים שונים בסביבה, שבעקבותיו היא מעוררת מוטיבציה ראשונית להיחשף אליהם או להימנע מהם^[9].

האמיגדלה מעבירה מידע לחלק התחתון של הסינגוליט קורטקס הקדמי ACad rostral–ventral Anterior cingulate cortex, אשר אחראי על הפן הרגשי של עיבוד המידע^[9]. היא שולחת מידע לתצורה הרשתית^[7], האחראית על מנגנונים הקשורים לעוררות ושינה ומכילה מבנים המעורבים בשליטה מוטורית. האמיגדלה מתקשרת גם עם ההיפותלמוס המעורב ביצירת תגובות פיזיולוגיות^[9] ולוקח חלק בפעולת כמו אכילה, שתייה, רבייה ותגובות למצבי לחץ^[10]. הקישוריות הרחבה המושלכת מהאמיגדלה ל – 8 אזורים נוספים קורטיקליים, מובילה את החוקרים למסקנה שהאמיגדלה "תופסת עמדה במרכז גאומטרי מאוד (מהונדס) של המפה הטופולוגית". מבנה זה הוא אחד מהאזורים המקושרים ביותר של המוח. נראה, כי האמיגדלה, אזור רגשי מרכזי, ממוקמת כדי לעשות אינטגרציה ולהפיץ מידע לאזורים רבים במוח, ביניהם גם אזורים התומכים בתפקודים קוגניטיביים^[5]. למשל, היא תומכת בחלק מהמנגנונים החיוניים אשר מעורבים בתפקודים ניהוליים^[11].

רמות גבוהות של מוליכים עצביים ממשפחת הקטכולאמינים, המופרשות בשעת לחץ כתגובה למצבי מתח, יכולים לדכא במהירות את הפעילות של קליפת המוח הקדם-מצחית ולהעביר אותה למצב "offline" כדי להגיב לסכנה, על ידי העברת השליטה על ההתנהגות למערכות פרמיטיביות יותר כמו האמיגדלה והסטריאטום שמתווכים תגובות אינסטינקטיביות^[12].

השפעה על הרגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמיגדלה נחשבת למעורבת ישירות בתהליכי ויסות רגשי ו"ממונה" על פחד ומורא. האמיגדלה מקושרת עם תגובות רגשיות למצבי סכנה (בעיקר פחד ותוקפנות). היא משתתפת בתגובות התנהגותיות, אוטונומיות והורמונליות על גירויים רגשיים. תגובת הילחם או ברח משויכת לאמיגדלה. בהתאם לכך, האמיגדלה מעורבת בהתניה קלאסית של תגובות רגשיות^[7].

לדופמין יש תפקיד מרכזי במערכת החיזוק^[13]. פעולתו קשורה וחיונית לרצון ולהשתוקקות. עם זאת, עליה ברמות הדופמין של הטגמנטום הגחוני לא בהכרח מובילות לתחושה טובה: היא יכולה לעורר באמיגדלה פעילות המקושרת לציפייה לסכנה ולא רק ציפייה לגמול^[9].

הליקויים הנפוצים ביותר בעקבות פגיעה באמיגדלה קשורים לרגשות בסיסיים כמו פחד ותוקפנות^[14]. למשל, אנשים עם פגיעה באמיגדלה מתקשים במיוחד להבחין בביטויי רגשות שליליים של הזולת, בעיקר פחד^[1]. כמו כן, לפגיעה באזורי האמיגדלה יכולה להיות השפעה מרגיעה על בני אדם רעי מזג^[1].

לאמיגדלה יש מעורבות במצבים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית PTSD.

השפעה על הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמיגדלה אחראית על הפן הרגשי של הזיכרון^[15], מה שמעיד על תפקוד הדורש אינטגרציה קוגניטיבית-רגשית בהינתן משמעות קוגניטיבית-ערכית לחוויה. בסיסו של תפקוד זה בקואליציות דינמיות עשירות של קשרים (או קישורים) בין מספר אזורים במוח^[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפוקמפוס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיגדלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
^ Diffusion tensor imaging segments the human amygdala in vivo
^ Cytoarchitectonic mapping of the human amygdala, hippocampal region and entorhinal cortex: intersubject variability and probability maps
^ ¹ ² מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב, דיונון
^ ¹ ² ³ Passoa, L. (2009). On the relationship between emotion and cognition. Nature Reviews Neuroscience, 9(1), 148-158
^ Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
^ ¹ ² ³ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
^ By Vaidya, Chandan J.; Gordon, Evan M. ROLE OF DOPAMINE IN THE PATHOPHYSIOLOGY OF ATTENTION'DEFICIT/HYPERACTIVITY DISORDER Kar, Bhoomika Rastogi (Ed), (2013). Cognition and brain development: Converging evidence from various methodologies. APA human brain development series., (pp. 105-125). Washington, DC, US: American Psychological Association, xiii, 328 pp.
^ ¹ ² ³ ⁴ Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
^ Mai, J. K., & Paxinos, G. (Eds.). (2012). The human nervous system. Academic Press.
^ Brown, T. E. (2005). Attention deficit disorder: The unfocused mind in children and adults. Yale University Press
^ Arnsten, A. F. (2011). Catecholamine influences on dorsolateral prefrontal cortical networks. Biological psychiatry, 69(12), e89-e99
^ יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני ומעיין ורטמן, (2012). נירופדגוגיה: לא על המוטיבציה (האינדוידואלית) לבדה: מנגנוני למידה גמול ומוטיבציה במוח ובכיתה. מתוך אתר מס"ע.
^ Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.
^ V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press

[גריג2010-1] ¹ ² ³ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה

[2] Diffusion tensor imaging segments the human amygdala in vivo

[3] Cytoarchitectonic mapping of the human amygdala, hippocampal region and entorhinal cortex: intersubject variability and probability maps

[מוניץ2016-4] ¹ ² מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב, דיונון

[תשע-5] ¹ ² ³ Passoa, L. (2009). On the relationship between emotion and cognition. Nature Reviews Neuroscience, 9(1), 148-158

[ביופסיכו-6] Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.

[קרלסון-7] ¹ ² ³ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.

[Vaidya2013-8] By Vaidya, Chandan J.; Gordon, Evan M. ROLE OF DOPAMINE IN THE PATHOPHYSIOLOGY OF ATTENTION'DEFICIT/HYPERACTIVITY DISORDER Kar, Bhoomika Rastogi (Ed), (2013). Cognition and brain development: Converging evidence from various methodologies. APA human brain development series., (pp. 105-125). Washington, DC, US: American Psychological Association, xiii, 328 pp.

[קולקינס-9] ¹ ² ³ ⁴ Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.

[פקסינוס-10] Mai, J. K., & Paxinos, G. (Eds.). (2012). The human nervous system. Academic Press.

[Brown2005-11] Brown, T. E. (2005). Attention deficit disorder: The unfocused mind in children and adults. Yale University Press

[Arnsten2011-12] Arnsten, A. F. (2011). Catecholamine influences on dorsolateral prefrontal cortical networks. Biological psychiatry, 69(12), e89-e99

[נירופדגוגיה-13] יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני ומעיין ורטמן, (2012). נירופדגוגיה: לא על המוטיבציה (האינדוידואלית) לבדה: מנגנוני למידה גמול ומוטיבציה במוח ובכיתה. מתוך אתר מס"ע.

[נוירוזרימה-14] Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.

[רמחנדרן-15] V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אמיגדלה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמיגדלה