בנייה טרומית
בנייה טרומית היא שיטת בנייה המבוססת על הרכבה מהירה של רכיבי בניין מוכנים המיוצרים במפעל ומובאים לאתר. הבנייה הטרומית נחשבת זולה יחסית וקיימים לה יתרונות וחסרונות שונים לעומת הבנייה הקונבנציונלית. בבנייה הטרומית נעשה שימוש באלמנטים תעשייתיים מוכנים מראש המיוצרים בכמויות גדולות במפעל ומובאים לאתר ומורכבים בו. תהליך הבנייה במקרה כזה הוא בעיקר הרכבה של אלמנטים טרומיים מוכנים המתחלקים לשלושה סוגים כללים על פי מספר ממדיהם:
- אלמנטים חד-ממדיים - עמודים וקורות טרומיות
- אלמנטים דו-ממדיים - קירות מוכנים, עם או בלי פתחים כהכנות לדלתות וחלונות וחלקי רצפות ותקרות מוכנים מראש.
- אלמנטים תלת-ממדיים - מערכת רכיבי בניין הכוללת תאי נפח שלמים המיוצרים במפעל ומורכבים באתר לכדי בניין שלם. אלמנטים אלו יכולים להיות חדרים יבילים שלמים הכוללים ארבעה קירות, רצפה, תקרה ופתחים, כמו כן הכנות למערכות בניין שונות.
היתרון הגדול של הבנייה הטרומית היא עלות נמוכה מאוד של בנייה. עם זאת, קיימים גם חסרונות רבים לבנייה בשיטה זו. החיסרון המרכזי הוא חוסר גמישות הפוגע באיכותו האדריכלית של המבנה. בהיבט זה, ככל שנעשה שימוש ברכיבים קטנים יותר, כך מתאפשרת גמישות גדולה יותר בתכנון ואפשרות להרכבתם בצורה חופשית יותר.
בנוסף, קיומם של אלמנטים טרומיים המתחברים זה לזה באתר יכול להוות נקודת תורפה משמעותית לבניין בכל הנוגע לאטימות כנגד מים. בבנייה קונבנציונלית, הסיכוי לחדירת מים אל פנים הבניין נמוך יותר מזה שבבנייה הטרומית בשל העובדה שיציקות הבטון הן המשכיות ומונעות חריצים, ולו הקטנים ביותר, אשר מים עלולים לחדור דרכם.
שיקולי התכנון של הרכיבים הטרומיים בפרויקט בנייה כלשהו הם שיקולי הנדסת תעשייה וניהול ושיקולים אדריכליים והנדסיים המנסים בדרך כלל למצוא את הרכיבים האופטימליים לבנייה זולה וטובה. הוזלת הבנייה היא תוצאה של ייצור המוני יותר של הרכיבים הטרומיים - גם באתר הבנייה עצמו וגם בשימושם באתרים נוספים, מחירי ההובלה שנובעים מגודל הרכיבים והאפשרות להעמיסם ביעילות על משאיות וזמן הרכבתם באתר, שכן הרכבה מהירה וקלה חוסכת כסף המושקע בכח האדם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבנייה הטרומית קיימת בעולם במידה מסוימת מאז העת העתיקה, בה חלק מרכיבי הבניין נבנו בסדנאות על ידי אנשי מלאכה שונים ונמכרו עבור מיזמי בנייה שונים. ההתפתחות המשמעותית של הבנייה הטרומית והתעשייתית החלה למעשה באנגליה בתקופת המהפכה התעשייתית. ארמון הבדולח שבנה ג'וזף פקסטון בלונדון ב-1851 היה פורץ דרך מבחינה זו שכל רכיביו יוצרו בבית חרושת, הורכבו באתר ופורקו בתום היריד שלכבודו נבנה. הנסיך אלברט, שהיה בעלה של ויקטוריה מלכת הממלכה המאוחדת, היה תומך נלהב של התעשייה ועודד בנייה תעשייתית וטרומית.
בנייה טרומית, כתחליף לבנייה הקונבנציונלית מבטון מזוין החלה להתפתח רק באמצע המאה ה-20, תפסה תאוצה והפכה מאז לענף תעשייתי עצמאי. מאז גם החל ייצור טרומי של אלמנטים גדולים יותר מסוג קירות וקוביות שלמות של חדרים או בתים לטובת הרכבה באתר בנייה.
בנייה טרומית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנייה טרומית מאפשרת הקמה זריזה מאוד של שכונות או אתרי קרוואנים כאשר יש צורך בשיכון מהיר של אוכלוסייה. שימוש זה נפוץ במיוחד בישראל, שבה השיכון המהיר והזול הוא עניין מרכזי בענף הבנייה. מבנה יביל ("קרוואן") הוא למעשה מבנה טרומי שהורכב מראש במפעל, אותו ניתן להוביל ממקום למקום ולשכן בו אנשים במהירות. היתרון הכלכלי בשיטה זו הוא גם האפשרות להוביל את הבתים למקום אחר ולשכן בהם אנשים אחרים לאחר שהקודמים עזבו לבתי מגורים אחרים.
בעליות הגדולות במהלך ההיסטוריה של מדינת ישראל נעשה שימוש רב בבנייה טרומית לבניית שיכונים ולהקמת שכונות קרוואנים ששוכנו מהר. בבניית היישוב ניצן במסגרת תוכנית ההתנתקות נבנה יישוב שלם מבתים ניידים לטובת מפוני גוש קטיף. בניית היישוב בבנייה טרומית הוא פתרון זמני ומהיר ונטענו נגדו טענות רבות כנגד איכות המגורים הירודה ובעיות תחזוקה ותשתית חמורות הקיימות באתר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הביטאט 67' - אחד המבנים הראשונים שנחשבו ליצירה אדריכלית של בנייה טרומית
- מבנה יביל
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמיתי גזית, אינסטנט בית: 12 פועלים, 12 קומות, בחודש, באתר כלכליסט, 28 בנובמבר 2018
- בנייה טרומית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
