בנימין מוזס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בנימין (בני) מוזס (נולד ב-16 בנובמבר 1951, תל אביב) הוא רופא פנימי וחוקר בתחום האפידמיולוגיה הקלינית ומדיניות הבריאות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזס למד רפואה באוניברסיטת תל אביב ושירת בצה"ל כרופא. התמחה ושימש כרופא בכיר במחלקה פנימית בבית חולים שיבא. השתלם באנליזה של מסדי נתונים בחקר שירותי הבריאות באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. במקביל לעבודתו כרופא פנימי ניהל יחידת מחקר לחקר החשיבה הקלינית במכון גרטנר. במשך כשנה שימש כמנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות הבריאות. היה מרצה בכיר לרפואה פנימית באוניברסיטת תל אביב. לאחר שנת שבתון באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, הצטרף לסגל המחלקה בדרגת פרופסור חבר לאפידמיולוגיה קלינית ולימד שם במשך מספר שנים. לאחר מכן שימש כרופא יועץ לאבחון טיפול ומעקב של חולים מורכבים. במקביל עסק בחקר עיוני של נושאי הליבה של הרפואה בת זמננו.

מוזס נשוי ואב לשתי בנות.

חקר החשיבה הקלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1999-1990 ניהל מוזס את היחידה לחקר החשיבה הקלינית במכון גרטנר. היחידה עסקה בתחומי מחקר מגוונים, ביניהם: פיתוח קריטריונים ובדיקה של ניצול מיטות אשפוז, הערכה של מידת ההלימות של שימוש בטכנולוגיות יקרות, פיתוח מדדים להערכת תוצאות של התערבות רפואית, מודלים כמותיים לקבלת החלטות קליניות והשוואות בין ספקי בריאות. תוצאות המחקרים פורסמו במאמרים מדעיים רבים.

לעניין ציבורי מיוחד זכה סקר שנערך בשיתוף עם פרופ' אלישבע שימחן ב-1994, אשר השווה 14 מחלקות לניתוחי לב בישראל. הסקר זכה לשבחים רבים בארץ ובעולם והיה אמור להוות תשתית לסקרים דומים בתחומים שונים. לאחר הדלפת תוצאות המחקר לעיתונות נחתם הסכם בין ההסתדרות הרפואית ומשרד הבריאות, אשר הביא להפסקת סקרים השוואתיים במערכת הבריאות בישראל, זאת למרות שגורמים מקצועיים רבים הכירו בכך כי סקרים אלה הם הבסיס לשיפור איכות הרפואה הציבורית בישראל[1].

ביקורת הרפואה בת זמננו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף חוקר מוזס את נושאי הליבה של הרפואה המודרנית, כגון גוף הידע, סיווג ותיוג, הדיאלוג בין הרופא והחולה, וארגון שירותי הבריאות. מוזס מטפל בנושאים אלה באמצעות פרשנות של מאמרים מדעיים וטקסטים רלוונטיים אחרים בנושאים המעסיקים את העולם הרפואי והמדעי בעשורים האחרונים. תוצאות העבודה הפרשנית התפרסמו במספר ספרים לקהל הרחב וכן במאמרים פובליציסטיים בעיתון הארץ.

במסגרת פעילותו הציבורית מקדם מוזס את הרעיון כי נדרש שינוי יסודי במערכת שירותי הבריאות, המושתת על שני עקרונות: ביטול הדרגתי של מוסדות האשפוז תוך העצמת רופאי הקהילה; השבת התבונה המעשית למקצוע הרפואה על בסיס קבלה והטמעה של תפיסת עולם, הרואה במקצוע הרפואה "מדע של יחידים" - המשלב ידע מדעי רחב עם חקר החולה הייחודי.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרפואה המודרנית החלטות באי ודאות, עם עובד, תל אביב 1988.
  • רפואה בתנאי תחרות, הוצאת פפירוס – אוניברסיטת תל אביב, 1993.
  • אדם משחק אלוהים, הוצאת דיונון – אוניברסיטת תל אביב 1999.
  • החיים הטובים: המימד החסר ברפואה המודרנית. מחשבות של רופא ופילוסוף, המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, 1999. יחד עם דוד הד.
  • אדם חסר פנים: משבר הזהות של הרפואה המודרנית, הוצאת מאגנס, ירושלים 2006.
  • האמת של הרפואה המדעית, הוצאת מאגנס ירושלים, 2008.
  • הפוליטיקה של האמת המדעית, הוצאת מאגנס ירושלים, 2011.
  • הרופא בעידן הבערות מרצון, הוצאת מאגנס, ירושלים, 2017.
  • רקוויאם לאספירין, הוצאת מאגנס, ירושלים, 2021.
  • האבולוציה של הפרקטיקה הרפואית, הוצאת מאגנס, ירושלים, 2023.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mozes B., Olmer L., Galai N., Simchen E. National study of postoperatvie mortality associated with coronary artery bypass grafting in Israel. Annals of Thoracic Surgery 1998;66:1254-1263