בנימין שיינבוים

בנימין שיינבוים
	אין תמונה חופשית
לידה	15 באוקטובר 1901; קייב, האימפריה הרוסית
פטירה	4 באוגוסט 1960 (בגיל 58); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	כפר גלעדי
עיסוק	מראשוני מתיישבי עפולה ובכיר באגד
	1942–1945; (כ־3 שנים)
	→ דב ברכאן יוסף ברזילאי ←

בנימין שיינבוים (15 באוקטובר 1901, תר"ס, קייב, האימפריה הרוסית – 4 באוגוסט 1960, תשי"ט, רמת גן, ישראל) היה מאנשי העלייה השנייה. שירת בגדודים העבריים ובארגון "השומר" והיה פעיל ב"הגנה". ראש המועצה המקומית של עפולה בשנים 1942–1945.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיינבוים נולד בעיר קייב שבאימפריה הרוסית (באוקראינה של ימינו) למשה שינבוים ולצפורה בת צבי אהרונסקינד. האב היה בעל מפעל וקיים בית אמיד בו חינכו את הילדים ברוח הציונות. בזכות כספו של האב נשלח בנימין ללמוד בגימנסיה רוסית במסגרת המכסות שהוקצו ליהודים. בגימנסיה היו מספר מועט של יהודים שחוו התנכלויות בעלות אופי אנטישמי מצד הנוצרים, חבריהם לספסל הלימודים, עד שהוריו של החליטו להוציאו מהגימנסיה ולשכור לו מורה פרטי. חוויית האנטישמיות האיצה את רצונו לעלות לארץ ישראל והוא החל להפציר בהוריו להרשות לו לעלות ארצה עד שהסכימו ואימו רשמה אותו להמשך הלימודים בהגימנסיה העברית בירושלים.

העלייה ארצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסח 1914 הגיעו שיינבוים ואימו לארץ ישראל כדי לארגן את שהותו כאן. הוא החל ללמוד בגימנסיה בירושלים ועבר לגור בפנסיון של קרובי משפחה לאחר שאימו שבה לקייב.

תקופת מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1916, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הורו השלטונות העות'מאנים לסגור את בית הספר בו למד שיינבוים והוא וחבריו נאלצו לעבור ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. עם גירוש תל אביב ב-1917 עבר עם חבריו התלמידים ללמוד במאיר שפיה, שם שהו עד סוף המלחמה.

תקופת ההתיישבות החקלאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום המלחמה השלים את חוק לימודיו. התגייס לגדודים העבריים ושירת עד סיום המלחמה. במהלך שירותו הכיר מספר חיילים מארגון "השומר" וב-1921, עם שחרורם, עלה איתם לכפר גלעדי שם עבד בחקלאות ושם גם גויס כשומר בארגון. ב-1924 עבר עם משפחתו לתל יוסף.

הפעילות בעפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1929 עבר מתל יוסף לעפולה, שם היה בין המתיישבים הראשונים וממייסדי שיכון עובדים. ב-1931 מונה על ידי ארגון ההגנה למפקד העיר עפולה, תפקיד אותו מילא עד 1942. בשנה זו מונה ליושב ראש המועצה המקומית בעפולה, תפקיד אותו מילא בשנים 1942–1945. בתקופת שירותו כראש המועצה חרגה פעילותו מתחומי המקום וביתו שימש מרכזה של עפולה והסביבה. הייתה זאת תקופת מלחמת העולם השנייה והוא עודד גיוס צעירים יהודים לצבא הבריטי.

במקביל לפעילותו הציבורית למד נהיגה והיה בין מייסדי קואופרטיב "העמק" לתחבורה ולאחר זמן התקבל כחבר ב"אגד", הוכיח יכולת ארגונית ונבחר להנהלתה. בשמה מילא כמה שליחויות במדינות אחרות.

ב-1948 עבר עם משפחתו לרמת גן.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922 נשא שיינבוים לאישה את ברוריה בת ישעיהו לוין ממטולה. לזוג נולדו בן ושלוש בנות. נפטר ב-1960 ברמת גן והובא למנוחות בחלקת השומר בבית העלמין של כפר גלעדי^[1]^[2].

בנו, יריב שיינבוים, נולד ב-1923 בכפר גלעדי ונישא לאיה שטיינבוק (בתו של יהושע שטיינבוק). יריב שירת כטייס בחיל האוויר וב-10 במאי 1948, בתקופת מלחמת העצמאות, נהרג כשמטוסו התרסק במהלך טיסת הפצצה בהרי ירושלים.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב בעפולה נקרא על שמו^[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך ב', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך תל אביב, 1974, עמוד 247

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד תדהר (עורך), "בנימין שיינבוים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3044
על בנימין שיינבוים, באתר עיריית עפולה
על בנו שנפל (אורכב 28.08.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר ארגון ההגנה
לזכר נעדרים - בנימין שיינבוים, דבר, 7 באוגוסט 1961

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ בנימין שיינבוים, דבר, 7 באוגוסט 1960
^ בנימין שיינבוים, על המשמר, 8 באוגוסט 1960
^ בנימין שינבוים -סיפור חייו באתר "קפה דמרקר", 23 ביולי 2019

[1] בנימין שיינבוים, דבר, 7 באוגוסט 1960

[2] בנימין שיינבוים, על המשמר, 8 באוגוסט 1960

[3] בנימין שינבוים -סיפור חייו באתר "קפה דמרקר", 23 ביולי 2019

[1]

[2]

[3]

ראשי מועצת ועיריית עפולה
כמועצה מקומית	שניאור זלמן הוז (1926–1928) • יעקב קינמון (1928–1930) • פייבוש טבצ'ניק (1930–1931, 1933–1939) • מאיר שפירא ( 1931–1932, 1939–1940) • אפרים מזרחי (1932–1933) • דב ברכאן (1940–1942) • בנימין שיינבוים (1942–1945) • יוסף ברזילאי (1945–1950) • דוד קניאל (1950–1959) • יואש דובנוב (1959–1969)
כעיר	שמשון שחורי (1969–1979) • עובדיה עלי (1979–1991) • צדוק נאווי (1991–1998) • יצחק מירון (1998–2005, 2013–2018) • אבי אברהם אלקבץ (2005–2013, 2018 ואילך)