ברוך מזרחי

ברוך מזרחי
לידה	1926; צפת, המנדט הבריטי
נהרג	18 באפריל 1948 (בגיל 22 בערך); ג'נין, המנדט הבריטי
השתייכות	אצ"ל
דרגה	טוראי
תפקידים בשירות
	לוחם
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות

ערך זה עוסק בלוחם אצ"ל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ברוך מזרחי (פירושונים).

ברוך מזרחי (בלידתו: חמודה אבו אל-עיניין; 1926 – 18 באפריל 1948) היה לוחם אצ"ל, גר צדק ממוצא ערבי, שנולד בעיר צפת, הוקסם משכניו היהודים והתגייר. הוא הפך לפטריוט יהודי וציוני, ונהרג במהלך מלחמת העצמאות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של ברוך מזרחי בבית הקברות הצבאי בנתניה

ברוך מזרחי, בן למחמוד ופטימה, נולד בשם חמודה אבו אל-עיניין למשפחה מפורסמת מצפת. על פי מקורות שונים, מוצא אמו היה ממשפחה יהודית^[1]. כבר בגיל צעיר התעניין חמודה בשכניו היהודים ובמנהגיהם. הוא החל להתקרב לקבוצה של אנשי בית"ר בצפת שהתכנסו במחלבת המאירי והוקסם מהאמונה, מסיפורי הגבורה ומההווי שלהם. הבית"רים לא ידעו איך לקבל את הנער הערבי המיוחד, התלהבו כשהיה מצטרף לשירת 'שתי גדות לירדן' אך גם חשדו בו ובכוונותיו ואף הלקו אותו באחת הפעמים. בשלב מסוים עזב את בית הספר הממשלתי הערבי בצפת ועבר ללמוד בבית ספר אליאנס למרות התנגדות משפחתו. חמודה, שהיה תלמיד ערבי יחיד בבית ספר יהודי התקבל על ידי התלמידים היהודים, בהם אבנר חי שאקי, שהיה לימים לשר לענייני דתות.

כשנפטרה אמו התערערו יחסיו עם אביו. חמודה עזב סופית את הבית ועבר לחיפה כשהוא נחוש בדעתו להתגייר ולהצטרף לדת היהודית. הוא עבר תהליך גיור והחל לשמור תורה ומצוות, ושמו בישראל נקבע תחילה לאברהם בן אברהם. בשלב מאוחר יותר החליט להחליף את השם לברוך מזרחי, שאינו מסגיר את גיורו.

ברוך מזרחי התחבר לסניף בית"ר בחיפה, הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעילות כנגד המנדט הבריטי בהפצת כרוזים ובסיורי אבטחה. במהלך אחת הפעולות נתפס ונשלח למחנה המעצר בלטרון. הוא הוחזק שם במשך חודשים אחדים, עד שנשלח יחד עם עוד 55 גולי אצ"ל ולח"י לגלות באריתריאה. כשלא התירו לו לקחת דבר, התעקש לקחת טלית ותפילין.

כשלושה שבועות לאחר שהגיע לאריתריאה נפגע קשה מירי של השומרים הסודאנים^[2], באירוע בו נהרגו שני עצורים ונפצעו 12. ברוך מזרחי נותח במשך 24 שעות על ידי רופא בריטי וניצל. לאחר כחודשיים של שיקום, התחיל ברוך להתאושש והצטרף לחבריו במחנה. מאוחר יותר סופר עליו כי יום אחד אמר לו חברו למעצר דני מטרסקו בבדיחות הדעת שלאחר שקיבל 20 מנות דם אנגלי הוא כבר לא יהודי. רק לאחר שהבין שזו הייתה בדיחה נרגע ברוך מזרחי, שזהותו החדשה כיהודי וציוני הייתה כל כך חשובה לו. בהמשך השתתף בניסיונות הבריחה ממחנות המעצר.

הן בתקופת מעצרו בלטרון והן במהלך גלות אריתריאה, נעשו ניסיונות מצד משפחתו הערבית לשחרר אותו, אך מזרחי התעקש שהוא יהודי לאומי ולא יבגוד בעמו ובמולדתו. התנהלותו זו של ברוך מזרחי הביאה את משפחתו להחלטה לנקום את כבודה.^{[דרושה הבהרה]}

לאחר כשנתיים במחנות המעצר באריתריאה, קניה וסודאן, שוחרר מזרחי במפתיע, הוחזר לארץ ישראל ושב לחיפה ולפעילות במסגרת האצ"ל. בהמשך הצטרף לגרעין של אנשי בית"ר משוחררי הבריגדה היהודית שהקימו את מאחז מרגולין ליד צומת בית ליד, שממנו התפתח בהמשך היישוב נורדיה. הוא השתלב בפעילות, עבד קשה והתנהג כיהודי ארצישראלי לכל דבר.

לצד עבודתו מזרחי המשיך לבצע פעילות מודיעינית במסגרת המחלקה הערבית של האצ"ל. במסגרת זו נשלח ב-18 באפריל 1948 לפעילות איסוף מודיעין לקראת פעולה בג'נין. האוטובוס הערבי שבו נסע מחיפה לג'נין נעצר לבדיקה שגרתית באזור מגידו. שוטר ערבי במחסום זיהה אותו לפי שן זהב שהייתה בפיו והוא הובא, ביחד עם שלושה ערבים עימם התיידד במהלך הנסיעה (שלא היו קשורים לשליחותו), בפני בית משפט צבאי של קאוקג'י בכפר ג'בע, שהחליט על הוצאתו להורג. מזרחי הוכרז כנעדר וגורלו לא נודע עד לאחר מלחמת ששת הימים.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 החל העיתונאי יחזקאל המאירי מצפת לחקור מה עלה בגורלו של ברוך מזרחי. הוא הגיע לכפר ג'בע שליד שכם, שמע מהמקומיים על ה"יהודי" שהוצא להורג על ידי חיילי קאוקג'י והגיע למערה בה קבור ברוך מזרחי. בחיפוש נמצאו גופות שלושה ערבים שהוצאו להורג יחד עמו וגופתו של מזרחי, שזוהתה באמצעות מבנה שיניו ושן הזהב שהייתה בפיו.

בספטמבר 1968 התקיים טקס אזכרה לזכרו ליד אנדרטת הטנק בצומת קבטיה לזכר הרוגי מלחמת ששת הימים^[3]. ב-9 באוקטובר 1969 הובא ברוך מזרחי למנוחת עולמים בטקס צבאי מלא, כיהודי, בחלקה הצבאית בבית הקברות בנתניה. בין המלווים אותו היה מפקד אצ"ל מנחם בגין והרב הראשי לצה"ל הרב שלמה גורן^[4].

החל מראשית המאה ה־21 עלו לקברו של מזרחי מספר מתושבי שא נור (הסמוכה לג'בע, המקום שבו הוצא מזרחי להורג) ביום השנה לפטירתו. החל מ־2015 החלה המועצה האזורית שומרון לארגן את העלייה לקברו של מזרחי ביום השנה לפטירתו.