בריאן פריל

בריאן פריל
לידה	9 בינואר 1929; אומה, הממלכה המאוחדת
פטירה	2 באוקטובר 2015 (בגיל 86); Greencastle, אירלנד
מדינה	הממלכה המאוחדת, אירלנד
מקום קבורה	Glenties
השכלה	אוניברסיטת אלסטר; אוניברסיטת מיינות'; St Columb's College ;
תפקיד	סנאטור של אירלנד (25 באפריל 1987–5 ביולי 1989)
מפלגה	Nationalist Party
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
פרסים והוקרה	פרס PEN האירי; עמית החברה המלכותית לספרות; פרס טוני למחזה הטוב ביותר ;

בריאן פריל (באנגלית: Brian Friel; ‏9 בינואר 1929 - 2 באוקטובר 2015) היה מחזאי אירי וכן סופר ובמאי תיאטרון "פילד דיי ת'יאטר קומפני". הוא נחשב מטובי המחזאים שכתבו בשפה האנגלית.^[1] ^[2] וכונה "צ'כוב האירי".^[3] בתקופה של שישה עשורים כתב יותר משלושים מחזות, הידועים ביותר הם "פילדלפיה, הנה אני בא!" ו"רוקדים בלונאסה".

ב-1975 יצא סרט קולנוע על פי המחזה "פילדלפיה, הנה אני בא!" בכיכובו של דונל מק'קאן ג'ון קווסטד ביים ובריאן פריל כתב את התסריט. ב-1980 ייסד פריל את "פילד דיי ת'יאטר קומפני", המחזה "תרגומים" מאת פריל היה המחזה הראשון שהציגה הלהקה. בתיאטרון שיתף פעולה עם שיימוס היני, זוכה פרס נובל לספרות, שהיה חברו מילדות.

המחזה "רוקדים בלונאסה" הביא לפריל הכרה בינלאומית ופרסים רבים בהם פרס טוני למחזה הטוב ביותר, פרס לורנס אוליביה ופרס חוג מבקרי התיאטרון של ניו יורק. ב-1998 הופק סרט קולנוע על פי המחזה בכיכובה של מריל סטריפ ובימוי של פט או'קונור. המחזה Lovers (אוהבים) עובד לאופרה בשם "באלימור" (Ballymore) על ידי ריצ'רד וורגו (Richard Wargo). הצגת הבכורה הועלתה במילווקי בפברואר 1999.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריל נולד באומך שבמחוז טיירון בצפון אירלנד. אביו, פטריק "פאדי" פריל, היה מורה בבית ספר בדרי. אימו, מרי מקלון, הייתה מנהלת סוכנות דואר בגלנטיס (Glenties) שבמחוז דניגול. הוא התחנך בבית ספר קתולי, סיינט קולומב'ס קולג' בדרי. את התואר הראשון עשה בסיינט פטריק'ס קולג' במיינות' (Maynooth) והוסמך להוראה ב-St. Joseph's Training College בבלפסט. ב-1954 נשא לאישה את אן מוריסון, ולזוג נולדו ארבע בנות ובן. בין השנים 1950 ל-1960 עסק בהוראה ולימד מתמטיקה בבתי ספר בדרי. ב-1960 עזב את משרתו כמורה כדי לקדם את הקריירה שלו כסופר. הוא עבר לגור במוף (Muff) במחוז דניגול, ולבסוף התיישב בגרינקאסל שבדניגול.

ב-1987 מונה לשאנד אירן (הסנאט האירי) על ידי הטישך.^[4] וכיהן עד 1989. רדיו ה-BBC שידר ב-1989 סדרה של שישה ממחזותיו במסגרת "עונת בריאן פריל, הוא היה המחזאי שעודו בחיים הראשון שזכה לכבוד כזה. באפריל ועד אוגוסט של שנת 1999 חגגו יום הולדת 70 לפריל, באירועים שנקראו "פסטיבל פריל". במהלכו הועלו עשרה מחזות על הבמות ברחבי דבלין. בנוסף לפסטיבל הוקדשו למחזאי כנס, תערוכה בספריה הלאומית, הקרנות סרטים, ומהדורה מיוחדת של המגזין The Irish University Review. כמו כן קיבל פרס על מפעל חיים מ"אייריש טיימס".

ב-2008 הוכרז באוניברסיטת המלכה בבלפסט על כוונה להקים מרכז תיאטרון ומחקר על שמו של בריאן פריל. המרכז "בריאן פריל תיאטר" נפתח ב-2009.

ב-2009 ציינו את יום הולדתו השמונים. בגייט תיאטר הוצגו בספטמבר המחזות "Faith Healer", ‏"The Yalta Game" ו-"Afterplay". ב-13 בספטמבר הוצג ב"אבי תיאטר" ערב של "חגיגות יום ההולדת של בריאן פריל", בו הוקראו קטעים ממחזותיו "פילדלפיה, הנה אני בא!", "תרגומים" ו"רוקדים בלונאסה". למרות היותו מתבודד, השתתף פריל בחגיגות וקיבל עוגה בעוד הקהל שר "יום הולדת שמח". עוד ב-2009 פרסם כתב העת Irish Theatre International גיליון מיוחד לרגל המאורע, והקדיש שבעה מאמרים למחזאי.

נפטר בדניגול שבמחוז אלסטר באירלנד ב-2 באוקטובר 2015, לאחר מחלה ממושכת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בריאן פריל בוויקישיתוף

בריאן פריל במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
בריאן פריל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בריאן פריל, באתר "הבמה"
בריאן פריל, מחזאי (אורכב 21.03.2012 בארכיון Wayback Machine) באתר תיאטרון החאן
אליקים ירון, האירים הקרובים לנו, מעריב, 25 באוקטובר 1987
יאיר אשכנזי, מת המחזאי האירי בריאן פריל, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2015
בריאן פריל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בריאן פריל (1929-2015), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Nightingale, Benedict. "Brian Friel's letters from an internal exile". The Times. 23 February 2009. "But if it fuses warmth, humour and melancholy as seamlessly as it should, it will make a worthy birthday gift for Friel, who has just turned 80, and justify his status as one of Ireland's seven Saoi of the Aosdána, meaning that he can wear the Golden Torc round his neck and is now officially what we fans know him to be: a Wise Man of the People of Art and, maybe, the greatest living English-language dramatist."
^ Canby, Vincent."Seeing, in Brian Friel's Ballybeg". The New York Times. 8 January 1996. "Brian Friel has been recognized as Ireland's greatest living playwright almost since the first production of "Philadelphia, Here I Come!" in Dublin in 1964. In succeeding years he has dazzled us with plays that speak in a language of unequaled poetic beauty and intensity. Such dramas as "Translations," "Dancing at Lughnasa" and "Wonderful Tennessee," among others, have given him a privileged place in our theater."
^ Winer, Linda."Three Flavors of Emotion in Friel's Old Ballybeg". Newsday. 23 July 2009. "FOR THOSE OF US who never quite understood why Brian Friel is called "the Irish Chekhov," here is "Aristocrats" to explain - if not actually justify - the compliment."
^ De Breadun, Deaglan. "Wisdom of former taoisigh should not be ignored". The Irish Times. "Choices made by previous taoisigh have included the playwright Brian Friel, distinguished public servants such as TK Whitaker and Maurice Hayes, and prominent Northern Ireland figures such as John Robb, Seamus Mallon, Bríd Rodgers and the late Gordon Wilson"

[1] Nightingale, Benedict. "Brian Friel's letters from an internal exile". The Times. 23 February 2009. "But if it fuses warmth, humour and melancholy as seamlessly as it should, it will make a worthy birthday gift for Friel, who has just turned 80, and justify his status as one of Ireland's seven Saoi of the Aosdána, meaning that he can wear the Golden Torc round his neck and is now officially what we fans know him to be: a Wise Man of the People of Art and, maybe, the greatest living English-language dramatist."

[2] Canby, Vincent."Seeing, in Brian Friel's Ballybeg". The New York Times. 8 January 1996. "Brian Friel has been recognized as Ireland's greatest living playwright almost since the first production of "Philadelphia, Here I Come!" in Dublin in 1964. In succeeding years he has dazzled us with plays that speak in a language of unequaled poetic beauty and intensity. Such dramas as "Translations," "Dancing at Lughnasa" and "Wonderful Tennessee," among others, have given him a privileged place in our theater."

[3] Winer, Linda."Three Flavors of Emotion in Friel's Old Ballybeg". Newsday. 23 July 2009. "FOR THOSE OF US who never quite understood why Brian Friel is called "the Irish Chekhov," here is "Aristocrats" to explain - if not actually justify - the compliment."

[4] De Breadun, Deaglan. "Wisdom of former taoisigh should not be ignored". The Irish Times. "Choices made by previous taoisigh have included the playwright Brian Friel, distinguished public servants such as TK Whitaker and Maurice Hayes, and prominent Northern Ireland figures such as John Robb, Seamus Mallon, Bríd Rodgers and the late Gordon Wilson"

[1]

[2]

[3]

[4]