בריג'יד מקילדייר
 | |
| לידה |
451 ליד דאנדוק, אירלנד |
|---|---|
| פטירה |
525 (בגיל 74 בערך) קילדייר, אירלנד |
| קדוש עבור | הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית, הכנסייה האנגליקנית |
| חג | 1 בפברואר (מערב) ; 13 בפברואר (מזרח) |
| פטרונית של | אירלנד, חלבנים, יורדי ים, ילדים קטנים, ילדים שנולדו מחוץ לנישואין, לנסטר, לולנים, מבוקשים על ידי החוק, מיילדות, מכבשי דפוס, מלחים, משוררים, נוסעים, נזירות, נפחים, עובדי מחלבות, צאן, תינוקות |
בריג'יד הקדושה מקילדייר, הקרויה לעיתים גם בריג'יד הקדושה מאירלנד (אירית: Naomh Bhríde; אנגלית: Brigit, Bridget, Bridgit, Bríd או Bride) (נולדה ליד דאנדוק בשנת 451 - מתה ב-525, בקילדייר) היא קדושה נוצרית.
בריג'יד הייתה נזירה אירית, אם מנזר שהייתה מעורבת בהקמת מספר מנזרים. היא נחשבת לאחד הפטרונים של אירלנד, לצד קולומבה ופטריק הקדוש. יום חגה הוא ה-13 בפברואר בכנסיות המזרחיות וה-1 בפברואר (היום הראשון של האביב באירלנד), בכנסיות המערביות.
הסיפורים על חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסופר על בריג'יד כי נולדה לשפחה ולאב דרואידי. כאשר נולדה התינוקת חלם אביה כי שלושה נזירים באו להטבילה והם אמרו לו "תקרא לתינוקת בריג'יד". כאשר ניסה להאכילה, היא הקיאה את האוכל, כי לא היה טהור דיו בשביל התינוקת, שקדושתה נקבעה עם לידתה. אז חיפש אביה ומצא פרה לבנה והאכיל אותה בחלב הטהור שלה. במהלך חייה חוללה בריג'יד נסים רבים, בעיקר של ריפוי והאכלת עניים.
כבר מגיל צעיר היא הייתה מסורה מאוד לישו. מסירותה הייתה כה גדולה עד כי בכל הזדמנות נתנה את רכושה לעניים. אביה, כפרי דל, כעס על מעשיה והחליט למכרה ככלה לאחד המלכים באירלנד. כשהגיעו השניים אל ארמון הנסיך, השאיר אביה של בריג'יד את חרבו בידה, כדי שיורשה לעמוד בפני הנסיך.
בעת המתנתה בכרכרה, פנה קבצן לבריג'יד בבקשה לנדבה. מכיוון שלא היה בידה כל רכוש פרט לחרבו של אביה, נתנה בריג'יד את החרב לקבצן. עם חזרתו של אביה, בלווית הנסיך, אל הכרכרה, נתמלא האב זעם על כך שבתו נתנה את חרבו לעובר אורח. האב ביקש מן הנסיך כי יכניס קצת בינה בנערה, ויסביר לה שאסור לגנוב את רכושו של אדם אחר.
הנסיך הסביר לבריג'יד כי מעשיה אינם תקינים, וזו ענתה לו כי אם הם ינשאו, היא תיתן את כל רכושו של הנסיך לעניים. הנסיך כעס על תשובתה, ואמר לאביה שהוא מנסה להונות אותו בשידוכים אלה, וחזר לארמונו. בריג'יד ואביה חזרו לביתם.
תקרית זו לא עברה בשקט מצד אביה של בריג'יד, ובסופו של דבר, היא נאלצה לברוח מבית אביה. לאחר זמן מה, היא התגלגלה במסעותיה לאחד המנזרים אשר ייסד פטריק, שם הפכה לנזירה מסורה. עם הזמן, עלתה בסולם הדרגות, עד אשר מונתה לאם מנזר קילדייר.
פעילותה הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לזכותה של בריג'יד מייחסים את יסודם של מנזרים רבים ברחבי אירלנד, בעיקר לנשים. הכנסייה הקטנה בקילדייר הפכה בזכותה למוקד דתי של לימוד ומקום עלייה לרגל. בקילדייר יסדה בריג'יד מנזר לנשים ומנזר לגברים כך שבמשך מאות שנים המקום נוהל במקביל על ידי בישופים ובישופיות.[1] בריג'יד יסדה בקילדייר גם מרכז חשוב לאמנויות זעירות, שכלל עבודות מתכת ואיור כתבי יד. בסקריפטוריום של המנזר נכתב ואויר הספר של קילדייר (אנגלית: Book of Kildare) הנודע המזוהה למעשה עם הספר של קלס (אנגלית: Book of Kells).
באמנות ימי הביניים מוצגת בריג'יד מחזיקה בצלב מיוחד עשוי קנים המכונה "צלב בריג'יד"; לעיתים היא מופיעה עם מטה כשל אבות מנזר, ומנורה המכונה "מנורת החוכמה והלימוד", כי מנורות ואש בכלל, נחשבו מקודשים לדרואידים. למעשה מסופר כי במנזרה בקילדייר, נשתמרה בקפידה על ידי הנזירות אש תמיד. לבריג'יד ייוחסו כוחות מופלאים ויכולת להכפיל ולהרבות דברים באמצעותם האכילה המוני עניים. הפרח המלווה אותה הוא השושן הצחור – כמו של מרים אם ישו – וזן של כלנית המכונה "הכלנית של בריג'יד".
פולחנה חוצה את גבולות אירלנד וכנסיות מוקדשות לה בכל רחבי היבשת: בצרפת (אלזס ובריטאני), בגרמניה (קלן), באיטליה (פיאצ'נצה), בהולנד, ספרד ושווייץ – ואפילו בקנדה ובארצות הברית. לפי המסורת גולגולתה של הקדושה נשמרת בפורטוגל בכנסייה של "יוחנן המטביל בלומיאר" (פורטוגזית: São João Baptista in Lumiar), ובעבר ב-2 בפברואר דווקא, השריד הקדוש נישא ברוב כבוד בתהלוכות, כאמצעי לברכה על ילדים קטנים ובעלי חיים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Thomas Cahill, How the Irish Saved Civilization, New York: Anchor Books, 1995
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריג'יד מקילדייר, ברשת החברתית פייסבוק
בריג'יד מקילדייר, ברשת החברתית אינסטגרם- בריג'יד מקילדייר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מכיוון שאירלנד מעולם לא נשלטה על ידי האימפריה הרומית, לא התקיימה בה חלוקה אדמיניסטרטיבית כמו בשאר יבשת אירופה. לפיכך, אבות-מנזר לגברים ואמהות-מנזר לנשים, שימשו מעין "בישופים".
