ברנדון יורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנדון יורי
Brendon Urie
לידה 12 באפריל 1987 (בן 37)
סנט ג'ורג', יוטה, ארצות הברית
שם לידה ברנדון בויד יורי
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2004
מקום לימודים Palo Verde High School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק אלטרנטיבי, פופ רוק, פופ פאנק
סוג קול טנור לירי
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, אקורדיון, פסנתר, צ'לו, תוף, אבוב עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Decaydance, Fueled by Ramen
בן או בת זוג Sarah Urie (27 באפריל 2013–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Alternative Press Music Award for Best Vocalist עריכת הנתון בוויקינתונים
www.panicatthedisco.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברנדון בויד יוריאנגלית: Brendon Boyd Urie; נולד ב-12 באפריל 1987) הוא זמר, מתופף, בסיסט, כותב שירים, גיטריסט ופסנתרן אמריקאי. יורי הוא הסולן של הלהקה "פאניק! אט דה דיסקו", והיחיד שנשאר מהלהקה המקורית עד שהתפרקה בתחילת 2023.

ביוגרפיה וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורי נולד בסנט ג'ורג', יוטה, ועבר ללאס וגאס שבנבדה בגיל שנתיים. ברנדון הוא הילד החמישי והצעיר ביותר להוריו גרייס ובויד יורי במשפחה מורמונית (אך עזב את האמונה בגיל 17). אימו של ברנדון היא ממוצא הוואי, ואף מוזכרת בחלק משיריו של ברנדון. הוא למד בתיכון "פאלו ורדה" שבלאס וגאס, ופגש שם את ברנט וילסון, שהיה הבאסיסט של פאניק! אט דה דיסקו.[1]

בראיון בשנת 2011 סיפר יורי כי היה נחשב "ספאז בתיכון", ואף כי אחד התלמידים נהג להתעלל בו באופן קבוע. כדי לשלם את שכר המקום בו התאמנה הלהקה עבד יורי בבית קפה (Tropical Smoothie Cafe), שם שר מדי פעם ללקוחות. הוא הסביר, "הייתי שר את כל השירים שהייתי שומע באותה תקופה, אך אני זוכר שלאנשים היו בקשות מסוימות לשירים, זה היה פשוט מגוון עצום של שירים. הרבה אנשים אהבו את זה והיו כמה אנשים שביקשו ממני לשיר בשביל טיפ, ותמיד נהנתי מזה. אך מצד שני היו כמה אנשים שלא אהבו את זה במיוחד, והייתי צריך לכבד את רצונם."

ברנדון אובחן כהיפראקטיבי בגיל צעיר וקיבל תרופות להרגעה, אך הפסיק לקחת אותן לאחר שלא אהב את השפעותיהן עליו. ברנדון אמר שהוא אוהב להיות פתוח עם המעריצים שלו בנושא הזה.

בספטמבר 2011 אושר שברנדון התארס לשרה אורזחובסקי, וב-27 באפריל 2013 הם נישאו.

בפברואר 2017, עזבו ברנדון ושרה יורי את ביתם בלוס אנג'לס, קליפורניה, למקום לא ידוע. יורי אמר כי הרגיש לא בטוח באותו הבית כתוצאה מתשומת לב המופרזת מן המעריצים שלו.

ביולי 2018 יורי הגדיר עצמו כפאנסקסואל,[2] ובנוסף תומך ידוע ואהוד של הקהילה הגאה ברחבי העולם.

בראיון אישי, ברנדון סיפר כי "התנסה" באופן רומנטי עם גברים, אך לא ראה אף פעם טעם להגדיר את עצמו. "אני אוהב את שרה מאוד. אך אם יקרה משהו נורא, (ואני מקווה שלא יקרה) יש לגברים סיכוי אצלי כמו לנשים. בכללי, אני אוהב אדם כאדם, לא משנה מה יש לו בין הרגליים".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאניק! אט דה דיסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת התיכון הציע וילסון ליורי להצטרף ללהקתו, שהייתה צריכה גיטריסט חלופי. ברנדון נענה להצעה, והתחיל עם שאר חברי הלהקה בחזרות. במקור היה ריאן רוס סולן הלהקה, אך כששמעו חברי הלהקה את יורי שר במהלך חזרות שביצעו, הם התרשמו מיכולותיו הקוליות ובחרו בו כסולן הלהקה.

מאז הקמתה הוציאה הלהקה שבעה אלבומי אולפן בהם שימש יורי כסולן. אלבום הבכורה של הלהקה, "A Fever You Can't Sweat Out", יצא לאור בשנת 2005. אלבומה השני של הלהקה, "Pretty. Odd.", יצא לאור בשנת 2008. באלבום זה, לעומת האלבום הקודם, השתתף יורי בכתיבת השירים. בשנת 2011, לאחר עזיבתם של שניים מחברי הלהקה, ריאן רוס וג'ון ווקר, יצא לאור אלבומה השלישי של הלהקה, "Vices & Virtues". אלבומה הרביעי של הלהקה, "Too Weird to Live, Too Rare to Die!", יצא לאור באוקטובר 2013 (עם הלהיט הידוע "This is gospel") לאחר עזיבתו של המתופף ספנסר סמית'. האלבום החמישי - "Death of a Bachelor" יצא בשנת 2016. האלבום השישי הוא "Pray for the Wicked" שיצא ב-22 ביולי 2018 ונחשב כ-״ייחודי ומתאר אותי בצורה אישית״ על פי ברנדון. ובתאריך ה-19 באוגוסט 2022 הוציאה הלהקה את אלבומה האחרון "Viva Las Vengeance" ובתאריך ה-24 לינואר 2023 הודיע יורי על פירוק הלהקה לאור הפיכתו לאבא.

למעשה, בין האלבום "Pretty. Odd." לאלבום "Vices & Virtues", ברנדון וספנסר הוציאו סינגל בשם הלהקה ששמו "New Perspective". כמו כן, ברנדון ידוע בחדשירים (סינגלים) הרבים שהוציא ובשירי ה-"בונוס" שקיימים לכל אלבום (אם כי רק באלבום "Vices & Virtues" השירים אינם נגנזו לחלוטין). חלק מהסינגלים הוצאו בהקשר לחג, כמו "It's Almost Halloween" ו-"Feels Like Christmas". במהלך הוצאת האלבומים, ברנדון התארח לשיר בכמה מתוכניות האירוח והזמר המוכרות ביותר בארצות הברית, בניהן - "Ellen", "The Tonight Show", "The voice" ורבים אחרים.

ברנדון יורי במהלך הופעה (2014)

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 ביולי 2014 זכה יורי בפרס הווקאליסט הטוב ביותר בטקס פרסי ה-Alternative Press.[3] באוקטובר ובנובמבר זכה בטקס פרסי ה-AMA ובטקס פרסי ה-EMA לשנת 2018 בתואר האמן האלטרנטיבי האהוב ביותר.

שימוש תרבותי לשיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע
  • השיר "New Perspective" לסרט "Jennifer's Body".
  • השיר "Ready to go" לסרט "הדרדסים".
  • השיר "Victorious" לסרט "נשיקה בחצות".
  • השיר "Into the Unknown" לסרט - "לשבור את הקרח 2".
ברנדון בהופעה
סדרות
  • השיר "Victorious" לסדרה "Fandon Fights".
  • השיר "High Hopes" למיני סדרה "2018 Stanley Cup Finals".
  • השיר "Death of a Bacholor" לסדרה "יומני הערפד". השירים "Death of a Bacholor" ו-"The ballad of Mona Lisa" לסדרה "קונאן".
  • השיר "The Greatest Show" לסרט-מחזמר האמן הגדול מכולם.
משחקי קונסולה ומחשב
  • השיר "I Write Sins Not Tragedies" למשחק "SingStar Pop".
  • השיר "Nine in the Afterenoon" למשחק הידוע "Just Dance 2".
  • השיר "Nine in the Afterenoon" למשחק "Rock Band 2".
  • השיר "Mercenary" למשחק "Batman Arkham City".
  • השיר "Girls / Girls / Boys" למשחק "Guitar Hero Live".
  • השיר "High Hopes" למשחק "Just Dance 2020".

פרויקטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנדון יורי מופיע עם הלהקה פול אאוט בוי באוגוסט 2009

יורי השתתף במספר שירים של הלהקה פול אאוט בוי. בשנת 2008 הוא השתתף בשירים "What A Catch, Donnie" ו-"20 Dollar Nose Bleed" מאלבומה של הלהקה, "Folie à Deux". יורי גם השתתף בשיר "7 Minutes In Heaven" של הלהקה מאלבומה "Under The Cork Tree" כזמר רקע.[4] בשנת 2008 השתתף יורי בקמפיין של חברת קוקה-קולה, "Open Happiness", בו גם השתתפו פטריק סטאמפ מהלהקה פול אאוט בוי, טרווי מקוי מהלהקה ג'ים קלאס הירוז, סי-לו גרין וג'אנל מונה.[5]

בדצמבר 2013 הופיע יורי עם השיר "Big Shot" מול בילי ג'ואל ונשיא ארצות הברית ברק אובמה, כאשר קיבל ג'ואל את אות הכבוד הגבוה ביותר על השפעתו על התרבות האמריקנית באמצעות האמנות.[6]

במרץ 2014 השתתף יורי בשיר "Keep On Keeping On" של הראפר טרווי מקוי. באותה שנה השתתף יורי גם בשיר "Love in the Middle of a Firefight" מאלבום הבכורה של ה-DJ דילון פרנסיס, "Money Sucks, Friends Rule". בנוסף, הוא השתתף בשיר עם ליל דיקי ששמו "Molly".

בשנת 2015, ברנדון כתב שיר למחזמר של בובספוג מכנס מרובע. המחזמר עשה את הופעת הבכורה שלו בשיקגו בקיץ 2016 וחזר לתיאטרון פאלאס בברודוויי בחורף של 2017. עבור המחזמר, ברנדון שר את השיר שכתב, ושמו - "לא ספוג פשוט".

ב-11 באפריל 2017, ברנדון הכריז שיחק במחזמר עטור הפרסים "קינקי בוטס" וישחק בו את אחד התפקידים הראשיים, צ'רלי פרייס. הוא שיחק את התפקיד מ-26 במאי 2017, עד ל-6 באוגוסט 2017.

בשנת 2018, ברנדון הוציא גרסת כיסוי (קאבר) לשיר The Greatest Show מהמחזמר The Greatest Showman. באותה שנה התארח בשיר Roses של בני בלאנקו ו-Juice WRLD. בשנת 2019 התארח בשיר ME! של הזמרת טיילור סוויפט, וכן הקליט גרסה לשיר "Into the Unknown" עבור פסקול הסרט Frozen 2.

אמנים משפיעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורי ציין את פרנק סינטרה, להקת קווין, בילי ג'ואל ודייוויד בואי כמשפיעים הגדולים ביותר עליו מבחינה מוזיקלית. הוא הוסיף שטעמו המוזיקלי הושפע רבות מחינוך הוריו.

קול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליורי יש טווח קול טנור לירי המשתרע על פני חמש אוקטבות. הטווח שלו משתרע בין D2 ל-C7. קולו ידוע כ"נרחב "ו"מגוון", במיוחד לאחר שחרורו של השיר "This Is Gospel" בשנת 2013.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך הערך פאניק! אט דה דיסקו

ברנדון במהלך ההופעה לנשיא ארצות הברית ברק אובמה ולזמר בילי ג'ואל, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Las Vegas' Panic! at the Disco playing House of Blues after weathering lineup changes, פורסם ב-17 ביוני 2011
  2. ^ "ברנדון יורי מפאניק! אט דה דיסקו יצא מהארון כפאנסקסואל". ראש אחד – Rosh1. 2018-08-07. נבדק ב-2018-08-09.(הקישור אינו פעיל)
  3. ^ בריאן קראוס, Brendon Urie wins the APMA for Best Vocalist, presented by Craig Owens and Tyler Carter, פורסם באתר Alternative Press ב-21 ביולי 2014
  4. ^ הדיסקוגרפיה של ברנדון יורי באתר discogs
  5. ^ "Open Happiness" באתר מיי ספייס
  6. ^ קתרין בויל, Kennedy Center Honors gala had rapport, repartee and an unusual mix of collaborators, פורסם באתר וושינגטון פוסט ב-9 בדצמבר 2013