בתי ורשה (יפו)
בתי ורשה (או: וורשא) הייתה חווה חקלאית טמפלרית לצד ראשיתה של דרך סלמה ביפו, כיום מטה מחוז תל אביב של משטרת ישראל. מ-1907 ועד 1940 הייתה מתחם בבעלות יהודית ששימש למגורים, חקלאות ותעשייה קלה.
ארגון השמירה 'בר גיורא' הוקם ב-1907 בחדרו של יצחק בן צבי, במתחם.
המתחם שרד את פרעות תרפ"א, חצרותיו נשרפו במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט וב-15 באוגוסט 1947 חרב עד היסוד בשריפה שמקורה בהצתת מחסני עץ גדולים בבעלות יהודית ברחוב סלמה על ידי ערבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1871 הקים
הגרמני-טמפלרי יוהאן גאורג קאפוס הזקן (1905-1826; Johann Georg Kappus senior) חווה בפאתי המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו.[1] לאחר שזקנו זקן הציע יוהאן גאורג קאפוס הצעיר (1928-1855) את החווה למכירה. את המקום קנה בשנת 1907 שאול יצחק פניגשטיין, חסיד גור, שעלה מוורשה שבפולין בשנת 1905. פניגשטיין פיתח את המקום, ולצד חקלאות השכיר את המקום ליהודים שפתחו מפעלי תעשייה זעירה כמו מפעל שמן, פקקים, מאפייה ועוד. גם בית כנסת פעל בחצר ושרת את דיירי החצר, אורחים מזדמנים ושכנים. כן השכיר חדרים למגורים פרטיים. אחד הדיירים במקום היה יצחק בן-צבי. חדרו שימש מרכז לצעירים אחרים חברי פועלי ציון. בחדר זה הם התקינו בשנת 1907 מכונת דפוס קטנה, שבה הדפיסו בהסתר מהשלטונות העות'מאניים עיתון ביידיש בשם דער אונפאנג "(ההתחלה").
בחדר זה התאספו ב-29 בספטמבר 1907 עשרה צעירים, וייסדו בחשאי את ארגון בר גיורא, שנוסד במטרה לכבוש את השמירה במושבות היהודיות מידי הערבים והצ'רקסים.
בזיכרונותיו מתאר בן צבי את הכינוס החשאי בחצר ורשה:
התאספנו במוצאי הושענא רבה, בליל שמחת תורה. הישיבה הייתה בחדרי, בקומה העליונה של אחד הבתים שבחצר ורשה... על הרצפה הייתה פרושה מחצלת וארגזי עץ אחדים מאלה שאורזים בהם פחי נפט, שימשו כשולחן כתיבה וכורסאות... עלייתי נחלקה לשני חדרים אשר שימשו לי כאחד לדירה לגור בה ולבית דפוס חשאי להדפיס בו כרוזים ועתון (אונפאנג). כאן התקיימה הישיבה הראשונה של אותו גרעין אשר ממנו צמח אחר כך השומר... חבר החלוצים היה שקוע ברעיון החדש אשר נולד ברגע זה וליכד את ליבותיהם ותבע מהם מעשים. כולנו האמנו בשחרור העם בכוחות עצמו, בכוח עבודה עצמית והגנה עצמית.
גירוש יפו ב-1917 לא פסח על משפחת פניגשטיין. בהיעדר המשפחה נשמרה החווה בזכות שכן ערבי. בפרעות תרפ"א תקפו ערבים את המקום וניסו לפרוץ אל פנים המתחם אבל הונסו על ידי חיילים בריטים מהגדוד העברי שהוזעקו ליפו בפיקודו של אליעזר מרגולין.
ברבות השנים עזבו בני המשפחה את המקום, והמקום הושכר ליהודים שהפעילו בתי מלאכה זעירים. המקום הותקף גם בשנת 1936. בשנת 1940 נפטר פניגשטיין, והמקום נמכר לערבים. במהומות שפרצו בגבול יפו–תל אביב לאחר הרצח בגן הוואי הותקף המקום ב-15 באוגוסט 1947 בידי פורעים ערבים, נשרף ונחרב עד היסוד.
בזמן שלטון המנדט הבריטי הוקם במקום בניין המשטרה הבריטית - יפו שבו פעלה שלוחה של המטה הארצי של משטרת ישראל לאחר קום המדינה. בשנת 2000 נהרס בניין המשטרה הבריטית לצורך הקמת בניין משטרה חדש על חלקו של השטח. 2005 נחנך במקום בניין תחנת משטרת תל אביב ע"ש רב ניצב דוד קראוס. לציון בתי ורשה הוקם בחזית הבניין עמוד ובו תולדות המקום ותבליט של בתי ורשה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב וילנאי, תל אביב-יפו, הוצאת אחיעבר, 1965, ע' 114.
- יעקב פניגשטיין, בתי וורשא - סיפורה של משפחת פניגשטיין ממתיישבי יפו בראשית המאה ה-20, הוצאת המשפחה, 2000.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רס"ב יובל אראל, בתי ורשא / מטה משטרת מחוז תל אביב, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- תולדות שכונת בתי ורשה באתר "פורטל יפו"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איל יעקב איזלר (Ejal Jakob Eisler): Der deutsche Beitrag zum Aufstieg Jaffas 1850–1914: Zur Geschichte Palästinas im 19. Jahrhundert (=Abhandlungen des Deutschen Palästina-Vereins; Band 22). Wiesbaden: Harrassowitz, 1997, p. 95. ISBN 3-447-03928-0