בתי ספר לקולנוע בישראל

בתי ספר לקולנוע בישראל פועלים מאז תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. נכון לשנת 2021 פועלים כ-20 בתי ספר, חלקם מעניקים תואר אקדמי וחלקם תואר מקצועי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה-60 של המאה ה-20 לא ניתן היה ללמוד קולנוע בישראל, ומרבית הצעירים שרצו ללמוד קולנוע נסעו ללונדון.

בית הספר הראשון בישראל לקולנוע היה "המכון לצילום והסרטה", שהוקם בשנת 1963 על ידי בנימין קורצקי, שעלה מפולין, שם למד קולנוע יחד עם הבמאי רומן פולנסקי, והיה ממייסדי בית הספר לקולנוע בלודז' שהוקם בשנת 1958. בית הספר פעל בשכונת תל ארזה בתוך בית הספר המקצועי של משרד העבודה^[1]. מחזור ראשון של בית הספר החל ללמוד כבר ב-1961, אך הוא התמקד בלימודי צילום בלבד^[2]. שלוחה של בית הספר החלה לפעול ברמת גן ב-1966^[3]. בין בוגרי "המכון לצילום והסרטה" נמנים הבמאים ניסים מוסק ורפאל רביבו והצלמת אריאלה שביד. "המכון לצילום והסרטה" נסגר בתחילת שנות ה-70.

ב-1970 נוסדה המחלקה לקולנוע במסגרת בית הספר "בית צבי" ברמת גן, בניהולו של הבמאי ליאו פילר ובתיקצוב משרד החינוך והתרבות^[4]. ב-1972 נוסד החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, במסגרת הקמת "הפקולטה לאמנויות ותקשורת", שכללה גם את החוגים הוותיקים, החוג לתיאטרון, החוג לתולדות האמנות, והחוג למוזיקולוגיה^[5]. לשנת הלימודים הראשונה, שהחלה באוקטובר 1972, התקבלו 91 סטודנטים מתוך 245 שביקשו להתקבל^[6]. החוג גייס את במאי הקולנוע והטלוויזיה היהודי-אמריקאי דון ריצ'רדסון (אנ') כמרצה בכיר. ריצ'רדסון ששמו המקורי היה מלווין שוורץ, היה במאי קולנוע וטלוויזיה שביים למעלה מ-600 תוכניות טלוויזיה, כולל פרקים בסדרות "משימה בלתי אפשרית" ו"בוננזה"^[7]. הנסיכה גרייס ממונקו, שהייתה בת זוגו של ריצ'רדסון בצעירותו, תרמה כסף להקמת החוג^[8]. סגל ההוראה גלל גם את פיטר דארט, ראש החוג לקולנוע באוניברסיטת קנזס שהגיעה כפרופסור אורח^[9]. ב"בית צבי" מסלול הלימודים היה מעשי בעיקרו, ותלמידי בית הספר הצטיינו בצד הטכני. בשנות השמונים הראשונות, עם כניסת גרי בילו לניהול בית הספר ועבודתו של רנן שור עד אמצע שנות השמונים כמרכז מסלול הקולנוע, הוביל בית צבי מסלול לבמאים.

בראשית שנות ה-80 התדרדרה רמת הלימודים המעשיים בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, ובעקבות כך פרץ מרד סטודנטים, אשר כתוצאה ממנו מונה ארנון צוקרמן, לשעבר מנהל הטלוויזיה הישראלית, לכהן כראש החוג^[10]. צוקרמן פעל לשיפור רמת החוג, ונתן לגיטימציה לסטודנטים שוקי פרידמן ולורנס פרייס לייסד ב-1985 את "הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים", שרכש במשך הזמן יוקרה בינלאומית. באותה שנה (1985), נוסדה המחלקה לקולנוע בקמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות בתל אביב, בראשות הבמאי סרג' אנקרי.

בדצמבר 1988 פתחו הסטודנטים במחלקה לקולנוע בבית צבי בשביתה מתמשכת, לאור התדרדרות המגמה, ותבעו אוטונומיה ניהולית. שר החינוך והתרבות דאז, יצחק נבון, הקים ועדה ציבורית שהצדיקה את טענות הסטודנטים, ובלוח זמנים מזורז פנה לראשי ערים מרכזיות כדי להקים במשותף בית ספר לאומי מרכזי ומתוקצב היטב לקולנוע. ראש העיר ירושלים, טדי קולק, ומנהלת הקרן לירושלים, רות חשין, נענו לאתגר ופעלו להקמת בית הספר לקולנוע בירושלים בניהולו של רנן שור בנובמבר 1989^[11]. בית ספר זה, שמאוחר יותר נקרא על שמו של המפיק היהודי-אמריקאי סם שפיגל, שינה תוך שנים ספורות את מעמד הסרט הקצר הישראלי בישראל ובעולם.

במקביל לבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, נפתח בירושלים בית-הספר לקולנוע מעלה, בהוראת שר החינוך, איש המפד"ל זבולון המר, המיועד לתלמידים דתיים, כחלק מהאסטרטגיה של המפד"ל לפעול בתחום התקשורת.

מחלקות נוספות לקולנוע נפתחו בשנות ה-90 במכללת תל חי, בית הספר לקולנוע שבמדרשה לאומנות בבית ברל, במכללת הדסה בירושלים (חוג המתמקד בצילום ומדיה דיגיטלית)^[12], באוניברסיטה הפתוחה ובמכללה האקדמית ספיר. בתחילת שנות האלפיים נפתחה מגמת הוראה בקולנוע במכללה להוראת טכנולוגיה בתל אביב. בשנת 2005 הוקם בית ספר מנשר לאמנות. בשנת 2007 נפתח מסלול קולנוע וטלוויזיה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל בשומרון. בשנת 2011 נפתח מסלול קולנוע עיוני חד-חוגי ומסלול קולנוע דו-חוגי באוניברסיטה הפתוחה.