ג'ואל שומאכר

ג'ואל שומאכר
Joel Schumacher
לידה	29 באוגוסט 1939; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	22 ביוני 2020 (בגיל 80); ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Joel T. Schumacher
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1970–2017 (כ־47 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס; בית הספר החדש לעיצוב ע"ש פרסונס; המכון הטכנולוגי לאופנה ;
	פרופיל ב-IMDb

ג'ואל ט. שומאכר (באנגלית: Joel T. Schumacher;‏ 29 באוגוסט 1939 – 22 ביוני 2020) היה במאי ותסריטאי קולנוע יהודי-אמריקאי. נודע בעיקר כבמאי הסרטים "באטמן לנצח", "באטמן ורובין", "תא טלפון" ו"פנטום האופרה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בניו יורק, ניו יורק שבארצות הברית. אמו, מריאן (לבית קנטור) יהודייה משוודיה, התאלמנה כשהיה רק בן ארבע מאביו, פרנסיס שומאכר האמריקאי-נוצרי. הוא למד בבית ספר פרסונס לעיצוב, ולאחר שעבד בתעשיית האופנה, הוא החל לשמש כמעצב תלבושות בפרויקטים טלוויזיוניים ובהמשך במספר סרטי קולנוע, כולל שניים של וודי אלן. בד בבד החל לעסוק בכתיבה וכתב את הלהיט דל התקציב "שטיפת מכוניות" (1976), כמו גם סרטים עצמאיים נוספים, ובהם "הקוסם" (1978), עיבוד קולנועי להצגת התיאטרון, בו כיכבו דיאנה רוס ומייקל ג'קסון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שביים שני סרטי טלוויזיה בשנות ה-70 של המאה ה-20 ביים שומאכר ב-1981 את סרט הבכורה שלו, "האישה המתכווצת המדהימה", קומדיית מדע בדיוני לילדים שבא הציג את הקו הקולנועי בו נקט - סרטים הוליוודים נוסחתיים. בהמשך הוא ביים סרט פעולה בכיכובו של מיסטר טי ("D.C. Cab"), דרמת נעורים ("חברים") (1985)^[1], קומדיית אימה שהפכה לקאלט ("נשיכות קטנות") (1987)^[2], וקומדיה רומנטית ("בני דודים") (1989)^[3].

בשנות ה-90 של המאה ה-20 המשיך עם הקו הזה בדרמת המתח "קו הדממה", בדרמה הרומנטית "בחירתה של אהבה" (שניהם בכיכובה של ג'וליה רוברטס), דרמת המתח "הלקוח", על פי ספרו של ג'ון גרישם, כמו גם את "עת להרוג", הדרמה "אנשים מושלמים" בכיכובו של רוברט דה נירו, וסרטי הפעולה "בדרך למטה", "שמונה מ"מ". הקריירה של שומאכר התחילה להתדרדר כשהוא ביים את שני סרטי ההמשך המבוססים על הקומיקס של באטמן: הסרט הראשון שביים "באטמן לנצח" הפך לשובר קופות מספר שתיים במדינה באותה שנה. לעומתו, הסרט השני שביים "באטמן ורובין" קיבל ביקורות קשות ולא הצליח בקופות כמו קודמיו. בהמשך שומאכר הודה שהסרט היה מצועצע ולא אפל מספיק כפי שהמעריצים ציפו באותה תקופה.

בשנות האלפיים, שלוש שנים לאחר שני סרטי באטמן שביים, הוא המשיך לביים סרטי פעולה ואקשן אבל בתקציב נמוך. תחילה "טייגרלנד" ו"באד קומפני", ומשם המשיך לסרטו "תא טלפון", בו חרג מן הבימוי האופייני שלו וביים מותחן בסגנון היצ'קוק שזכה להצלחה קופתית רבה^[4]. לאחר מכן ביים את הדרמה על חייה של העיתונאית ורוניקה גרין ועיבוד קולנועי למחזמר המצליח "פנטום האופרה", שקיבל מועמדות לפרס גלובוס הזהב כסרט הקומי/מוזיקלי הטוב ביותר, דבר ששומאכר לא זכה לקבל בכל 20 השנים שבהן ביים סרטי קולנוע עד אז. ב-2007 ביים את הסרט "מספר 23" שהוא מותחן פסיכולוגי בכיכובו של ג'ים קארי.