ג'וזפה גוארנרי
| לידה |
21 באוגוסט 1698 קרמונה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1744 (בגיל 46) קרמונה, איטליה |
| עיסוק | בונה כלי קשת |
  | |
ברתולומאו ג'וזפה גוארנרי (באיטלקית: Bartolomeo Giuseppe Antonio Guarneri, del Gesù, 21 באוגוסט 1698 - 17 באוקטובר 1744) היה בונה כלי קשת איטלקי, בן למשפחת גוארנרי מקרמונה. הוא התחרה באנטוניו סטרדיווארי (1644 - 1737) בכבוד וביוקרה שניתנו לכליו, ונקרא בונה הכינורות המשובח ביותר של שושלת אמאטי. כלי נגינה שבנה גוארנרי זוכים לעיתים קרובות לכינוי "ג'וזפים" או "דל ג'זוס".
גוארנרי נודע בכינוי del Gesù (דל ג'זו) משום שתוויותיו הכילו את הנומן סאקרום I.H.S. (iota-eta-sigma) וצלב קתולי. כלי הנגינה שלו נבדלו באופן משמעותי ממסורת משפחתו ונשאו את החותם הייחודי של סגנונו. מעמדם נחשב שני רק לאלה של סטרדיוורי, אך יש גם הטוענים לעליונותם.
ברתולומאו, הנכבד ונשוא הפנים ביותר בבית גוארנרי, היה בנו של ג'וזפה ג'ובאני באטיסטה, ומכאן נכדו של אנדראה גוארנרי, שניהם בוני כינורות ידועי שם בעצמם. אנדראה למד את אומנותו כשוליה לניקולו אמאטי, שאצלו עשה גם סטרדיוורי את תקופת חניכותו.
כנרים מבריקים כמו יוזף יואכים, אז'ן איזאיי, פריץ קרייזלר, יאשה חפץ, אייזק שטרן, לאוניד קוגן, הנריק שרינג, יצחק פרלמן, גדעון קרמר, פנחס צוקרמן, מיכאל רבין, מידורי, נייג'ל קנדי, יוליאן רחלין, רות פלמר, וסקו אשכנזי, אדריאן יוסטוס, שרה צ'נג ואחרים השתמשו בכינורות גוארנרי דל ג'זו, אם בזמן מסוים בקריירה שלהם ואם בקביעות ובאופן בלעדי. הכינור החביב על הווירטואוז ניקולו פגניני, "איל קאנונה גוארנריוס" מ-1743, וה"לורד מילטון" מ-1742, שהיה פעם רכושו של יהודי מנוחין, הם כינורות דל ג'זו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Giuseppe Guarneri del Gesu Walter Hamma, Meister Italienischer Geigenbaukunst, Wilhelmshaven 1993, ISBN 3-7959-0537-0*Giuseppe Guarneri del Gesu
- Cozio.com
- The Henry Hottinger Collection - Rembert Wurlitzer, 1967
- "The Henry Hottinger Collection", The Strad, October, 1965.
- Capolavori di Antonio Stradivari, Charles Beare, Arnoldo Mondadori S.p.A., Milan, 1987.
- A Thousand Mornings of Music, Arnold Gingrich, Crown Publishers, New York, 1970.
- Antonius Stradivarius, Dirk J. Balfoort, The Continental Book Company, Stockholm, 1945.
- Berühmte Geigen und ihre Schicksale, P. J. Tonger, Köln, 1919.
- Die Geigen und Lautenmacher vom Mitteralter bis zur Gegenwart, Willibald Leo von Lütgendorff, Frankfurter Verlags-Anstalt, Frankfurt am Main, 1922.
- Italian Violin Makers, Karel Jalovec, Paul Hamlyn, London, 1964.
- Italian Violin-Makers, Karel Jalovec, Orbis, Prague, 1952.
- Italienische Geigenbauer (1957), Karel Jalovec, Artia, Prague, 1957.
- Loan Exhibition of Stringed Instruments and Bows Commemorating the 70th Birthday of Simone Fernando Sacconi, Schuler Verlagsgesellschaft, Stuttgart, 1966.
- Meisterwerke Italienischer Geigenbaukunst, Fridolin Hamma, Hamma & Co., 1932.
- The Violin: Its physical and acoustic principles, Paolo Peterlongo, Paul Elek, London, 1979.
- "Eighteenth-Centruy Connections Through Musical Instruments", Gary Sturm, Journal of The Violin Society of America, Vol. IX, No. 2, 1988.
- "Exhibition of Violins and Bows in the Smithsonian Collection", Gary Sturm, Journal of The Violin Society of America, Vol. V, No. 2, Spring, 1979.
- "Guided Tour of the Library of Congress Collection of Stringed Instruments", Robert Bein, Journal of The Violin Society of America, Volume XVII, No. 2, November 4-7, 1999.
- "Ne Plus Ultra", John Dilworth, The Strad, December, 1987.
- 36 Famous Italian Violins, Alex Wasinski, Herman Gordon, New York, 1975.
- Evelyn & Herbert Axelrod Stringed Instrument Collection, Herbert Axelrod, 2002.
- "Poster supplement", The Strad, September, 1987.
- Italian Violin-Makers, Karel Jalovec, Orbis, Prague, 1952.
- Beautiful Italian Violins, Karel Jalovec, Paul Hamlyn, London, 1963.
- The Miracle Makers, Bein & Fushi, Chicago, 1998.
