ג'ון סטיבנס הנסלו
 | |
| לידה |
6 בפברואר 1796 רוצ'סטר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
16 במאי 1861 (בגיל 65) Hitcham, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום מגורים |
אנגליה |
| השכלה |
קולג' סנט ג'ון |
| מעסיק |
אוניברסיטת קיימברידג' |
| השקפה דתית |
אנגליקניזם |
| בן או בת זוג |
Harriet Jenyns |
  | |
ג'ון סטיבנס הנסלו (באנגלית: John Stevens Henslow; 6 בפברואר 1796 - 16 במאי 1861) היה מדען ואיש דת אנגלי. אחד מתלמידיו הידועים היה צ'ארלס דרווין, אבי תורת האבולוציה.
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ברוצ'סטר' קנט שבאנגליה, בן בכור למשפחה של סוחרים אמידים. עוד בצעירותו הוריו החלו לטעת בו את אהבת הטבע. לאחר מספר שנים בבית ספר מקומי, נשלח הנסלו בגיל תשע ללמוד בבית ספר קמברוול (Camberwell). שם פגש את ג'ורג' סמואל, מורה לאומנות בבית הספר, שהיה גם חוקר חרקים חובב. סמואל עודד את הנסלו להקים אוסף חרקים משלו.
באותן שנים, כנראה בעזרתו של סמואל, יצר הנסלו קשרי ידידות עם שני חוקרי חרקים מכובדים: ויליאם ליץ' (William Elford Leach), זואולוג שעבד במוזיאון הבריטי; וג'יימס סטיבנס, חוקר חרקים ידוע. חוקרים אלו טיפחו את הצעיר הסקרן שהפך לבעל ידע בתחום החרקים עוד לפני שהחל את לימודיו הגבוהים[1].
קיימברידג'[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת הלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1814 החל הנסלו את לימודיו הגבוהים במכללת סנט ג'ון באוניברסיטת קיימברידג', שנחשבה לאחת מהטובות באנגליה. הוא התמקד בלימודי טבע והיה תלמיד מצטיין במכללה.
באותה תקופה פגש שורה של מדענים שהשפיעו על מהלך חייו. במסגרת הרצאות רשות, התוודע הנסלו לפרופסור ג'יימס קומינג (James Cumming), מרצה לכימיה. כעבור מספר שנים הפך לעוזר ההוראה שלו בהרצאות. חוקר אחר שהשפיע עליו היה א. ד. קלארק (Edward Daniel Clarke), פרופסור למינרלוגיה, שנחשב למרצה פופולרי ובעל שם עולמי בתחום. הנסלו התיידד גם עם הפרופסור לגאולוגיה אדם סדג'וויק (Adam Sedgwick). בשנת 1819 יצאו סדג'וויק והנסלו לסיור גאולוגי באי וייט, אי קטן ליד החוף הדרומי של אנגליה. בסתיו של אותה שנה הנסלו כבר ארגן סיור שהדריך בעצמו באי מאן, אי קטן נוסף ליד חופי אנגליה.
ב-1818 סיים את לימודי התואר הראשון שלו בהצטיינות, עם ידע נרחב בשלושה תחומים מדעיים שונים: זואולוגיה, מינרלוגיה וגאולוגיה. כשנתיים לאחר מכן הוסמך ככומר אנגליקני.
ב-1818, בהמלצת חבריו ליץ' וסטיבנס, התקבל הנסלו כחבר באגודה הלינאית של לונדון, ארגון שממונה על הגדרות של מיון בעולם הטבע. ב-1819 היה בין היוזמים של הקמת החברה הפילוסופית של קיימברידג' (Cambridge Philosophical Society), וב-1821 התמנה למזכירות החברה. ב-1821 הנסלו צורף כחבר לחברה הגאולוגית של לונדון (Geological Society of London) בזכות עבודת המחקר שערך באי מאן[2].
הפרופסור הצעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שפגשתי את הנסלו, שמעתי בחור אחד מסכם את הישגיו באומרו: "הוא פשוט יודע הכל"
ב-1822, בעקבות מותו של פרופסור קלארק, המרצה למינרלוגיה, התמנה הנסלו כמרצה במקומו, והתחיל לארגן מחדש את לימודי המינרלוגיה. הוא הכין סילבוס חדש, והחל להרצות בנושא באביב 1823. הנסלו ניסה להקנות אופי חדש ללימודי המינרלוגיה ולהעלות את המקצוע מרמה של תיאור המינרלים השונים, לרמה של מיון מדעי המבוסס על ניתוח כימי. הנסלו המשיך להעביר את ההרצאות האלו עד 1827, גם לאחר שהתמנה לפרופסור לבוטניקה.
בשנת 1825 התפנתה המשרה של פרופסור לבוטניקה בעקבות פטירתו של תומאס מרטין (Thomas Martyn), הפרופסור הקודם. מרטין, ששימש בתפקיד במשך יותר מששים שנה, הלך לעולמו בגיל תשעים, ובמשך יותר משלושים שנה לא העביר הרצאות כלל. הנסלו היה צריך להקים מחדש את המחלקה ללימודי בוטניקה, והוא כתב סילבוס חדש תוך התייעצות עם מרצים מאוניברסיטאות אחרות ובמיוחד עם ויליאם הוקר (William J. Hooker) מאוניברסיטת גלאזגו בסקוטלנד, איתו יצר קשרי ידידות עמוקים. הנסלו ביסס את לימודי הבוטניקה על סדרת הרצאות בהם הושם דגש על חקר מבנה הצמח, תוך הסתייעות בכרזות ענק, בהם הוצגו חלקי הצמח, אותם צייר בעצמו. הנסלו, שהאמין שלא ניתן ללמוד רק מתוך ספרים, דרש מהסטודנטים לפרק צמחים במו ידיהם, תוך כדי ההרצאה, על מנת לשפר את הבנתם. בנוסף להרצאות הוא נהג לקיים סיורי שדה שהיו פופולריים. בתקופה הזאת ערך ספר לימוד בנושא הבוטניקה, "Principles of Descriptive and Physiological Botany", שראה אור בשנת 1835.
כמות התלמידים שהשתתפו בקורס של הנסלו השתנתה עם השנים. בשנים הראשונות, 1827-30, נמנו עם תלמידי הבוטניקה כשבעים סטודנטים. ב-1831, בעקבות רפורמה שחייבה תלמידי רפואה ללמוד בוטניקה, גדל הקורס ומנה כשמונים משתתפים. בשנת 1835 בוטל המונופול של אוקספורד וקיימברידג' בתחום לימודי הרפואה ומספר לומדי הבוטניקה צנח; בין השנים 1839–1850 ממוצע התלמידים היה כארבעה עשר בלבד. אך בעקבות מתן הכרה אקדמאית למדעי הטבע בקיימברידג' בשנת 1851, עלתה שוב כמות התלמידים והגיע לרמה של כשמונים תלמידים בשנה[4].
הגנים הבוטניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת תפקידו היה הנסלו אחראי על הגנים הבוטניים של האוניברסיטה. הגנים המקוריים נוסדו בשנת 1760 אך בשל גודלם המצומצם ומיקומם הלא נוח, הנסלו סבר שהיה צורך להקים גן בוטני חדש. הוקמה ועדה בשנת 1828 לבדיקת הנושא, וב-1830 הוחלט להקים את הגנים החדשים על שטח נרחב השייך למכללת טריניטי. בשל סירובם של השוכרים לפנות את הקרקע לפני סיום חוזה השכירות, התעכבו התוכניות להקמת הגן עד לשנת 1841 ורק ב-1846 נפתח לקהל. הנסלו, שהיה מעורב בייזום ותכנון הגן, היה הרבה פחות פעיל בשלבים המאוחרים יותר של הפרויקט בשל תפקידיו האחרים באותה תקופה. הגן החדש שיזם קיים עד היום ונחשב לאחד מהיפים בעולם. הנסלו מונצח באחד משבילי ההליכה שבו[5].
הנסלו ודרווין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורה ותלמידו[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרם הזכרתי את המקרה שהשפיע על הקריירה שלי יותר מכל דבר אחר - הידידות שלי עם פרופסור הנסלו
צ'ארלס דרווין הגיע לקיימברידג' ב-1828 לאחר מספר שנות לימוד באוניברסיטת אדינבורו, ובשנת 1829 החל ללמוד בקורס של הנסלו. דרווין, בהתאם לרצון אביו, התעתד להיות איש דת והתמקד בלימודים קלאסיים, כך שהקורס של הנסלו היה היחידי שבו למד מקצוע הקשור למדע. דרווין הגיע לקורס בהמלצת אחיו הבכור שלמד אצל הנסלו בהיותו פרופסור למינרלוגיה. עד מהרה נרקמו קשרי ידידות בין הסטודנט לבין הפרופסור הצעיר. דרווין הרבה להתלוות להנסלו בסיורי השדה שערך, ואף ביקר לעיתים מזומנות בביתו. השנים האלו היו שנות השיא של לימודי הבוטניקה בקיימברידג', והנסלו נתפס בעיני תלמידיו כדמות נערצת; הוא דאג לתת לתלמידיו את התחושה שהם יכולים לגשת אליו עם כל שאלה, קטנה כגדולה, והתייחס לכולם בכבוד ובידידות. הקשר בין דרווין והנסלו היה כל כך קרוב עד שהמרצים האחרים כינו את דרווין "האיש שהולך עם הנסלו".
בנוסף ללימודי הבוטניקה, הנסלו דאג שדרווין ילמד גם גאולוגיה. הוא שכנע את חברו סדג'וויק לשתף את דרווין בסיורי שטח שערך, והמליץ לדרווין לקרוא את ספרו החדש של צ'ארלס לייל (Lyell) "עקרונות הגאולוגיה". לייל תמך בתאוריה המכונה עקרון האחידות, שלפיו תהליכים גאולוגיים ניתנים להבנה רק כתהליכים טבעיים שהתרחשו על פני תקופות זמן ארוכות ביותר, ושתהליכים שמתרחשים היום זהים לתהליכים שהתרחשו בעבר. הנסלו המליץ לדרווין ללמוד את החלק העובדתי של הספר, אך להיזהר מהתאוריות של לייל שנראו לו בלתי מציאותיות. דרווין לא שמע לאזהרת מורו, והעיד שהתאוריות של לייל השפיעו עליו בצורה עמוקה.
ב-1831 התבקש הנסלו להמליץ על מדען צעיר, שיתלווה למסע מחקר ימי שני של אניית המחקר "ביגל". המסע נועד לחקור את זרמי הים באזור דרום אמריקה במשך כשנתיים. הנסלו פנה לגיסו ל. ג'נינס שקיבל את ההצעה להתלוות למפקד הספינה, קפטן רוברט פיצרוי, אך ברגע האחרון החליט ג'נינס שאינו יכול לעזוב את אשתו לתקופה כה ארוכה. הנסלו פנה לדרווין הצעיר, והוא נענה.
במשך שנות ההפלגה של ה"ביגל", ניסו דרווין והנסלו לשמור על קשר, אך בשל התנאים הקשים נדרשו חודשים ארוכים ואף שנים עד שמכתבים של הנסלו הגיעו לדרווין. דרווין שיגר להנסלו ארגזי ממצאים שכללו דגימות ביולוגיות, גאולוגיות ובוטניות. הנסלו שלח לדרווין מכתבים שכללו הנחיות מפורטות איך לשפר את ההכנה ואריזת הדגימות, אך הנחיות אלו הגיעו לדרווין באיחור רב[7].
שיטות המחקר של הנסלו והשפעתן על דרווין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבוטניקה היום נמצאת במצב בו היה שרוי מדע המינרלוגיה לפני גילוי חוקי הקריסטלוגרפיה: מינרלוגים היו מסופקים איזה גבישים יש לכלול תחת אותו מין, ולא היה להם כמעט מושג, כמה צורות שונות יכולות להופיע בכל מין נתון. היום, בהינתן גביש אחד בלבד, מינרלוג יכול לקבוע מיד מה הייתה הצורה הפרימיטיבית של המין, ומסוגל לחשב 'אפריורי', את הצורות השונות הקיימות באותו מין
— ג'ון הנסלו[8]
הנסלו, כמו רוב המדענים בתחילת המאה התשע עשרה, האמין ביציבות המינים (Species), כלומר, שהמינים שנוצרו בבריאת העולם קיימים עד היום כפי שנבראו, ולא נוצרים מינים חדשים. הנסלו יישם בתחום הבוטניקה את שיטות הניתוח שהיו מקובלות בחקר הגבישים (קריסטלוגרפיה) בתחום המינרלוגיה בו התמחה; הוא ניסה לאפיין כל צמח, תוך כדי שימת לב מדויקת לכל פרט, ולשייך אותו בצורה מדעית למין הנכון. הנסלו הבחין בכך שקיימת שונוּת (Variety) בתוך המינים. הנסלו הכין אלפי גיליונות עשבייה (Herbarium) בהם תיעד צמחים, אך, בשונה משאר החוקרים בני דורו, נהג להשוואת על דף אחד מספר צורות שונות של צמחים דומים. צמחים שזוהו על ידי חוקרים אחרים כמינים שונים, זוהו על ידי הנסלו כזנים של אותו מין. הנסלו, למרות שהאמין שלא נוצרים מינים חדשים, היה מודע לכך שיכולה להתקיים שונות רבה בתוך מין מסוים, וחקר את גבולות השוני הזה.
תלמידו, דרווין, התחיל להטיל ספק בעקרונות שלמד מהנסלו. בעת הביקור של הספינה "ביגל" באיי גלאפגוס, דרווין שם לב לריבוי הצורות האנדמיות של בעלי החיים והצמחים (כלומר, סוג מסוים של בעל חיים חי באזור מאוד מוגדר). בעת המסע חזרה לאנגליה, הרהר דרווין בסוגים השונים של ציפורים, דומים אך שונים, שנמצאו על האיים השונים. בתחילה נטה להגדיר אותם כסוגים שונים של מין אחד, כפי שלמד מהנסלו, אך כעבור כמה חודשים התעורר בו ספק.
בכל אי מצוי סוג אחד, לא ניתן להבחין בהבדלים של צורות החיים שלהם... כאשר אני רואה את האיים האלו, במרחק ראייה אחד מהשני, בהם חיים ציפורים, הנבדלים אחד מהשני אך במעט, ושכל אחד ממלא אותו מקום בטבע, אני חושד בכך שהם רק סוגים שונים של מין אחד... אם קיים, ולו הבסיס הקטן ביותר להערות אלו, אזי יהיה מאוד כדאי לחקור את הזואולוגיה של האיים האלו, מכיוון שעובדות אלו עשויות לערער על רעיון "יציבות המינים"
חוקרים שניסו להגדיר מהי בדיוק משמעות המילה "חושד" (suspect) בקטע זה, בדקו מספר אפשרויות: האם דרווין חשב שהם רק צורות שונות של אותו מין, או שהוא חשד ברעיון שהם רק סוגים שונים של מין אחד, ושאולי הם מינים שונים? מכל מקום, ברור שכבר אז נוצר בקרבו חשד שרעיון יציבות המינים מוטל בספק[10].
קשה היה לדרווין לבסס את התאוריה שלו על סמך הממצאים הזואולוגיים שהביא, מכיוון שלא הקפיד לתעד את מקום מציאתו של כל פריט. הדגימות הבוטניות שאסף מתועדות בצורה טובה יותר, מכיוון שאסף אותם עבור הנסלו, שדרש רשום מדויק של מקום מציאת כל פריט שנאסף, והם אכן היוו ראייה מוצקה יותר לרעיונותיו, שמהם צמחה תורת האבולוציה.
הנסלו לא היה מסוגל לאמץ את הרעיונות המהפכניים שדרווין העלה בספרו "מוצא המינים" בנושא האבולוציה בלא שיוצגו הוכחות יותר מוצקות. עם זאת, הידידות בין השניים נשמרה, והנסלו נהג להגן על דרווין בפני התקפות מבקריו.
Though I have always expressed the greatest respect for my friend's opinions, I have told himself that I cannot assent to his speculations without seeing stronger proofs than he has yet produced
— ג'ון הנסלו[11]
ביוני 1860 הנסלו ניהל את הוויכוח המפורסם בין הבישוף ווילברפורס (Wilberforce) לבין תומאס הנרי האקסלי בנושא האבולוציה. זאת הייתה תרומתו האחרונה בנושא זה, מכיוון שנפטר חודשים אחדים לאחר מכן[12].
כומר כפרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האל לא ברא את העולם כמו שעון, עם קפיץ מתוח, שיוכל לפעול לבד, אלא, מדי פעם לפעם, הוא מתערב, ומכוון את הדברים לפי ראות עיניו.
— ג'ון הנסלו[13]
הנסלו הרוויח כפרופסור לבוטניקה 200 לירות שטרלינג בשנה, סכום שלא היה בו די כדי לספק את צורכי משפחתו, שמנתה שבע נפשות. במשך מספר שנים הוא נאלץ להשלים את משכורתו באמצעות שיעורים פרטיים שהעביר לסטודנטים שהתקשו בלימודיהם. לפי עדותו, נאלץ לבלות כך בין חמש לשש שעות כל יום, דבר שמנע ממנו לתת את מלוא תשומת הלב לעבודות המחקר שלו.
בשנת 1832 הוצעה לו משרה של כומר בעיירה צ'ולסי (Cholsey cum Moulsford), כמאה מייל מקיימברידג', תמורת שכר שנתי של 340 לירות שטרלינג, דבר ששיפר מאוד את המצב הכלכלי שלו. הנסלו לא העתיק את מקום מושבו לצ'ולסי, אלא המשיך לגור בקיימברידג' ושכר את שירותיו של עוזר שמילא את מקומו במשך רוב ימות השנה; רק בחודשי הקיץ התפנה לדאוג ישירות לצורכי קהילתו.
בשנת 1837 התמנה הנסלו לכומר של היצ'אם, כפר קטן ועני סמוך לעיר איפסוויץ'. הוא עבר לגור עם משפחתו בבית הכומר המרווח בהיצ'אם. החל מהתקופה הזאת הגיע הנסלו לאוניברסיטה במשך כמה שבועות כל שנה על מנת להעביר את קורס החובה בבוטניקה, ותקופה זאת נחשבת לתקופת השפל של לימודי הבוטניקה באוניברסיטה.
הנסלו התחיל להקדיש את כל מרצו בניסיון לשפר את גורלם של בני העיירה, שהיו ברובם חקלאים קשיי יום. הוא הקים במקום בית ספר כנסייתי, ואף העביר שם שיעורים. הוא ארגן קבוצות לעזרה עצמית כגון חלוקת בגדים וחלוקת פחם בחודשי החורף. כן העביר הרצאות בנושאים מעשיים, כגון שיטות חדשות להשבחת הקרקע ושימוש בחומרי דשן חדשים. הנסלו היה פעיל בניסיון לשכנע את בעלי הקרקעות לשלם שכר יותר הוגן לפועלים שלהם, וגם יזם תוכנית למתן חלקות קטנות לפועלי שדה עניים, בהן יוכלו לגדל מזון לצרכיהם.
אחת מהפעולות הפופולריות שלו הייתה ארגון טיולים שנתיים לתושבי הכפר באמצעות הרכבת החדשה. הנסלו ארגן טיולים לבתי חרושת, למוזיאונים, לחוף הים, וטיול של יותר ממאתיים איש לביקור באוניברסיטת קיימברידג', שכלל ביקור בגנים הבוטניים אותם עזר להקים[14].
פעילות חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים אלו, גילה הנסלו עניין גובר והולך בפרויקטים חינוכיים שונים. החל משנת 1846 הנסלו היה מעורב בהקמת מוזיאון חדש בעיירה איפסוויץ. המוזיאון פתח את שעריו בשנת 1847; הנסלו הפך לחבר בחבר הנאמנים, ובשנת 1850 התמנה לנשיא המוזיאון. הוא ארגן ערבים חופשיים לקהל הרחב, דבר שגרם להתפטרות מנהל המוזיאון, שלא ראה בעין יפה כניסה המונית של אנשים בלתי מחונכים. הביקורים האלו המשיכו להתקיים תחת הנהלה חדשה, אך תוך כדי פיקוח מוגבר לשמירת הסדר.
הנסלו תמך בהקמת האוניברסיטה החדשה בלונדון, מוסד שהיה משוחרר מהרוח השמרני ששלט בקיימברידג' ואוקספורד. הוא שימש שם כבוחן בין השנים 1838–1860.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1854 נפטר אביו של הנסלו, אמו ואשתו נפטרו כשנתיים לאחר מכן, ובאותו זמן התערער גם מצב בריאותו. הנסלו היה פעיל עד סוף ימיו, אך נעשה חלש. כחודש לאחר שערך את הבחינות הראשונות בקיימברידג', בהן ניתנה הכרה אקדמאית למקצועות מדעיים, חלה בדלקת ריאות קשה ונפטר ב-16 במאי 1861, בגיל 65[15].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Walters & Stow, Darwin's Mentor: John Stevens Henslow, 1796-1861 , Cambridge University Press, 2001
- Henslow and Darwin, The Growth of an Idea; Letters, 1831-1860, University of California Press, 1967
- Leonard Jenyns, Memoir of the Reverend John Stevens Henslow , London:Van Voorst, 1862
- David Kohn et al. What Henslow taught Darwin (אורכב 07.05.2013 בארכיון Wayback Machine), Nature vol 436 (August 2005), pp. 643–645
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון סטיבנס הנסלו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Walters & Stow, Darwin's Mentor, pp. 3-8
- ^ Ibid., pp. 11-37
- ^ L Jenyns, Memoirs of the Rev John S. Henslow, p.51
- ^ Ibid., pp. 49-77
- ^ Ibid., pp. 128-154
- ^ Darwin and Henslow: The Growth of an Idea; Letters, 1831-1860, p.224
- ^ Ibid., pp. 78-107
- ^ "What Henslow taught Darwin",Nature vol 436 (August 2005), pp.644
- ^ "What Henslow taught Darwin",Nature vol 436 (August 2005), pp.644
- ^ David Kohn et al. "What Henslow taught Darwin",Nature vol 436 (August 2005), pp.643-645
- ^ Walters & Stow p.170
- ^ Walters & Stow, pp. 163-173
- ^ Walters & Stow p.173
- ^ Ibid., pp. 177-219
- ^ Ibid., pp. 220-260