ג'ורג' מיטשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ורג' מיטשל
George J. Mitchell
לידה 20 באוגוסט 1933 (בן 90)
ווטרויל, מיין, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית
השכלה
  • מכללת באודוין
  • המרכז למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משפטן, פוליטיקאי, דיפלומט
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת מיין
17 במאי 19803 בינואר 1995
(14 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס השלום של הסה (1999)
  • מדליית בנג'מין פרנקלין (1999)
  • עיטור ארבע החירויות - מדליית החירות (2003)
  • פרס תאודור רוזוולט (2010)
  • פרס השלום ע״ש פליקס הופואה-בואני (1998)
  • מדליית החירות הנשיאותית
  • אביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית
  • מדליית החירות של פילדלפיה
  • פרס אננברג להצטיינות בדיפלומטיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
השליח המיוחד ג'ורג' מיטשל בעת פגישה עם שר החוץ אביגדור ליברמן בירושלים. 16 באפריל 2009

ג'ורג' ג'ון מיטשלאנגלית: George John Mitchell; ‏נולד ב־20 באוגוסט 1933) הוא עורך דין, פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי, שכיהן כסנאטור מטעם מדינת מיין בין השנים 1980 ל-1995 ומנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט.

מיטשל שימש כשליח הממשל האמריקאי לצפון אירלנד והצלחתו הובילה לכינון הסכם יום שישי הטוב, הוא גם שימש כשליח למזרח התיכון במטרה לחקור את הנסיבות שהביאו לפרוץ האינתיפאדה השנייה, המלצותיו שנוסחו בדו"ח מיטשל (אנ') היוו את הבסיס לתוכנית מפת הדרכים המציעה פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לאחר בחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית מונה מיטשל כשליח הממשל החדש למזרח התיכון.

בשנים 2006‏-2007 עמד מיטשל בראשות ועדת חקירה מטעם ה-MLB לבדיקת תופעת הסמים בליגת הבייסבול המקצוענית בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל נולד בעיירה ווטרויל שבמדינת מיין, אביו אומץ בילדותו על ידי משפחה לבנונית מרונית ואימו היגרה מלבנון בגיל 18. מיטשל סיים תואר ראשון בקולג' בודוין (Bowdoin College) ב-1954, התגייס לצבא ושירת כקצין ריגול נגדי בברלין עד שחרורו ב-1956. ב-1960 סיים תואר במשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון והחל לעבוד במחלקת ההגבלים עסקיים של מחלקת המשפטים האמריקאית. בין 1962 ל-1965 שימש כעוזרו הבכיר של הסנאטור ממיין אדמונד מאסקי, ומ-1965 ועד 1977 היה עורך דין פרטי בפורטלנד.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1974 היה מיטשל מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד מושל מיין, אך הפסיד בבחירות למועמד העצמאי ג'יימס לונגלי. ב-1977 מונה על ידי הנשיא ג'ימי קרטר למשרת פרקליט מדינה במיין (United States Attorney). ב-1979 מונה מיטשל לשופט בבית המשפט הפדרלי של מחוז מיין, תפקיד בו כיהן כשנה, בטרם מונה על ידי מושל מיין לכהונה בסנאט של ארצות הברית במקום מאסקי שעבר לכהן כמזכיר המדינה. ב-1982 נבחר מיטשל לכהונה מלאה בסנאט על אף שפיגר תחילה בסקרים ב-36%. הוא נבחר שוב ב-1988 כשהוא זכה ב-81% מקולות המצביעים, הרוב הגדול ביותר בתולדות מדינת מיין. מיטשל שימש כמנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט בין השנים 1989 ל-1995. ב-1994 הציע לו הנשיא ביל קלינטון להתמנות לשופט בבית המשפט העליון אך הוא מיאן להצעה זו.

פעילות דיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבחר שלא להתמודד שוב בבחירות לסנאט של 1994, מונה מיטשל לשליח מיוחד של ארצות הברית בצפון אירלנד החל מינואר 1995. הוא עמד בראשות הוועדה שהתוותה את עקרונות ההימנעות מאלימות אליהם היו כפופים כל הפלגים היריבים באזור. הצלחתו הובילה לחתימת הסכם יום שישי הטוב ומיטשל זכה להוקרה מהנשיא קלינטון שהעניק לו את מדליית החירות הנשיאותית ב-1999. בנוסף זכה מיטשל בפרס פעמון החירות (Philadelphia Liberty Medal), פרס השלום של אונסק"ו והוקרות רבות אחרות.

בעקבות ועידת שארם א-שייח' באוקטובר 2000, מונה מיטשל על ידי קלינטון לעמוד בראש ועדה שתחקור את האירועים שהובילו לפריצת האינתיפאדה השנייה. הדו"ח שחיברה הוועדה, הידוע בשם דו"ח מיטשל, הוגש לנשיא ג'ורג' ווקר בוש והיווה את הבסיס למפת הדרכים. בדו"ח נקבע שהוועדה לא מצאה הוכחות לכוונה מראש של הרשות הפלסטינית לפתוח באלימות, או שהיה תכנון של ישראל להגיב בצורה שתביא לשפיכות דמים, ושהוועדה הסיקה כי גורמי ההתלקחות נעוצים בהתנהלות הרשות וישראל מאז החתימה על הסכמי אוסלו. הוועדה המליצה על יצירת מכניזם להפסקת האלימות באמצעות בניית צעדי אמון וחידוש שיתוף הפעולה הביטחוני בין הצדדים.

בסוף 2004 מונה על ידי הקונגרס לעמוד בראש כח משימה בין-מפלגתי, יחד עם ניוט גינגריץ', הסנאטור לשעבר מהמפלגה הרפובליקנית, שמטרתו לבחון כיצד האו"ם משרת את מטרותיו ולהמליץ על רפורמות בהתנהלות ארצות הברית מול הארגון[1].

בתחילת שנת 2009, לאחר כניסתו של ברק אובמה לבית הלבן, מונה מיטשל לשליחו המיוחד למזרח התיכון[2]. בחודש יולי פורסם כי הוא מעוניין לפרוש מהתפקיד בסוף השנה[3], אך מיטשל המשיך בסבבי הפגישות שלו במזרח התיכון גם במהלך 2010, ופרש מתפקידו ב-14 במאי 2011.

קריירה עסקית וציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995 הצטרף מיטשל לחברת עורכי דין שהתמזגה ב-2002 עם חברת DLA Piper, מחברות עורכי הדין הגדולות בעולם. מיטשל משמש כשותף בחברה וכיהן גם כיו"ר הדירקטוריון של DLA Piper.

מיטשל שימש כחבר דירקטוריון בחברת וולט דיסני משנת 1995, וב-2004 מונה ליו"ר הדירקטוריון, עד החלפתו בתחילת 2007. כמו כן שימש כחבר דירקטוריון מועדון הבייסבול בוסטון רד סוקס.

מאז 2002 מכהן מיטשל כעמית בכיר במכון ליישוב סכסוכים של אוניברסיטת קולומביה בו פועל למניעה ויישוב סכסוכים בינלאומיים. מ-2007 משמש כפרופסור אורח באוניברסיטת המטרופולין של לידס אשר הקימה מרכז חדש לשלום ויישוב סכסוכים הקרוי על שמו.

מיטשל משמש כנשיא הכבוד (Chancellor) של אוניברסיטת קווינס בבלפסט (Queen's University of Belfast), מייסד מכון מיטשל לקידום החינוך במיין ועומד בראש קרן סיוע חירום של הצלב האדום וקרן לסיוע לנפגעי פיגועי 11 בספטמבר.

מיטשל עמד בראשן של שתי ועדות חקירה בתחום הספורט, הוא בדק ב-1999 את החשדות לשחיתות בהליך המכרז לאירוח המשחקים האולימפיים, וב-2006 מונה על ידי הקומישינר של ליגת ה-MLB לבדוק את החשדות בנוגע לשימוש בחומרים אסורים ומשפרי ביצועים בליגת הבייסבול. הדו"ח בן ה-409 עמודים, התפרסם בסוף 2007, ועורר סערה כשנקב בשמותיהם של 89 שחקנים בעבר ובהווה לגביהם יש עדויות על שימוש בחומרים אסורים, בין השמות שהוזכרו נכללו גם כוכבים כבארי בונדס ורוג'ר קלמנס.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל הוא מחברם של מספר ספרי עיון:

  • Men of Zeal, יצא לאור ב-1988 העוסק בפרשת איראן-קונטראס, שכתב בשיתוף פעולה עם עמיתו הסנאטור הרפובליקני ממיין ויליאם כהן
  • World on Fire: Saving an Endangered Earth, יצא לאור ב-1991 העוסק בסכנות אפקט החממה
  • Not For America Alone: The Triumph of Democracy and The Fall of Communism, יצא לאור ב-1997
  • Making Peace, יצא לאור ב-1999 על פעילותו להשגת שלום בצפון אירלנד
  • The Negotiator: A Memoir, יצא לאור ב-2016, אוטוביוגרפיה
  • A Path to Peace: A Brief History of Israeli-Palestinian Negotiations and a Way Forward in the Middle East, יחד עם אלון סאצ'ר, יצא לאור ב-2017, על שליחותו למזרח התיכון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' מיטשל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]