ג'חנון

**ג'חנון**
	ג'חנון ולצידו סחוג, רסק עגבניות וביצה קשה
מאכלים
סוג	מגדנאות, מזון
מטבח	תימני - יהודי
אזור מוצא	עדן, תימן
מוצא	תימן
אופן הגשה	חם

גִּ'חְנוּן(בערבית: جَحْنُون) הוא מאכל יהודי-תימני מסורתי שמקורו ביהדות עדן, שם קראו לו גִּחְנוּן.^[1]

ישנן מספר סברות באשר למוצאו של הג'חנון וכיצד הגיע לעדן, כגון: מטורקיה - מאז הגעת העות'מאנים לעדן, מספרד - מאז הגעת מתיישבים יהודים ממגורשי ספרד, מהודו - שהביאו עמם יהודים הודים שהתיישבו בעדן. הג'חנון לא היה בתפריט של יהודי צנעא וגם לא בתפריטם של יהודי צפון תימן.^[2]^[3]

בתימן הכינו את בצק הג'חנון מקמח מלא ו "סָאמְנֶה" - חמאה מזוקקת, שעובד וקופל מספר פעמים ליצירת בצק עלים (יחד עם מעט סוכר ומלח). לאחר יצירת השכבות הרבות, מגלגלים את הג'חנון לקוטר של כשלושה סנטימטרים. אופים אותו בתוך סיר באפייה איטית - בטמפרטורה נמוכה של פחות מ-100 מעלות צלזיוס במשך 8 עד 12 שעות. לעיתים, לשם העשרת הטעם, שמים בסיר גם סילאן.

כשהגיעו יהודי תימן לישראל, בהיעדר קמח מלא וחמאה, הכינו את הג'חנון מקמח לבן וממרגרינה.

בתרבות האכילה של יהודי עדן והיהודים הכפריים, הכינו את הג'חנון בערב שבת, והוא נאכל ב"סעודת יצחק" - ארוחת בוקר - צהריים של השבת.

במטבח הישראלי אוכלים את הג'חנון במהלך כל השבוע.

בעדן נהגו להגיש לצד הג'חנון דברי מתיקה: ריבות, חלווה או סוכר.

בישראל מקובל לאכול ג'חנון בתוספת של עגבניות מרוסקות טריות, ממרח חריף כגון סחוג וביצה קשה חומה המבושלת בסיר יחד עם הג'חנון.