ג'רי רובין

ג'רי רובין
Jerry Rubin

לידה	14 ביולי 1938 סינסינטי, ארצות הברית
פטירה	28 בנובמבר 1994 (בגיל 56) לוס אנג'לס, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הילסייד ממוריאל פארק
השכלה	אוניברסיטת סינסינטי תיכון וולנט הילס אוברלין קולג'
מפלגה	מפלגת השלום והחופש

ג'רי רובין (באנגלית: Jerry Rubin;‏ 14 ביולי 1938 – 28 בנובמבר 1994) היה פעיל חברתי יהודי אמריקני בשנות השישים והשבעים. רובין היה ממחוללי השינוי שהביא להולדת השמרנות החדשה משנות השמונים ואילך בארצות הברית. רובין היה חלק מ"השבעה משיקגו" אשר הועמדו לדין במשפט המפורסם משנת 1968 בעקבות המחאה נגד מלחמת וייטנאם.

חייו

בצעירותו הגיע רובין עם אחיו לישראל ואף שהה זמן מה בקיבוץ.

את פעילותו הציבורית החל ג'רי רובין לאחר שעזב את לימודיו באוניברסיטת ברקלי. המחאה הראשונה שהשתתף בה בברקלי אירעה בעקבות סירוב של בעל מכולת מקומי להעסיק אפרו-אמריקאי. בהמשך יזם והוביל רובין מאבקים משלו. בין היתר שיבש, לצד מוחים נוספים, את הוועידה הדמוקרטית הכלל-ארצית (1968) ונחשב לאחד ממנהיגי ההיפים, ביניהם נמנו גם האקטיביסט אבי הופמן ואחרים.

רובין ארגן את וי"ו – ועדת יום וייטנאם (VDC – Vietnam Day Committee) והיה אחד המייסדים של תנועת הייפיס – התנועה הבינלאומית של הנוער (Yippies – Youth International Party). יחד עם מייסדים אחרים של התנועה, ובהם אבי הופמן (Abbie Hoffman), הציע כמועמד לנשיאות - בתור מחאה - חזיר שמן בשם פיגסוס בן האלמוות (Pigasus the Immortal) שהיה אמור להתמודד נגד ריצ'רד ניקסון ומועמדים אחרים.

רובין שיחק תפקיד מרכזי בשיבוש הכנס הכלל-ארצי של המפלגה הדמוקרטית בשיקגו בשנת 1968. ביחד עם שבעה חברים אחרים (אבי הופמן, רני דייוויס, ג'ון פרוינאס, דייוויד דילינג'ר, לי ווינר, טום היידן ובובי סיל – מנהיג הפנתרים השחורים.) רובין וחבריו הועמדו למשפט באשמת קשירת קשר בין-מדינתי במטרה להסית למהומות. השופט במשפט היה ג'וליוס הופמן. משפטו של אחד מהם, בובי סיל, נערך בנפרד בשל הפרעה לדיונים והוא הואשם בנוסף גם בביזיון בית המשפט. שבעת הנאשמים הנותרים, שכונו "השבעה משיקגו" (Chicago Seven), הפכו את אולם בית המשפט לקרקס.

חמישה מתוך השבעה נמצאו אשמים ביצירת מהומות, אולם מאוחר יותר זוכו בבית המשפט לערעורים. על סיפורם מבוסס הסרט "משפט השבעה משיקגו" בו מגלם השחקן ג'רמי סטרונג את דמותו של רובין.

בשנות השמונים הפך רובין לאיש עסקים והיה בין הראשונים שהשקיעו בחברת "אפל". הוא הקים חברות שיווק, עבד כיועץ בשוק ההון והגדיר מחדש את אוכלוסיית היאפים בניו יורק. הוא הצהיר כי הוא מעוניין "להישאר חלק מן השיטה" אך לשנות אותה מבפנים. השינוי הפרטי שחל אצלו מייצג גם שינוי כללי בחשיבה המהפכנית ובאקטיביזם החברתי שהתחולל בארצות הברית במחנה של השמאל הרדיקלי.

ספריו

האמונות האנטי ממסדיות של ג'רי רובין כונסו בספרו "עשו זאת!: תרחישים של המהפכה" (Do It!: Scenarios of the Revolution), בהוצאת סימון ושוסטר, 1970. את ההקדמה לספר כתב אלדריג' קליבר (Eldridge Cleaver), מנהיג הפנתרים השחורים, וקוונטין פיורי (Quentin Fiore) היה אחראי לעיצוב הבלתי שגרתי של העטיפה. הספר מביא את נקודת מבטו האישית של רובין על המשפט של השבעה משיקגו ובו בזמן גם סוקר תופעות כמו: "מחתרת מזג האוויר" (Weatherman Underground - שביקשה למוטט את המשטר בארצות הברית באמצעות פגיעה ישירה במוסדותיו), תנועת הפנתרים השחורים, השימוש ב-LSD, התנועה לשחרור האישה וכן במהפכה שלא התרחשה.

בשנת 1976 רובין כתב את הספר "להתבגר (מחדש) בגיל 37" (Growing (Up) at Thirty-Seven), שכלל פרק אשר תיאר את ההתנסות שלו במסגרת הסמינרים של ארהרד (Erhard Seminar Training), כחלק מספיריטואליזם אמריקאי. הספר מתאר את האודיסיאה הפרטית של רובין במסעו מהאקטיביזם הרדיקלי של שנות השישים אל הפרקטיקות שבהם התעצב המאבק בשנות השבעים.

שינוי דעותיו הפוליטיות

לאחר סיום מלחמת וייטנאם שינה רובין את עמדותיו הפוליטיות והפך ליזם ולאיש עסקים. הוא היה אחד המשקיעים הראשונים של חברת המחשבים "אפל". בשנות השמונים השתתף במסע דיונים עם אבי הופמן שכונה "היפי נגד יאפי" (Yippie Versus Yuppie). טענתו המרכזית של רובין הייתה שאקטיביזם כרוך בעבודה קשה, שימוש בסמים, סקס ויציאה נגד קניין פרטי, מה שהפך את תנועת ההתנגדות ל"תנועה מפחידה בפני עצמה" ו"יצירת עושר ורווחה היא המהפכה האמריקאית האמיתית ומה שצריך הוא הזרקת מימון לתוך האזורים המדוכאים של המדינה". מה שהפריד בין הופמן לבין רובין היו הבדלים בדעות הפוליטיות ולא עניינים אישיים. כשהופמן התאבד במפתיע בשנת 1989, היה רובין אחד משני חברי "השבעה משיקגו" שנכחו בהלווייתו. השני היה הסנאטור מטעם מדינת קליפורניה, טום היידן.

קישורים חיצוניים

• ג'רי רובין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)