ג'רמי איירונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'רמי איירונס
Jeremy Irons
ג'רמי איירונס, 2015
ג'רמי איירונס, 2015
לידה 19 בספטמבר 1948 (בן 75)
קווס, האי וייט, אנגליה
שם לידה Jeremy John Irons עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת קומדיה שייקספירית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר שרבורן
  • בית הספר למשחק בריסטול אולד ויק עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג שינייד קיוזאק (1978–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מקס איירונס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אוסקר
פרס גלובוס הזהב
פרס גילדת שחקני המסך
פרס טוני
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'רמי ג'ון איירונסאנגלית: Jeremy John Irons; נולד ב-19 בספטמבר 1948) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אנגלי זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1990 על תפקידו בסרט "תהפוכות הגורל".

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איירונס נולד בקווס, האי וייט. הוא בנם של ברברה אן ופול דאגן איירונס. איירונס הוא ממוצא אירי, ויש לו אח ואחות. איירונס למד ב"בית ספר שרבון" (אנ') במחוז דורסט שבדרום מערב אנגליה במשך 4 שנים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

איירונס החל את קריירת המשחק שלו ב"בית ספר לתיאטרון בריסטול אולד ויק" שם הופיע בכמה הצגות וערך מופעי רחוב ברחובות בריסטול. כשעבר לבמות הגדולות יותר בלונדון הופיע איירונס בתור יוחנן המטביל ויהודה איש קריות לפני שהופיע בתיאטרון ויינדהאם. לאות כבוד על קריירת הקולנוע, טלוויזיה והתיאטרון קיבל איירונס את תואר מלגת הכבוד מאוניברסיטת דבלין ב-2008. את החותמת על קריירת התיאטרון המוצלחת קיבל איירונס ב-1984 כשזכה בפרס טוני על ההופעה הטובה ביותר, את הפרס קיבל על הופעת הבכורה שלו בניו יורק במחזה "הדבר האמיתי".

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכו בטלוויזיה הבריטית הופיע איירונס במספר סדרות טלוויזיה מקומיות הכוללות את "פרנץ ליסט", "Notorious Woman" ו"Love for Lydia". התפקיד אשר הביא לאיירונס את מלוא הפרסום וההכרה הראשוניים היה בסדרה "חמדת הימים" על פי ספרו של אוולין וו, על תפקיד זה קיבל איירונס מועמדות ראשונה לפרס אמי, פרס גלובוס הזהב ול"פרס האקדמיה הבריטית". בשנת 2005 זכה איירונס בפרס אמי ובפרס גלובוס הזהב על תפקידו בסדרה המבוססת על דמותה של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. איירונס מככב בסדרת הטלוויזיה של רשת Showtime "הבורג'ס" ששודרה בשנת 2011. בשנת 2014, זכה בפרס אמי נוסף על קריינותו בסרט הטבע 'Game of Lions' (אנ').

ב-2012 גילם את דמותו של הנרי הרביעי, מלך אנגליה בסדרת ה-BBC "הכתר החלול".

ב-2019 הופיע בתפקיד אדריאן ויידט בעיבוד של רשת HBO לרומן הגרפי "השומרים".

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ההכרה הקולנועית הראשונה שלו קיבל איירונס בסרט "אהובת הקצין הצרפתי" בשנת 1981 לצד מריל סטריפ, על הופעתו בסרט זה היה מועמד לפרס באפט"א. את מועמדות פרס גלובוס הזהב השנייה שלו קיבל איירונס ב-1986 כששיחק לצד רוברט דה נירו בדרמה ההיסטורית "המיסיון". איירונס שיתף פעולה עם הבמאי הקנדי דייוויד קרוננברג בסרט האימה הפסיכולוגי "תאומי המריבה", על תפקידו קיבל מועמדות לפרס סאטורן.

בשנת 1990 זכה איירונס בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב על תפקידו בעיבוד הקולנועי לספר "תהפוכות הגורל". איירונס שיחק בסרט את קלאוס פון ביולוב, המיליונר שהואשם ברצח אשתו ושכר את עורך הדין הטוב ביותר שניתן למצוא – אלן דרשוביץ. בשנת 1997 גילם איירונס את הומברט הומברט בסרט ״לוליטה״. איירונס דיבב את דמותו של האריה הרשע סקאר בסרט האנימציה שובר הקופות "מלך האריות". שנה לאחר מכן שיחק איירונס את הנבל התורן שמתעלל בג'ון מקליין (ברוס ויליס) בסרט "מת לחיות 3". בשנת 2005 שיחק איירונס בסרטו של רידלי סקוט "ממלכת גן עדן" וגילם את דמותו של רמון השלישי מטריפולי שליט העיר טבריה בתקופת מסעות הצלב. שנה לאחר מכן שיחק בעיבוד לספר הפנטזיה "אראגון" ובו גילם את דמותו של ברום, מספר סיפורים זקן ומסתורי. בשנת 2009 שיחק ב"הפנתר הוורוד 2".

בדצמבר 2016 שיחק בסרט הפעולה "אמונת המתנקש", אשר מבוסס על סדרת משחקי הווידאו Assassin's Creed. איירונס מגלם את אלן ריקין, לצידם של מייקל פסבנדר, מריון קוטיאר, ברנדן גליסון ומייקל קנת' ויליאמס.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איירונס נישא לשחקנית האירית שינייד קיוזאק ב-1978, לזוג נולדו שני בנים סמואל ג'יימס ברפני איירונס (1978) ומקסימיליאן פול דיארמויד איירונס (1985). איירונס דובר צרפתית שוטפת.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]