גדעון דורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדעון דורון
גדעון דורון, 2009
גדעון דורון, 2009
לידה 23 ביולי 1945
תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בדצמבר 2011 (בגיל 66) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדעי המדינה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קברו של פרופ' גדעון דורון בבית העלמין בקיבוץ שפיים

גדעון דורון (23 ביולי 1945 - 25 בדצמבר 2011) היה פרופסור בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ויושב ראש האגודה הישראלית למדע המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורון, יליד תל אביב, סיים את התואר הראשון והשני במדע המדינה באוניברסיטה העברית. את התואר השלישי קיבל מאוניברסיטת רוצ'סטר שבניו יורק בשנת 1978, כשאת עבודת הדוקטורט שלו כתב בהנחייתו של פרופסור ויליאם ה. רייקר (אנ'), אבי תורות הקואליציות הפוליטיות והמניפולציה הפוליטית.

באמצע שנות השמונים היה ממקימי החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, והראשון שעמד בראשו. דורון לימד שנים רבות בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, ובראשית שנות התשעים אף עמד במשך שנתיים בראש החוג. באותה עת היה ממקימי המגמה לתקשורת פוליטית בחוג למדע המדינה.

בשנים 19972000 כיהן דורון כראש החוג למדיניות ציבורית בפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון.

במהלך השנים שימש כמרצה באוניברסיטה של מדינת ניו יורק בבינגמטון, וכמרצה אורח באוניברסיטת ניו יורק, באוניברסיטה של ניו יורק בקווינס ובישיבה יוניברסיטי.

דורון הוא מחברם של 17 ספרים בעברית ובאנגלית ושל עשרות מאמרים מקצועיים, בתחומים מגוונים כגון: אסטרטגיה וכלכלה פוליטית, מדיניות ציבורית, מינהל ציבורי, שיטות בחירה, תקשורת ומניפולציה פוליטית ותורת המשחקים. היה גם כיועץ האקדמאי של החוג למדע המדינה במכללת עמק יזרעאל.

בעבר ערך את סדרת הספרים "מדע המדינה בן זמננו" עבור הוצאת רמות, ובשנים האחרונות לחייו ערך את סדרת ספרי "מצב האומה" עבור הוצאת כרמל.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורון כיהן כיושב ראש האגודה הישראלית למדע המדינה והעמותה לחקר הפוליטיקה, המאגדת בתוכה חוקרים ומורים בתחומי מדע המדינה מאוניברסיטאות ומכללות בישראל. בשנים 19931999 היה חבר גם בהנהלת האגודה הבינלאומית למדע המדינה (אנ').

בשנים 19951999 כיהן כיושב ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

במהלך השנים עמד בראש מספר ועדות ציבוריות וכיהן כחבר בוועדות ציבוריות אחרות, כגון: הצוות לביטחון לאומי, הוועדה לבחינת נושא המינויים בשירות הציבורי ("ועדת הג'ובים"), ועדות לקביעת גבולות מוניציפליים והמועצה הישראלית לקולנוע.

בשנת 2003 היה ממקימי "המרכז הישראלי להעצמת האזרח" שליד אוניברסיטת תל אביב, מרכז אל-מפלגתי שלא למטרות רווח, ששם לו למטרה לבצע מחקרים אודות שיטות ממשל ושיטות בחירות בעולם, בדיקת התאמתן לישראל והפצת הידע אודותן לציבור הרחב. דורון כיהן כסגן נשיא המרכז וכיועצו האקדמי.

ב-2005 היה חבר בוועדה הציבורית שמינה נשיא המדינה משה קצב לבחינת מבנה המשטר ושיטת הבחירות בישראל. הוועדה המליצה, בין השאר, על מעבר לשיטת בחירות אזוריות ועל סדרת שינויים נוספים, שיאפשרו לייצב את המערכת הפוליטית ולשפר את איכות ביצועיה. דורון עמד בראש עמותת "ייצוג שלם", שמטרתה להפיץ את דבר שיטת הבחירות האזורית החד-נציגית, המשלבת עיקרון של פיצוי עבור מתמודדים שלא זכו באזור הבחירה שלהם, אך אגרו מספיק קולות ברחבי הארץ כדי להיכנס לכנסת בשיטת הבחירות היחסיות. לפני כן עמד בראש תנועת "הישראלים לשינוי", שמטרתה הייתה לפעול ליישום המלצות הוועדה ולהפיץ בקרב הציבור את יתרונות שיטת הבחירות האזוריות.

דורון היה האחראי האקדמי ונמנה עם מפתחיו של "מדד החוסן החברתי", הכולל בתוכו את "מדד השחיתות", המתפרסם מדי שנה במסגרת הכנס החברתי של שדרות. הוא כיהן כחבר נשיאות בתנועה לאיכות השלטון, ופיתח עבורה את "מדד האתיקה הלאומי". כמו כן, הוא שימש כמעריך מקומי ואזורי קבוע של ארגון "Transparency International", המדרג את מדינות העולם על פי מידת השחיתות הציבורית שלהן.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992, לקראת הבחירות לכנסת ה-13, שימש דורון כאסטרטג פוליטי של יצחק רבין.

לקראת הבחירות לכנסת ה-17 ב-2006 הצטרף למפלגת קדימה והוצב במקום ה-52, הלא ריאלי, ברשימתה לכנסת.

ב-2009 היה ממקימי מפלגת הישראלים ועמד בראשה. המפלגה ביקשה להעלות לסדר היום הציבורי את סוגיית דחיפות הצורך ברפורמה במבנה המשטר ובשיטת הבחירות בישראל[1]. רבים ממועמדי המפלגה היו תלמידיו לשעבר של דורון. המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת ה-18, אך זכתה ב-865 קולות בלבד ולא נכנסה לכנסת.

ב-2009 הצטרף דורון כנשיא התאחדות עובדי תעשיות העילית בישראל, מלכ"ר המאגד עובדי הייטק.

דורון נפטר בדצמבר 2011 בגיל 66[2], ונקבר בבית הקברות של קיבוץ שפיים. היה נשוי לד"ר בקי קוק (בתו של הלל קוק), מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית:

אנגלית:

  • The Smoking Paradox: Public Regulation in the Cigarette Industry, The University Press of America, 1984.
  • The Government and Politics of Israel (with Don Peretz), Westview Press, 1997.
  • Public Policy and Electoral Reform: The Case of Israel (with Michael Harris), Lexington Books, 2000.
  • Political Bargaining (with Itai Sened), SAGE Publications, 2001.
  • Term Limits (with Michael Harris), Lexington Books, 2001.
  • The Empowerment of the People: Stable Liberal Democracy for Israel, CECI Publications, 2003.
  • Law, Politics and Society in Israel, London, Routledge (Forthcoming).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]