גוג'ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גוג'ם (געז: ጎጃም, גם: גוזם, גוז'ם) אזור היסטורי במערב אתיופיה השוכן דרומית לאגם טאנה ושהנילוס הכחול משמש כגבול הצפון-מזרחי, המזרחי והדרומי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפנים ישבו בגוג'ם האגאו. האזכור הראשון של השם האזור מגיע מן המאה ה-14 והתייחס בזמנו לאזור הדרום-מזרחי של גוג'ם המודרנית. כבר במאה זו תושבי גוג'ם היו לדוברי אמהרית שככל הנראה הגיעו מהאזורים הסמוכים לרבות מאמהרה. גוג'ם סופחה ככל הנראה לאימפריה האתיופית בתחילת המאה ה-14 ובראשה עמד מלך שהעלה מס לקיסר אתיופיה. במאה ה-15 היה גוג'ם לאחד מהמחוזות החשובים באימפריה ובאותה מאה כדי לחזק את השלטון הקיסרי, מינה הקיסר זרע יעקב מושל מטעמו וכן מתיישבים נאמנים שהגיעו לאזור.

בתקופת מלחמת אתיופיה-אדאל, אזור גוג'ם לא חווה פלישה אדאלית. בשלהי המאה ה-16 היגרו לדרום האזור תושבי דמות ותושבים נוצריים רבים שחיו מדרום לנילוס הכחול שנסו מפלישת שבטי האורומו לאזוריהם והתיישבו ברחבי גוג'ם. הקיסרים זה דנגל, סוסניוס, פאסילידס, יוהנס הראשון וייאסו הראשון הובילו מערכות צבאיות שיצאו מגוג'ם כנגד האונג'י-אגאו שבאגאו מדר, האורומו, השינשה של מתקל.

המלך תקלה היימנות

מהמאה ה-18 ואילך היה גוג'ם מחוז חשוב באימפריה ששליטיו נישאו בנישואים עם המשפחה הקיסרית. ברוב תקופת השופטים האזור נשלט על ידי דג'זמץ' היילו יוסדק ולאחר מכאן על ידי בנו ראס ולדה גבריאל ואז על ידי בנו דג'זמץ' תדלה גולו שהיה במאבקים תכופים כנגד דג'זמץ' זוודה שליט דמות החדשה. בתחילת המאה ה-19 המחוז נשלט על ידי גושו זוודה אשר בשנת 1852 נהרג בקרב כנגד דג'זמץ' קאסה היילו. ב-1870 מונה אדל תסמה להיות מושל המחוז ולאחר מכאן מונה למלך על גוג'ם ונטל את השם תקלה היימנות.

בשנות הכיבוש האיטלקי גוג'ם היה למחוז שבו פעלו מחתרות רבות כנגד האיטלקים ובראשם דג'זמץ' בלאי זלקה. היילה סלאסי עצמו נכנס לאתיופיה במהלך מלחמת השחרור דרך המחוז יחד עם כח גדעון. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היו בגוג'ם מספר התקוממויות כנגד עול המיסים שבעקבותיהם הם הורדו.

בחלוקה המנהלית של המאה ה-20 היה גוג'ם למחוז שגבולו המערבי היה גבול סודאן וגבולו הצפון-מערבי היה נחל שינפה שהפרידו מקווארה. כיום רוב שטחי גוג'ם נמצאים במדינת אמהרה וחולקו בין המחוזות מזרח גוג'ם, מערב גוג'ם, אגאו מדר ובהר דר, תוך שמתקל סופחה למדינת בנישנגול-גומאז והפכה למחוז בה.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגוג'ם חיו קהילות יהודיות משך זמן רב, אך אלו לא נחקרו לעומק.[1] באיגרת רבי אליהו מפירארה מתחילת המאה ה-15 מוזכר "נהר גוזן" כנהר שעובר ביישובי ביתא ישראל.[2] שם הנהר "גוזן" הגיע, ככל הנראה, מהשם "גוזם" שהיה שמו של האזור בתקופת הרב.[3] הנהר המוזכר הוא ככל הנראה הנילוס הכחול או אחד מיובליו הזורמים באזור. במאה ה-16 מזכירים מקורות פורטוגזים יהודים החיים באזור גאפאת השוכן דרום מערבית מגוג'ם ההיסטורית.[4] במאה ה-19 מוזכר כי יהודי גוג'ם מתפקדים כנפחים[5] וייתכן שהקבוצה המכונה "בודה" והמוזכרת במקורות מאותה התקופה מתכוונת אליהם.[6] בשנות ה-70 של המאה ה-19 מוזכר כי מלך גוג'ם תקלה היימנות לקח יהודים שעסקו בנפחות ונגרות מאבורה שבגונדר לגוג'ם כדי שאלו יבנו כנסיות, יהודים אלו עבדו כל השנה וחזרו לביתם בעונות הגשומות.[7] בשלהי המאה ה-19 היו יהודי גוג'ם היו מטרה למיסיונרים מטעם החברה הלונדונית וזכו לביקורים תכופים.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Abdussamad Hajji Ahmad, Gojjam: Trad, Early Merchant Capital and the World Economy, 1901-1935, Ph.D. thesis, University Of Illinois, 1986
  • Taddesse Tamrat, "Ethiopia in Miniature: the Peopling of Gojam" in Harold G. Markus (Editors), New Trends in Ethiopian Studies, Papers of the 12th International Conference of Ethiopian Studies, Vol.1, Michigan State University, September 1994, pp. 951-962
  • Taddesses Tamrat, Church and State in Ethiopia, 1270-1527, Clarendon Press, 1972
  • Tegegne Muse, Gojjam, the stigma: the Abyssinian pariah, Guihon Books, 1983, ISBN 2940061009

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, ISBN 9780812231168, p. 173
  2. ^ אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, גזית, תש"ג, עמ' 88
  3. ^ לנהר גוזן המוזכר אין קשר לנהר גוזן המוזכר במקרא (מלכים ב', י"ז, ו'; י"ח, י"א; דברי הימים א', ה', כ"ו) כמקום שאליו הוגלו חלקים מעשרת השבטים ראו מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, משרד הביטחון, תשמ"ט, עמ' 294, הערה 8
  4. ^ Michael Kleiner, "Gafat history" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: D-Ha, Otto Harrassowitz Verlag, 2005, ISBN 3447052384, p. 652
  5. ^ Quirin, p. 135
  6. ^ Quirin, p. 141
  7. ^ Quirin, p. 171
  8. ^ Quirin, p. 284, n. 64