גולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גוליםאנגלית: Exiles) הוא מחזהו היחיד של הסופר האירי ג'יימס ג'ויס. "גולים" נחשב לאחת מיצירותיו הפחות מוכרות של ג'ויס, והוא הועלה על הבמה בתיאטראות לונדון לראשונה רק ב-1970. ג'ויס, חסיד ומעריץ מושבע של הנריק איבסן, כתב את המחזה ברוח סגנונו של המחזאי הנורווגי.

המחזה הוא על משולש אהבה בין ריצ'רד רואן, סופר, רעייתו ברתה, אשה לא משכילה, ורוברט הנד, ידיד נעורים של רואן ועיתונאי מצליח, שהוא ורואן נהגו להתהולל בצעירותם. הדמויות במחזה מייצגות בעליל את ג'ויס עצמו, רעייתו נורה ואחד מחבריו.

המחזה נכתב על רקע ביקור המולדת של ג'ויס באירלנד ב-1909, בו פגש אחדים מחבריו. ג'ויס החל לכותבו ב-1914, סיימו ב-1916 והוציאו לאור ב-1918. ניסיונותיו של ג'ויס להעלות את "גולים" על בימת תיאטרון אבי או תיאטרון דובר אנגלית מרכזי אחר לא עלו יפה. רק ב-1970, כשלושים שנה לאחר מותו, העלה הרולד פינטר את המחזה על במת תיאטרון מרמייד בלונדון.

חברו של ג'ויס, פאדריק קולם, התבטא כי: "למבקרים הייתה תחושה כי ("גולים") חסר הן את הקסם של דיוקן האמן כאיש צעיר והן את העושר של יוליסס. הם ציינו כי המחזה נכתב בצלמו של מחזה איבסני, וכי הוא פרי עבודתו של מעריץ צעיר של המחזאי הסקנדינבי הדגול."

משנשאל לימים על ידי ידידו איטלו זבבו מדוע קרא למחזהו "גולים" ענה ג'ויס:[1]

"מסוכן לו לאדם לעזוב את ארצו, אבל מסוכן יותר לשוב אליה, משום שאז ינעצו בני ארצו, אם רק יוכלו, סכין בלבו."

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד רואן, סופר אירי, חוזר לעירו דבלין לאחר תשע שנים ברומא. עמו שבים רעייתו ברתה ובנו ארצ'י, בן השמונה. בדבלין הם פוגשים את רוברט האנד, עיתונאי בעל שם, ידידו מנוער של רואן, שהיה שותף לחיי ההוללות שלו כשהיו צעירים. רוברט מנסה להשיג לריצ'רד משרה באוניברסיטה, ובמקביל לפתות את ברתה מאחורי גבו.

הוא מזמין אותה לביתו, והיא מספרת על כך לריצ'רד, שהולך בעצמו לביתו של רוברט. בדו-שיח ביניהם מתוודה ריצ'רד שהוא דווקא קיווה שהשניים יבגדו בו. משמגיעה ברתה לבית הוא משאיר אותה בחברתו של רוברט, והולך. ברתה ההמומה חושדת שמא בעלה בוגד בה עם ביאטריס, אשה משכילה ממנה. היא נשארת עם רוברט, אך לא ברור האם בגדה בבעלה, והספק מכרסם בו.

במערכה השלישית מגיעה ברתה לביתה. בעיתון הבוקר מופיע מאמר המערכת פרי עטו של רוברט שישב וכתב אותו כל הלילה. המאמר עוסק ביחסה של אירלנד לבניה שעזבו אותה, ועתה היא קוראת להם לשוב. ריצ'רד וברתה חוזרים זה לזה.

ההפקה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עלה בתיאטרון הבימה ב-17 בספטמבר 1981, בבימויו של תיאודור תומא. מעצבת התפאורה והתלבושות הייתה לידיה פינקוס-גני, המנהל המוזיקלי היה פולדי שצמן ומתרגמת המחזה הייתה רבקה משולח.

בהצגה שיחקו אלכס פלג בתפקיד ריצ'רד רואן, רחל דובסון בתפקיד ברתה, אריאל חן, יואב סיב, רוני וגנר בתפקיד ארצ'י בנם, שמואל עצמון בתפקיד רוברט הנד, עיתונאי ושולמית אדר בתפקיד ביאטריס ג'אסטיס. [2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטן גבלר דייוויס, ג'יימס ג'ויס - דיוקן האמן, הוצאת דביר, 1990, עמ' 181.
  2. ^ עמוד ההצגה באתר הבימה