גוסטבו דיאס אורדס
 | |||||||
| לידה |
12 במרץ 1911 Ciudad Serdan, המדינות המקסיקניות המאוחדות  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 ביולי 1979 (בגיל 68) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות | ||||||
| שם לידה |
José Gustavo del Santísimo Sacramento Díaz Ordaz Bolaños Cacho | ||||||
| מדינה |
 מקסיקו | ||||||
| מקום קבורה |
Panteón Jardín | ||||||
| השכלה |
Benemérita Universidad Autónoma de Puebla | ||||||
| מפלגה |
המפלגה המוסדית המהפכנית, Socialist Mexican Party, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה | ||||||
| בן או בת זוג |
Guadalupe Borja (1937–1974) Irma Serrano | ||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
גוסטבו דיאס אורדס בולניוס (בספרדית: Gustavo Díaz Ordaz Bolaños, [נהגה: gusˈtaβo ˈðias orˈðas]; 12 במרץ 1911 – 15 ביולי 1979) היה נשיא מקסיקו ה־56.
דיאס אורדס נולד בסן אנדרס צ'לצ'יקומולה, וקיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת פואבלה בשנת 1937, שם לימים הפך לסגן הרקטור שלה. הוא ייצג את המחוז הראשון של פואבלה בלשכת הצירים בין השנים 1943 ל-1946. לאחר מכן ייצג אותה בלשכת הסנאטורים בין השנים 1946 עד 1952 והכיר מקרוב את הסנטור דאז אדולפו לופז מטאוס.
אורדס הצטרף למפלגה של אדולפו רואיס קורטינס בבחירות 1952, ובהמשך עבד במזכירות הפנים בפיקוחו של אנג'ל קרבחאל ברנאל. הוא הפך למזכיר בעקבות זכייתו של לופז מטאוס בבחירות 1958, והפעיל כוח בהיעדר הנשיא, במיוחד במהלך משבר הטילים בקובה. בשנת 1963 הכריז עליו הPRI (אנ') כמועמד לנשיאות לבחירות ב-1964, הוא קיבל 88.81% מהקולות העממיים.
הממשל שלו זכור בעיקר בזכות מחאת הסטודנטים שהתקיימה בשנת 1968, ודיכוים בעקבות הצבא וכוחות המדינה במהלך הטבח בטלטלולקו, בו נהרגו מאות מפגינים לא חמושים.[1][2][3]
לאחר שהעביר את הנשיאות למזכיר הפנים שלו (לואיס אכברריה), דיאס אורדס פרש מהחיים הציבוריים. הוא היה לזמן קצר השגריר בספרד בשנת 1977, תפקיד שהתפטר ממנו לאחר מחאות עזות וביקורת מצד התקשורת. הוא נפטר מסרטן המעי הגס ב-15 ביולי 1979 בגיל 68.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיאס אורדס נולד בסן אנדרס צ'אלצ'יקומולה (כיום סיודאד סרדאן, פואבלה), השני מבין ארבעה ילדים. בשנותיו המאוחרות עבד אביו, רמון דיאס אורדס רדונה, כמנהל חשבונות. עם זאת, במשך עשור הוא שירת במכונה הפוליטית של הנשיא פורפיריו דיאס, והפך למנהל הפוליטיקה והמשטרה של סן אנדרס צ'ילצ'יקומולה. כשדיאס הודח על ידי כוחות מהפכניים במאי 1911 עם פרוץ המהפכה המקסיקנית, הוא איבד את תפקידו הביורוקרטי בשינוי המשטר. לאחר מכן מצבה הכלכלי של המשפחה היה חסר ביטחון, ואביו של דיאס אורדס לקח מספר עבודות והמשפחה עברה לעיתים קרובות. אמו של גוסטבו, סבינה בולאנוס קאצ'ו דה דיאס אורדס, הייתה מורה בבית ספר, שתוארה כ"חמורה ואדוקה ". לגוסטבו, כמו גם לאחיו הבכור רמון, היה סנטר רפוי ושיניים בולטות גדולות והיה רזה. "אמו הייתה אומרת בחופשיות לכל אחד, 'אבל איזה בן מכוער יש לי!'"[4] מראהו החיצוני הפך לדרך ללעוג לו כשהיה לנשיא מקסיקו.
כאשר המשפחה גרה זמן מה באואקסקה, דיאס אורדס הצעיר השתתף במכון לאמנויות ומדעים, שבוגריו כללו את בניטו חוארס ופורפיריו דיאס. הוא היה סטודנט רציני, אך בשל הנסיבות הכלכליות של משפחתו, הוא לא תמיד יכול היה לקנות את ספרי הלימוד הדרושים לו. בשלב מסוים, המשפחה חיה כמקרה צדקה אצל דוד מצד האם באואקסקה, שהיה פקיד במדינה באואקסקה. המשפחה נאלצה להיעדר כאשר מבקרים חשובים הגיעו לבית המגורים. בזמן שגוסטבו למד במכון, אחיו הבכור רמון לימד שם לטינית. סטודנט לעג לכעורו של פרופסור רמון דיאס אורדס, וגוסטבו הגן על אחיו בכוח פיזי. דיאס אורדס סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת פואבלה ב-8 בפברואר 1937. הוא הפך לפרופסור באוניברסיטה ושימש כסגן הרקטור בין 1940 ל-1941.[5]
קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתצלום משנת 1938, אורדס עומד מאחורי הנשיא לאזארו קרדנאס. בתצלום נמצאים גם שני נשיאים עתידיים נוספים של מקסיקו, מנואל אבילה קמאצ'ו ומיגל אלמן. הקריירה הפוליטית שלו התחילה צנוע. הוא לא לחם במהפכה ואביו היה חלק ממשטרו של פורפיריו דיאס, ולכן עלייתו הפוליטית לא הייתה פשוטה. הוא כיהן בממשלת פואבלה בשנים 1932 עד 1943. בשנה האחרונה הוא הפך לפוליטיקאי פדרלי, שכיהן בלשכת הצירים במחוז הראשון של מדינת פואבלה, והוא שימש כסנטור באותה מדינה משנת 1946 עד 1952. הוא הגיע לגדולה הלאומית בקבינט של נשיא מקסיקו, אדולפו לופז מטאוס, בין השנים 1958–1964, כשר הפנים (גוברנאציון). ב-18 בנובמבר 1963 הוא הפך למועמד לנשיאות מפלגת המהפכה המוסדית (PRI).[6] למרות שהתמודד רק עם התנגדות סמלית, דיאס אורדס ערך קמפיין כאילו הוא האנדרדוג. הוא זכה בבחירות לנשיאות ב-5 ביולי 1964.
נשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורדס נכנס לנשיאות ב-1 בדצמבר 1964 בארמון פאלאסיו דה בלאס. שם הוא נשבע לפני קונגרס האיחוד בראשותו של אלפונסו מרטינז דומינגז. הנשיא לשעבר אדולפו לופז מטאוס העביר את אבנט הנשיאות, ודיאס אורדס נשא את נאומו הראשון.
.jpg)
מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנשיא, דיאס אורדס היה ידוע בדרך השלטון הסמכותית שלו על הממשלה שלו והמדינה בכלל. הקפדנות שלו ניכרה בטיפול במספר הפגנות במהלך כהונתו, בהן פוטרו עובדי הרכבת, המורים והרופאים בגין נקיטת צעדים תעשייתיים. הפגנה ראשונה של סמכות חדשה זו ניתנה כאשר השתמש בכוח לסיום שביתת חובשים. חובשים של המכון לביטוח לאומי ושירותים לעובדי מדינה, במיוחד תושבים ומתמחים, ארגנו שביתה כדי לדרוש תנאי עבודה טובים יותר ושכר מוגדל. סגנון השלטון הסמכותי שלו ייצר התנגדות כמו הופעתה של תנועת גרילה במדינת גררו. מבחינה כלכלית, עידן אורדס היה זמן צמיחה. הוא הקים את המכון לנפט מקסיקני בשנת 1965, צעד חשוב, שכן הנפט היה אחד הענפים היצרניים ביותר במקסיקו.[7]
תנועת סטודנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר סטודנטים באוניברסיטאות במקסיקו סיטי מחו על פעולות הממשלה בסביבות אולימפיאדת הקיץ 1968, דיאס אורדס פיקח על כיבוש האוניברסיטה האוטונומית הלאומית במקסיקו ועל מעצרם של כמה סטודנטים, מה שהוביל לירי של מאות מפגינים לא חמושים. טבח במרכז העיר מקסיקו סיטי ב-2 באוקטובר 1968. צבא מקסיקו ירה ללא רחם מכיוון שקבוצה בשם "הגדוד אולימפיה" החלה את הירי בין הסטודנטים הלא חמושים לבין אנשים רבים אחרים שנתנו לתלמידים לתפוס מחסה בתוך בתיהם. נפגעי האירוע משתנים, לעיתים קרובות מסיבות פוליטיות. יש אנשים שהיו כלואים במשך כמה שנים. בסופו של דבר יוקעו יורשיו של דיאס אורדס, והמקסיקנים הרגילים רואים בהתקפה על סטודנטים לא חמושים זוועה. הכתם יישאר בPRI שנים רבות.
מדי שנה, ביום השנה לטבח טלטלולקו, מושחת פסלו של אורדס בזאפופאן, חליסקו.[8]
ניסיון לדמוקרטיזציה של הPRI[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרך השלטון הסמכותית של אורדס מנעה גם כל ניסיון לדמוקרטיזציה של הPRI. נשיא הPRI, קרלוס מדרזו, עשה ניסיון כזה על ידי הצעת בחירות פנים-מפלגות במטרה לחזק את בסיס המפלגה. לאחר שניסיונו נכשל התפטר מדרזו.
מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך ניהולו של אורדס, היחסים עם ארצות הברית היו ברובם הרמוניים, וכמה חוזים דו-צדדיים נוצרו. לכבודו של אורדס, הנשיא ריצ'רד ניקסון אירח את ארוחת הערב הממלכתית הראשונה בבית הלבן שהתקיימה מחוץ לוושינגטון הבירה במלון דל קורונדו בסן דייגו ב-3 בספטמבר 1970.
עם זאת, היו גם כמה נקודות עימות עם ארצות הברית. האחד היה מבצע יירוט נגד התרופות, שערכה ארצות הברית; בין ספטמבר לאוקטובר 1969 נבדקו כל כלי הרכב שנכנסו לארצות הברית ממקסיקו. מקסיקו אימצה גם את דוקטרינת אי ההתערבות, ואורדס גינה את פלישת ארצות הברית לסנטו דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית.
אמנת טלטלולקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת ממשלתו, אמנה טלטלולקו אסרה על ייצור, החזקה או שימוש בנשק גרעיני באמריקה הלטינית. מותר להשתמש רק בשלום באנרגיה גרעינית. האמנה הפכה את אמריקה הלטינית לאזור ללא נשק גרעיני
ירושה נשיאותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 באוקטובר 1969, אורדס בחר במזכיר הפנים שלו, לואיס אכברריה, כיורשו, הבחירה השביעית ברצף כזה על ידי נשיא יושב ללא תקריות. מועמדים אפשריים נוספים היו אלפונסו קורונה דה רוזאל, אמיליו מרטינס מאנטו ואנטוניו אורטיז מנה. הוא גם חשב על אנטוניו רושה קורדרו, מושל מדינת סן לואיס פוטוסי והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, שחוסל בגלל גילו (58), ועל חוסוס רייס הרולס, שנפסל בגלל שהורה נולד מחוץ למקסיקו. מקרה ספרד, שנאסר על פי סעיף 82 בחוקה. לפי הערכתו של המדען הפוליטי חורחה ג 'קסטינדה, Echeverría היה הבחירה של דיאס אורדס על ידי חיסול, ולא בחירה. [9]
שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תום כהונתו, דיאס אורדס ומשפחתו נעלמו מעין הציבור; מדי פעם הוא הוזכר בעיתונים (בדרך כלל בגנאי), לעיתים רחוקות נתן ראיונות, ובדרך כלל נצפה רק כאשר הצביע בבחירות.
בשנת 1977, הופסקה השתיקה כשהוא מונה לשגריר מקסיקו הראשון בספרד מזה 38 שנה, היחסים בין שתי המדינות נשברו בעבר על ידי ניצחון הפלאנגיזם במלחמת האזרחים בספרד. במהלך תקופת כהונתו הקצרה כשגריר, הוא נתקל בעוינות הן מהתקשורת הספרדית והן מהתקשורת המקסיקנית, מכיוון שנשאל בהתמדה שאלות על פעולותיו כנשיא. הוא התפטר תוך מספר חודשים בגלל זה ובעיותיו הבריאותיות. חוסר שביעות רצון פופולרי הוביל לביטוי: "Al pueblo de España no le manden esa araña" ("לאנשי ספרד, אל תשלחו את העכביש הזה").
מורשת ודעת קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
דעת הקהל על ממשל אורדס ומורשתו ממשיכה להיות שלילית ברובה, כשהיא קשורה לטבח בטלטלולקו ולהקשחה כללית של סמכותיות שתקיים בממשלות PRI עוקבות. גם במהלך חייו, מינויו לשגריר ספרד בשנת 1977 זכה לדחייה והפגנות כאלה, עד שנאלץ להתפטר זמן קצר לאחר מכן.
בסקר ארצי שנערך בשנת 2012, 27% מהנשאלים סברו כי ממשל אורדס היה "טוב מאוד" או "טוב", 20% השיבו כי מדובר בממשל "ממוצע", ו 45% השיבו כי מדובר ב "ממשל רע."[10]
בשנת 2018 פרשה ממשלת מקסיקו סיטי את כל הלוחות ממערכת הרכבת התחתית של מקסיקו סיטי שהתייחסו ל אורדס והוצבו במהלך ממשלתו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גוסטבו דיאס אורדס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גוסטבו דיאס אורדס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The ghosts of Mexico 1968". The Economist. 2008-04-24. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2021-01-14.
- ^ Rohter, Larry; Times, Special To the New York (1988-10-02). "20 YEARS AFTER A MASSACRE, MEXICO STILL SEEKS HEALING FOR TIS WOUNDS (Published 1988)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-01-14.
- ^ Lee Stacy, Mexico and the United States, Marshall Cavendish, 2002-10, ISBN 978-0-7614-7402-9. (באנגלית)
- ^ quoted in Krauze, Mexico: Biography of Power, p. 666.
- ^ Krauze, Mexico: Biography of Power, p. 666.
- ^ "Mexican Party Picks Candidate", Milwaukee Journal, 18 November 1963, p. 2
- ^ Delgado de Cantú, Gloria M. (2007). Historia de México Vol. II. Pearson Educación de México. p. 335.
- ^ Amanece pintado de rojo el busto del presidente Gustavo Díaz Ordaz (אורכב 04.10.2013 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Castañeda, Perpetuating Power, pp. 6-7
- ^ Zedillo y Fox los ex presidentes de México más reconocidos, Imagen Radio 90.5, 2012-10-29 (בספרדית)
| הקודם: אדולפו לופס מטאוס |
 נשיא מקסיקו |
הבא: לואיס אצ'ווריה אלברס |