גוף ויטלם
 | |||||
| גוף ויטלם, ב-1962 | |||||
| לידה |
11 ביולי 1916 מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 2014 (בגיל 98) סידני, אוסטרליה  | ||||
| שם לידה |
Edward Gough Whitlam | ||||
| מדינה | אוסטרליה | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | מפלגת הלייבור האוסטרלית | ||||
| בת זוג | מרגרט ויטלם | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
אדוארד גוֹף ויטלם (באנגלית: Edward Gough Whitlam; 11 ביולי 1916 - 21 באוקטובר 2014) היה ראש ממשלת אוסטרליה מטעם מפלגת הלייבור האוסטרלית (ALP) בין השנים 1972 ל-1975.
ויטלם הוביל את הלייבור לשלטון אחרי 23 שנה באופוזיציה, ופוטר אחרי 3 שנים על ידי המושל הכללי בצעד שנוי במחלוקת שהוביל למשבר הפוליטי הגדול בתולדות המדינה[1]. למרות התקופה הקצרה יחסית שבה כיהן בתפקיד הוא אחד מראשי ממשלת אוסטרליה שהותירו את החותם הרב ביותר על ארצו.
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוף ויטלם נולד בפרבר של מלבורן ב-1916. אביו היה משפטן שעבד רבות בשרות הממשלתי, והיה מחלוצי העיסוק בנושאי זכויות אדם באוסטרליה. המשפחה עברה ממלבורן לסידני, ואחר כך לקנברה, שם סיים את לימודיו התיכוניים. ויטלם החל ללמוד משפטים באוניברסיטת סידני, ובתקופת מלחמת העולם השנייה שירת כנווט בחיל האוויר המלכותי האוסטרלי והגיע לדרגת Flight Lieutenant (המקבילה לסרן). תוך כדי המלחמה חזר ללימודים, והוסמך כעורך דין ב-1947.
הוא הצטרף למפלגת הלייבור ב-1945, וב-1950 ניסה ללא הצלחה להתמודד מטעמה על מקום בבית הנבחרים של ניו סאות' ויילס. ב-1952 נבחר לפרלמנט האוסטרלי בבחירות ביניים על מושב בטוח של הלייבור שנציגו נפטר. ויטלם נכנס לבית הנבחרים כשש שנים לאחר שרוברט מנזייס מהמפלגה הליברלית הדיח את הלייבור מהשלטון והחל כהונה רצופה של 17 שנה. עד מהרה התבלט ויטלם כאחד מהדוברים הרהוטים ביותר של מפלגתו, ואחד היחידים שהצליח להתמודד מול ראש הממשלה בהצלחה בדיוני הפרלמנט.
ב-1960 נבחר ויטלם לסגן מנהיג הלייבור, והחל להילחם על שינוי דרכה של המפלגה, הן מבחינה מבנית, כשדחף ליתר פתיחות במוסדות המפלגה, והן במאבק למען ריענון עמדות המפלגה – דבר שהוביל אותו לעימות עם שאר הנהגת המפלגה וכמעט הביא לסילוקו ממנה.
ראש האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1967 פרש מנהיג הלייבור, ארתור קלוול, אחרי שהוביל את המפלגה לעוד הפסד בבחירות הכלליות, הפעם ליורשו של מנזיס, הרולד הולט. ויטלם נבחר לעמוד בראש המפלגה, ומיהר לשנות את פניה. תחת הנהגתו המפלגה אימצה מדיניות מתונה יותר בתחום הכלכלי (כמו ביטול הדרישה להלאמה של תעשיות), ועמדות ליברליות יותר בתחומים האזרחיים, כמו הפסקת תמיכת הלייבור ב"מדיניות אוסטרליה הלבנה". שינויי המדיניות, כמו גם הרקע האישי של ויטלם והכישורים הטלוויזיוניים שלו, הפכו את המפלגה ממפלגת פועלים חמורת סבר, למפלגה בעלת אופי יותר ליברלי, אופטימי ואינטלקטואלי, אשר פנתה יותר למעמד הביניים.
בבחירות הפדרליות של 1969, בהן התמודד מול ראש הממשלה ג'ון גורטון (שירש את הולט שנעלם בדצמבר 1967) הצליח ויטלם להוביל את הלייבור להישג אלקטורלי גדול, כשצימצם את הרוב של הקואליציה של המפלגה הליברלית והמפלגה הלאומית מ-41 מושבים לשבעה בלבד, וזכה ברוב קולות הבוחרים (שבגלל השיטה היחסית לא תורגם לרוב בבית הנבחרים). הבחירות של 1969 חיזקו את מעמדו של ויטלם במפלגתו, ולעומת זאת גרמו להחלפתו של גורטון בראשות מפלגתו ובראשות הממשלה על ידי ויליאם מקמהון, בתחילת 1971. ב -1971 ביקר ויטלם ברפובליקה העממית של סין והבטיח שממשלה בראשותו תקים קשרים דיפלומטיים איתה. ראש הממשלה מקמהון התקיף אותו בחריפות על כך, אולם הובך כאשר כמה חודשים אחר כך, נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון ביקר בסין בעצמו.
ויטלם הוביל את הלייבור לבחירות הפדרליות של 1972 תחת הסיסמה "It's time" ("הגיע הזמן") – סיסמה שרמזה בין השאר ל-23 שנות השלטון של המפלגה הליברלית ושותפתה המפלגה הלאומית, ושהפכה לאחת מססמאות הבחירות הידועות בתולדות אוסטרליה[2] . בתחומי הפנים הלייבור הבטיח להגביר את מעורבות הממשלה הפדרלית בתחומי בריאות, חינוך, ותכנון עירוני. בתחומי החוץ והביטחון ויטלם היה בעד יציאת אוסטרליה ממלחמת וייטנאם, שאיבדה את הפופולריות שלה באותה עת, והבטיח לבטל את גיוס החובה לצבא.
ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות לבית הנבחרים הפדרלי שנערכו ב-2 בדצמבר 1972 זכה הלייבור לרוב של 9 מושבים, ושלושה ימים אחר כך הושבע ויטלם לראש ממשלה (שבשבועיים הראשונים כללה רק אותו ואת סגנו לאנס ברנרד שחילקו ביניהם את כל התפקידים). אולם בסנאט, לו לא נערכו בחירות באותה עת, אלא מחצית חבריו נבחרו ב-1970 ומחצית אחרת ב-1967, לא היה ללייבור רוב.
למרות זאת ממשלת ויטלם החלה בסדרה של רפורמות אותן הצליח לקדם במהלך שלוש שנות שלטונו: הנהגת חינוך אוניברסיטאי חינם והעברת האחריות על ההשכלה הגבוהה לממשלה הפדרלית; הנהגת קצבאות למשפחות חד-הוריות; ביטול עונש המוות במערכת המשפט הפדרלית; הורדת גיל ההצבעה ל-18; ביטול מדיניות אוסטרליה הלבנה; הבטחת שוויון הזדמנויות לנשים במוסדות הממשלה הפדרלית ומינוי בפועל של נשים לעמדות בכירות בממשלה ובמערכת המשפט; ותחילת תהליך ההכרה בזכויות האבוריג'ינים על אדמות באוסטרליה בהן הם ישבו[3].
רפורמות נוספות שכללו בין השאר הנהגת ביטוח בריאות ציבורי אוניברסלי, הענקת ייצוג לטריטוריית הבירה האוסטרלית ולטריטוריה הצפונית בסנאט והקמת רשות לפיקוח על הפקת מחצבים ונפט, עברו בבית הנבחרים אך נחסמו פעמיים על ידי הסנאט. על מנת להעביר אותן ביקש ויטלם מהמושל הכללי לפזר את שני בתי הפרלמנט על מנת לצאת מהשיתוק החקיקתי[4]. בבחירות שהתקיימו ב-18 במאי 1974 הצטמצם הרוב של הלייבור בבית הנבחרים לכדי 5 מושבים, ואילו בסנאט הלייבור הגדיל את כוחו, אולם לא הגיע לרוב. לאחר שהצעות החוק שעברו בבית הנבחרים שוב נפלו בהצבעה בסנאט, כינס המושל הכללי לבקשתו של ויטלם כנס מיוחד של שני בתי הנבחרים, בו עברו כל החוקים – הפעם היחידה בתולדות אוסטרליה בה התקיים כנס כזה[4].
גם בתחומי החוץ והביטחון ממשלת ויטלם הותירה את חותמה. ויטלם סיים את מעורבות אוסטרליה במלחמת וייטנאם (תהליך שהחל עוד בממשלת הליברלים) וגיוס החובה (שחודש בשל המלחמה) בוטל; הזרועות השונות של הכוחות המזוינים אוחדו, כוננו קשרים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין, והוענקה עצמאות לפפואה ניו גיני. נושא שנוי במחלוקת הוא התפקיד שממשלתו מילאה בפרשת הפלישה של אינדונזיה למזרח טימור ב-1975. ויטלם, שקידם את היחסים עם אינדונזיה, תמך בכך שעם סיום השליטה הפורטוגזית במזרח טימור האזור יסופח לאינדונזיה, אולם הוא מכחיש כי נתן אור ירוק לפעולה הצבאית האינדונזית (שהתרחשה זמן קצר לאחר סיום תפקידו)[5].
ממשלת ויטלם ביצעה גם כמה צעדים סמליים על מנת לעודד זהות לאומית אוסטרלית עצמאית, במנותק מן הכתר הבריטי. ההמנון הלאומי הוחלף לראשונה מאלוהים, נצור את המלכה ל"צעדי קדימה אוסטרליה הנאה" (כאשר המפלגה הליברלית חזרה לשלטון בוטל השינוי, אולם כאשר הלייבור חזר לשלטון בשנות ה-80 נקבע סופית "צעדי קדימה אוסטרליה הנאה" כהמנון הלאומי). כמו כן הוקם מסדר אוסטרליה עבור הענקת תוארי כבוד לאזרחי אוסטרליה, במנותק ממסדר האימפריה הבריטית שתוארי כבוד לאזרחי אוסטרליה הוענקו דרכו.
ב-1975 זיעזעה את ממשלת ויטלם שערורייה כאשר התגלה כי היא נסתה ללוות כסף לפרויקטי תשתית מאנשי כספים במזרח התיכון דרך איש עסקים פקיסטני, תוך כדי עקיפת החוק. כשהפרשה התפוצצה נאלץ להעביר מתפקידם את שר האוצר ושר האנרגיה והמחצבים שהטעו את הפרלמנט ואף אותו בנושא.
המשבר החוקתי של 1975 ופיטורי ויטלם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המשבר החוקתי באוסטרליה (1975)
התפוצצות פרשת ההלוואות, יחד עם המצב הכלכלי הקשה בעקבות משבר האנרגיה העולמי, הביאה לירידה תלולה בפופולריות של ממשלת ויטלם, וראש האופוזיצה החדש מלקולם פרייזר החליט להביא להקדמת את הבחירות על ידי מניעת העברת תקציב המדינה בסנאט, צעד חריג ביותר בפרלמנטריזם האוסטרלי, עד אשר ויטלם יסכים לעריכת בחירות כלליות.
בכך החל המשבר החוקתי החמור בתולדות אוסטרליה, שכלל התנגשות בין שני עקרונות חוקתיים בשיטת המשטר האוסטרלית (ולמעשה הבריטית). מצד אחד ממשלה לא יכולה לתפקד ולכהן ללא תקציב. מצד שני הממשלה זקוקה לאמון הבית התחתון שאמור לייצג את רצון העם, ולא הבית העליון שנבחר בצורה פחות ייצוגית[6] ושאין לו סמכות להפיל ממשלה.
המבוי הסתום בין ממשלת ויטלם לאופוזיציה ברשות פרייזר, כשבאמצע נמצא המושל הכללי ג'ון קֶר (אותו ויטלם מינה כשנה לפני כן) נמשך מאמצע אוקטובר, ועד לשיאו הדרמטי של המשבר ב-11 בנובמבר 1975. בבוקר אותו יום קבע ראש הממשלה ויטלם פגישה עם המושל הכללי קר על מנת לבקש ממנו להקדים את הבחירות רק לסנאט, מבלי להקדים את הבחירות לבית הנבחרים. אולם במשך השעות הספורות שעד הפגישה טילפן המושל הכללי קר לראש האופוזיציה פרייזר, ושאל אותו האם במידה שימונה לראש ממשלה יגיש לו מיידית בקשה לפיזור שני בתי הפרלמנט, יעביר את התקציב ויפעל רק כראש ממשלת מעבר עד לבחירות. לאחר שפרייזר השיב בחיוב המושל זימן גם אותו למעונו.
כאשר ויטלם הגיע למעון המושל עם המכתב הרשמי המבקש להקדים את הבחירות לסנאט, הפתיע אותו המושל הכללי עם מכתב פיטורין[7]. מיד אחרי פיטורי ויטלם מינה המושל קר לראשות הממשלה את פרייזר, שחיכה בחדר צדדי בזמן שויטלם נפגש עם המושל. כשנודע בפרלמנט דבר פיטוריו של ויטלם ומינויו של פרייזר, מיהר בית הנבחרים להצביע אי אמון בממשלת פרייזר ושלח את היושב ראש אל המושל הכללי בדרישה שימנה לתפקיד מחדש את ויטלם. אולם המושל דאג לעכב את יושב ראש בית הנבחרים עד אחרי שחתם, לבקשת פרייזר, על פיזור כפול של שני בתי הפרלמנט, ובכך הצבעת האי אמון איבדה את תוקפה.
המושל הכללי שלח את מזכירו להודיע על הפיזור הכפול על מדרגות הפרלמנט אל מול קהל זועם של תומכי ויטלם שהתאספו שם, ועם ויטלם עצמו מאחוריו. עם סיום ההצהרה ניגש ויטלם אל הקהל והמיקרופונים של התקשורת, ונשא נאום בו תקף קשות את המושל קר ("Well may we say ‘God Save the Queen’, because nothing will save the Governor-General") ואת ראש הממשלה החדש פרייזר ("who will undoubtedly go down in Australian history … as Kerr’s cur."), וקרא לציבור תומכיו "לשמר את הזעם וההתלהבות לקראת הבחירות"[8][9].
צעדו של המושל הכללי שנוי במחלוקת עד היום. תפקיד המושל הכללי, כמו תפקיד מלך בריטניה (שאותו המושל מייצג), אמור להיות תפקיד סמלי. הפעמים האחרונות בהם מלך בריטניה או נציג מטעמו פיטרו ראש ממשלה, ומינו תחתיו ראש ממשלה שלא נהנה מאמון הפרלמנט היו כאשר מושל ניו סאות' ויילס פיטר את ראש ממשלת המדינה ב-1932, ולפני כן, כאשר המלך ויליאם הרביעי פיטר את ראש ממשלת בריטניה ב-1834.
פיטורי ויטלם עוררו זעם בקרב תומכי הלייבור שיצאו להפגין ברחובות ברחבי המדינה. מערכת הבחירות של הלייבור ניסתה להיבנות מזעם זה, והתמקדה בחוסר הלגיטימיות הציבורית של המהלך. מנגד, המפלגה הליברלית (ושותפתה, המפלגה הלאומית) בחרו למקד את מסע הבחירות במצב הכלכלי הקשה. בבחירות, שהתקיימו ב-13 בדצמבר ספג הלייבור בראשותו של ויטלם תבוסה קשה, והקואליציה של המפלגה הליברלית והמפלגה הלאומית חזרה לשלטון בראשות פרייזר.
הפרשה, שידועה באוסטרליה בכינוי "The Dismissal" נותרה פצע פתוח בפוליטיקה האוסטרלית במשך שנים רבות.
אחרי ראשות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי התבוסה בבחירות של 1975 המשיך ויטלם להנהיג את הלייבור, והתמודד מול פרייזר גם בבחירות של 1977, בהן הובס שוב. לאחר תבוסה זו פרש מראשות המפלגה, ובהמשך גם מהפרלמנט.
כאשר הלייבור חזר לשלטון בשנות ה-80 מונה ויטלם לשגריר אוסטרליה באונסק"ו.
גם אחרי פרישתו מהפוליטיקה, המשיך ויטלם להביע את דעתו בנחרצות בנושאים שונים, ולהיות דמות חשובה ומכובדת בציבוריות האוסטרלית בכלל, ובמפלגת הלייבור בפרט. במיוחד בלטה תמיכתו בהפיכת אוסטרליה לרפובליקה, והוא אף הופיע יחד עם מי שהיה מחליפו ואויבו הפוליטי לשעבר, מלקולם פרייזר, במסגרת התעמולה בעד הרפובליקה בעת משאל העם שנערך בנושא ב-1999. ב-2008 השתתף, יחד עם עוד שלושה מראשי ממשלת אוסטרליה לשעבר, במעמד בו ראש הממשלה קווין ראד התנצל בפני האבוריג'ינים על פרשת "הדור הגנוב".
אזכורים בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על פרשת המשבר החוקתי נעשתה סדרת טלוויזיה בשם "The Dissmisal" שיצרו ג'ורג' מילר (במאי סדרת "מקס הזועם") ופיליפ נויס (במאי ארוכה הדרך הביתה) ושהוקרנה ב-1983. הסדרה נבחרה כאחת מחמישים תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בחמישים שנות טלוויזיה באוסטרליה.
- על שמו נקראת להקת הרוק האוסטרלית "The Whitlams", אחד השירים הראשונים של הלהקה נקרא "Gough" ומספר עליו ועל פרשת פיטוריו[10].
- גוף ויטלם "אחראי" על התואר דיים בכינוייה של דיים עדנה. הוא "העניק" לה את התואר ב-1974 בסוף סרטו הקומי של ברוס ברספורד "Barry McKenzie Holds His Own", בו הוא ורעייתו הופיעו בתפקיד עצמם[11][12].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פורטל גוף ויטלם, באתר הארכיון הלאומי של אוסטרליה
- אתר מכון ויטלם, שכולל בין השאר ביוגרפיה ותיעוד רב מהארכיון האישי של ויטלם
- whitlamdismissal.com - אתר המוקדש לפרשת פיטורי ויטלם
- גוף ויטלם, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- גוף ויטלם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דף המוקדש לפרשת פיטורי ויטלם - באתר Oz Politics
- ^ It's time - על הסיסמה והסרטון שליווה אותה, באתר whitlamdismissal.com
- ^ תמונה מפורסמת של ויטלם שופך חול לידיו של נציג שבט הגורינג'י, במהלך טקס החזרת אדמות לבני השבט – באתר הגלריה הלאומית האוסטרלית;
הטקסט וההקלטה של נאום ויטלם - באתר רשות השידור האוסטרלית ABC - ^ 1 2 מהלך זה, הקרוי בחירות פיזור כפול (double dissolution election) כולל בחירות כלליות גם של בית הנבחרים וגם של כל חברי הסנאט, בניגוד למצב הרגיל בו נבחרים בבת אחת רק מחצית מחברי הסנאט, ולאו דווקא ביחד עם חברי בית הנבחרים. אם גם לאחר הבחירות הסנאט דוחה את הצעות החוק, ניתן להעביר אותם בכינוס מיוחד משותף של שני בתי הפרלמנט, בו לכל חבר בכל אחד מבתי הפרלמנט יש קול אחד, ללא תלות בבית בו הוא חבר. בעוד בחירות פיזור כפול התקיימו 6 פעמים בתולדות אוסטרליה, כנס משותף של בתי הפרלמנט אירע רק פעם אחת.
- ^ Whitlam denies supporting military action against E Timor - ידיעה באתר רשות השידור האוסטרלית ABC
- ^ בסנאט האוסטרלי יש לכל מדינה מספר שווה של סנטורים, ללא תלות בגודלה, בעוד כל חבר בבית הנבחרים מייצג מחוז שפחות או יותר שווה בגודלו לשאר המחוזות
- ^ נוסח מכתב הפיטורין - באתר whitlamdismissal.com
- ^ שידור הרדיו של רשות השידור האוסטרלית על הצהרת המזכיר של המושל הכללי, ונאום ויטלם על מדרגות הפרלמנט
- ^ תמונות מאירוע ההכרזה על פיזור הפרלמנט ונאום ויטלם - באתר הספרייה הלאומית של אוסטרליה
- ^ ההיסטוריה של הלהקה - באתר הרשמי שלה
- ^ תיאור הסרט - באתר DVDTimes
- ^ The Mythical Australian: Barry Humphries, Gough Whitlam and "New Nationalism" מאמר ב Australian Journal of Politics and History
| ראשי ממשלת אוסטרליה | ||
|---|---|---|
|
