גיא דוידוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיא דוידוב
לידה 11 בינואר 1970 (בן 54) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תחומי מחקר דיני עבודה
תפקידים בולטים פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
www.guydavidov.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גיא דוידוב (נולד ב-11 בינואר 1970) הוא פרופסור מן המנין בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים ומחזיק הקתדרה לדיני עבודה על שם אליאס ליברמן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוידוב הוא בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. הוא חבר לשכת עורכי הדין מ-1997. השלים את לימודי התואר שני והדוקטורט שלו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת טורונטו בשנת 2002. נושא עבודת הדוקטורט היה: "שלושת הצירים של יחסי עבודה: אפיונם של עובדים בצורך בהגנה". מנחהו בעבודה היה פרופסור פטריק מקלם.

בין השנים 2002–2007 היה חבר סגל בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. בשנת 2007 הצטרף לסגל הפקולטה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. החל משנת 2009 הוא מופקד הקתדרה לדיני עבודה על שם אליאס ליברמן. החל משנת 2015 משמש כפרופסור מן המניין.

שימש כעורך של כתב העת "משפט וממשל", העורך המייסד של כתב העת "חוקים", ועורך-שותף של כתב העת "עבודה, חברה ומשפט". בשנת 2011 הקים את הארגון הבינלאומי Labour Law Research Network ועמד בראשו עד 2015. כמו כן שימש כעורך הראשי של כתב העת International Journal of Comparative Labour Law and Industrial Relations בין השנים 2015 ל-2020.

גיא דוידוב, 2009

בין תפקידיו בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, דוידוב הוא רכז הפורום לדיני עבודה ורווחה. בעבר שימש כסגן דיקן, המנהל האקדמי של המרכז לחינוך משפטי קליני, ראש מכון סאקר למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, וראש הוועדה ללימודים מתקדמים.[1]

הוא חבר בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה שהוקם בשנת 2023 כתגובה לשינויים המוצעים במערכת המשפט על ידי הממשלה ה-37.[2]

דוידוב נשוי ואב לשניים. אחותו היא שופטת בית הדין הארצי לעבודה, סיגל דוידוב-מוטולה.[3]

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוידוב מתמקד במחקריו בדיני עבודה. בין היתר, דוידוב חוקר את מטרות דיני העבודה ובעיית האכיפה בהם, עוסק בשאלות ״מיהו עובד?״ ו״מיהו קבלן עצמאי?״ ובשנים האחרונות אף מתמקד בעובדי פלטפורמה ובהתאמת דיני העבודה למציאות המשתנה.[4]

ספרו A Purposive Approach to Labour Law יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד בשנת 2016.[5] בספרו טוען דוידוב כי היעדר ההלימה בין מטרות דיני העבודה והאמצעים שנועדו להגשימם מוביל לקשיים רבים בדיני העבודה. הוא מציע גישה תכליתית לפרשנות ולרפורמה בחקיקה כדי להתמודד עם הקשיים הללו. בין היתר, דוידוב ממליץ לייצר מבנים מוסדיים שיאפשרו התאמה מתמשכת של משפט העבודה למציאות המשתנה.[6]

כתביו של דוידוב צוטטו בפסקי דין של בתי המשפט העליון בבריטניה,[7] בקנדה ובישראל.[8]

ספרים ומאמרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיא דוידוב, באתר law.huji.ac.il
  2. ^ פורום המרצות והמרצים למען הדמוקרטיה | מי אנחנו, באתר Forum for Democracy
  3. ^ סיגל דוידוב-מוטולה, באתר הרשות השופטת
  4. ^ קישור לרשימת המאמרים של דוידוב, באתר guydavidov (באנגלית)
  5. ^ קישור לספר, באתר academic.oup.com
  6. ^ Guy Davidov, A Purposive Approach to Labour Law, Oxford, New York: Oxford University Press, 2018-07-24, Oxford Labour Law, ISBN 978-0-19-882424-4
  7. ^ Uber BV and others (Appellants) v Aslam and others (Respondents), באתר בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת
  8. ^ בג"ץ 7385/13 איתן – מדיניות הגירה ישראלית ואח' נ' ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב־22 בספטמבר 2014