גיל תורן

גיל תורן
לידה	1962; חיפה, ישראל
פטירה	18 במרץ 2020 (בגיל 58 בערך); תל אביב, ישראל
מקום לימודים	בית הספר להנדסת קול
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס אופיר לפסקול הטוב ביותר
	פרופיל ב-IMDb

גיל תורן (1962 – 18 במרץ 2020) היה מוזיקאי ישראלי, מעצב פסקולים לסרטי קולנוע. זכה בשבעה פרסי אופיר.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל תורן נולד וגדל בחיפה ולמד בתיכון חוגים שבעיר. אביו אליעזר עלה מפולין ב-1936, אמו אסתר נולדה בארץ. בשנות נעוריו התרחשו מספר אירועים שהשפיעו על חייו: הוא היה מכור לסרטים והיה אורח קבוע בסינמטק חיפה, בשנת 1975 הגיעה אופרת הרוק "Tommy" לקולנוע בחיפה, והצפייה בה הייתה חוויה מטלטלת עבורו והוא צפה בסרט פעמים רבות. באותה עת גם יצא "The Dark Side of the Moon", של להקת פינק פלויד. כשיצא האלבום הייתה כתבה בכתב העת הבריטי "Melody Maker" על אלן פרסונס, איש הקול של פינק פלויד, שבה סיפר על עבודתו עם הלהקה ועל הטכניקות המיוחדות בהן השתמשו באולפן ההקלטות. כל האירועים הללו יחדיו גרמו לתורן לרצות להפוך לאיש קול. בשנת 1981 צפה בהופעה "חתונה לבנה" של שלום חנוך ובסיומה החליט שזה מה שעליו לעשות. בתום שירותו הצבאי התחיל לעבוד בחברת הגברה והחל לתור את הארץ בסיבובי הופעות עם אמנים שונים. הוא רצה להתמקצע בתחום ומכיוון שבארץ לא היה מוסד שהציע לימודים רציניים בנושא, נסע ללמוד באנגליה. הוא למד הנדסת קול ב-SAE (אנ') ‏(School of Audio Engineering) בלונדון אנגליה בשנים 1984–1985 והתמחה בהקלטת מוזיקה ובמוזיקה לסרטים.

מששב לישראל הצטרף כטכנאי הקלטות לאולפני הקלטה די.בי. בתל אביב. בין השנים 1986–1994 עבד עם מוזיקאים רבים, הקליט, בישל ולעיתים גם הפיק תקליטים, דיסקים ומוזיקה לסרטים. עם האמנים איתם עבד נמנים החברים של נטשה, תיסלם, נוער שוליים, מופע הארנבות של ד"ר קספר, חוה אלברשטיין, עופרה חזה (ובכלל זה "אם ננעלו", שהפך להצלחה מסחררת מחוץ לישראל), יזהר אשדות, מאיר בנאי, אהוד בנאי, סיון שביט ורבים אחרים. בשנות התשעים החל להקליט גם מוזיקה שמבוצעת על ידי תזמורות לסרטים וסדרות אמריקאיות.

כחלק מהרצון להפוך את סביבת העבודה שלו למקצועית כנהוג באולפנים המובילים מחוץ לישראל, תורן התמחה בתחזוקה וכיול מכונות הקלטה וציוד אנלוגי, ועבר התמחויות מיוחדות לשם כך בחברת STUDER (אנ') ובחברת Solid State Logic (אנ') בשנות ה-90. הוא שהה חודשים באולפני Power Station (אנ') בניו יורק כאורחו של טוני בון ג'ובי (אנ') (הדוד של ג'ון בון ג'ובי) ומפיק מוטאון ידוע, שם עבד עם הטכנאים הטובים בניו יורק באותן שנים ובישל חלקים מהאלבום הראשון של "מופע הארנבות של ד"ר קספר". לדברי תורן, שם למד ישירות מהטובים ביותר.

המעבר לקולנוע החל בשנת 1995. במשך שנים שאף מייסד אולפני די.בי., רונן בן טל, מוזיקאי וקולנוען לחבר את תעשיית הקולנוע לאולפני די.בי. ההתפתחות הטכנולוגית של שנות התשעים הביאה איתה את ההזדמנות להפעיל מערכות הקלטה דיגיטליות מרובות ערוצים על מנת ליצור פסקולים לסרטים. ההזדמנות הגיעה ב-1995 בדמות הסרט "קלרה הקדושה". יוצרי הסרט חיפשו פתרון משום שחדר המיקס לסרטים באולפני הרצליה נסגר באותה שנה. תורן נפגש באולפני די.בי עם דב שטויר העורך של הסרט "קלרה הקדושה", שנשלח על ידי ההפקה לאתר מישהו שיכול לקחת אחריות על הפסקול. השניים שוחחו ארוכות ושטויר יצא מהפגישה ופנה לחנות הדיסקים שם רכש כמה מהדיסקים שתורן הקליט ובישל, שהביאו אותו להחלטה שתורן הוא האיש הנכון למשימה. "קלרה הקדושה" שיצא ב-1996, היה סרט הקולנוע הראשון לו עיצב תורן את הפסקול. מכאן והלאה שקע תורן בעריכה ועיצוב פסקולים לסרטי קולנוע וכך קמה לה מחלקת הפוסט פרודקשן לקולנוע וטלוויזיה באולפני די.בי. במסגרת זו היה אחראי כמעצב פסקול וכסופרוויזר להפקות קולנוע וטלוויזיה רבות, סרטים תיעודיים, סדרות טלוויזיה ופרויקטים בינלאומיים רבים. במרוצת השנים הפכו אולפני די.בי. בית ליוצרי קולנוע וטלוויזיה, וכיום חלק גדול מסרטי הקולנוע והטלוויזיה הנעשים בישראל נערכים ונחתמים על ידי צוות מעצבי הפסקולים של אולפני די.בי.

במשך שנים רבות לא היה ניתן ללמוד הנדסת קול במסגרת אקדמית מסודרת בישראל. תורן הקים, יחד עם אנשים נוספים, את מסלול הכשרת הנדסאי קול שיושם בשתי מכללות: במכללת כנרת בעמק הירדן ובמכללת ספיר, בהן ניתן ללמוד לתואר בשני מסלולים: מהנדס קול להקלטות מוזיקה ומהנדס קול לקולנוע וטלוויזיה. תורן שימש כמנהל פדגוגי למסלול זה.

תורן היה הבעלים של אולפני די בי. היה גרוש ואב לשתי בנות והתגורר בתל אביב.

נפטר ב-18 במרץ 2020 ממחלת הסרטן.^[1]

פרסים בהם זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכה פרס האקדמיה היוונית לקולנוע על הסרט Tetarti 04:45 בבימוי Alexis Alexiou.
זוכה פרס הפסקול של פורום היוצרים הדוקומנטריים לסרט הדוקומנטרי – מרגל השמפניה - נדב שירמן.
זכה בשמונה פרסי אופיר עבור תשעה סרטים (האקדמיה הישראלית לקולנוע):

האסונות של נינה – שבי גביזון
כנפיים שבורות – ניר ברגמן
כיפור – עמוס גיתאי
ללכת על המים – איתן פוקס ועל הסרט שנת אפס – יוסף פיצ'חדזה (שניהם באותה שנה).
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש – ערן ריקליס
בלדה לאביב הבוכה - בני תורתי
ג'נקשן 48 - אודי אלוני.
המחשמלים - בועז ארמוני.

סרטי קולנוע נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט	במאי	שנה	פרסים
קלרה הקדושה	ארי פולמן ואורי סיון	1996	פרס אופיר - הסרט הטוב
זולגות הדמעות מעצמן	איתן גרין	1996
קרקס פלשתינה	אייל חלפון	1998	פרס אופיר - הסרט הטוב
עפולה אקספרס	ג'ולי שלז	1997	פרס אופיר - הסרט הטוב
לנגד עיניים מערביות	יוסף פיצ'חדזה	1996	הסרט הטוב - פסטיבל ירושלים
קדוש	עמוס גיתאי	1999	פסטיבל קאן - ציון לשבח
החברים של יאנה	אריק קפלון	1999	פרס אופיר- הסרט הטוב
כיפור	עמוס גיתאי	2000	פרס אופיר - פסקול
כיכר החלומות	בני תורתי	2001	פרס אופיר - מוזיקה
בסמה מוצ'ו	יוסף פיצ'חדזה	2000	הסרט הטוב – פסטיבל ירושלים
כנפיים שבורות	ניר ברגמן	2002	פרס אופיר - פסקול
האסונות של נינה	שבי גביזון	2003	פרס אופיר - 13 פרסים כולל פסקול
שנת אפס	יוסף פיצ'חדזה	2004	פרס אופיר - פסקול
ללכת על המים	איתן פוקס	2004	פרס אופיר - פסקול
הכלה הסורית	ערן ריקליס	2004	פסטיבלים שונים
הבועה	איתן פוקס	2006	פרס איגודי הקולנוע בפסטיבל ברלין ופרס טדי
ביקור התזמורת	ערן קולירין	2007	זכה בשמונה פרסי אופיר, כולל הסרט הטוב ביותר. פרסים בפסטיבל קאן ופסטיבלים שונים.
מדוזות	אתגר קרת ושירה גפן	2007	פסטיבל קאן – זוכה מבע מיוחד
עץ לימון	ערן ריקליס	2008	פסטיבל טורונטו – חביב הקהל
איים אבודים	רשף לוי	2008	4 פרסי אופיר
עיניים פקוחות	חיים טבקמן	2009	פסטיבל קאן 2009
ציון ואחיו	ערן מירב	2011	פסטיבל סאנדנס
התפרצות X	איתן צור	2010
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש	ערן ריקליס	2010	חמישה פרסי אופיר, כולל הסרט הטוב והפסקול
זוהי סדום	אדם סנדרסון ומולי שגב	2010	הסרט הישראלי הנצפה ביותר ב-25 השנים שקדמו להפצתו
פלייאוף	ערן ריקליס	2011
ההתחלפות	ערן קולירין	2011
הבלדה לאביב הבוכה	בני תורתי	2012	זוכה ארבעה פרסי אופיר, כולל הפסקול
עקבות בירושלים	במאים שונים	2013
ערבים רוקדים	ערן ריקליס	2013
וילה תומא	סוהא עראף	2013
זינוק בעלייה	אורן שטרן	2014
בבא ג'ון	יובל דלשד	2015	זוכה פרס הסרט הטוב ביותר
מלחמת 90 הדקות	אייל חלפון	2015
ציפורי חול	אמיר י. וולף	2015
Tetarti 04:45	Alexis Alexiou	2015	זוכה פרסי האקדמיה היוונית כולל פרס הפסקול
סופת חול	עילית זקצר	2015	זוכה 6 פרסי אופיר כולל הסרט הטוב, זוכה פסטיבל סאנדנס ופסטיבל ברלין חביב הקהל
ג'אנקשן 48	אודי אלוני	2016	זוכה פרס הפסקול
להציל את נטע	ניר ברגמן	2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא גיל תורן בוויקישיתוף

גיל תורן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
גיל תורן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גיל תורן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
גיל תורן, באתר ספר הקולנוע הישראלי
גיל תורן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גיל תורן, באתר Discogs (באנגלית)
אתר אולפני די בי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מעצב הפסקולים גיל תורן, זוכה 7 פרסי אופיר, הלך לעולמו בגיל 58, באתר וואלה! תרבות, ‏19 במרץ 2020

[1] מעצב הפסקולים גיל תורן, זוכה 7 פרסי אופיר, הלך לעולמו בגיל 58, באתר וואלה! תרבות, ‏19 במרץ 2020

[1]

פרס אופיר לפסקול הטוב ביותר
1991–2000	אלי טרגן (1990) • דוד ליס, ערה לפיד ודוד אוז'כוב (1991) • דוד ליס ודוד אוז'כוב (1992) • ישראל דוד ורבקה יוגב (1993) • ישראל דוד ואלי ירקוני (1994) • דוד ליס, ציון אברהמיאן ודוד אוז'כוב (1995) • אלי ירקוני וחן הרפז (1996) • יואב שריג ודב שטויר (1997) • אלי ירקוני, ג'ון פורסל וישראל דוד (1998) • אולג קייסרמן, ג'ון פרסל וישראל דוד (1999)
2000–2010	אלי ירקוני, אלכס קלוד, גיל תורן (2000) • אולג קייסרמן ואלכס קלוד (2001) • דוד ליס, גיל תורן, ישראל דוד (2002) • דוד ליס, גיל תורן, ישראל דוד (2003) • איתי אבוהב, גיל תורן, רונן נגל, אילנה גרושקא, ישראל דוד (2004) • איתי אלוהב, אביב אלדמע (2005) • אלי ירקוני, יואב שריג (2006) • אשי מילוא, אלכס קלוד, ישראל דוד (2007) • אביב אלדמע (2008) • דוד ליס, אלכס קלוד (2009)
2010–2020	אשי מילוא, גיל תורן (2010) • תולי חן, אלכס קלוד, ישראל דוד (2011) • דוד ליס, גיל תורן (2012) • דניאל שטרית, רונן נגל, לי זוהר (2013) • אביב אלדמע (2014) • ויטלי גרינשפן, אביב אלדמע (2015) • איתי אלוהב וגיל תורן (2016) • אלכס קלוד (2017 • אבי מזרחי (2018) • תולי חן, שי סיוון, איציק כהן (2019)
2020 ואילך	גיל תורן, עודד רינגל, יוסי אפלבאום ואבי מזרחי (2020) • נתי זיידנשטדט, רונן נגל (2021) • ויטלי גרינשפן, אבי מזרחי (2022) • אביב אלדמע ומיכאל ליגום (2023)