גינטר גראס

גינטר גראס
Günter Grass
	גינטר גראס, 2006
לידה	16 באוקטובר 1927; העיר החופשית דנציג
פטירה	13 באפריל 2015 (בגיל 87); ליבק, גרמניה
שם לידה	Günter Wilhelm Grass
מדינה	העיר החופשית דנציג, גרמניה
לאום	גרמני
מקום קבורה	Village church Behlendorf
מקום לימודים	האקדמיה לאמנות של דיסלדורף, האוניברסיטה לאמנויות בברלין, Pestalozzischule
שפות היצירה	גרמנית
יצירות בולטות	"תוף הפח", "מה שחייב להיאמר"
תקופת הפעילות	מ-1956
בן או בת זוג	אנה שוורץ (1954–1978); Ute Grass (1979–?); Anna Grass ;
צאצאים	הלנה גראס
מספר צאצאים	8
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1999); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ליבק (2003); אזרחות כבוד של גדנסק (1993); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אדם מיצקביץ' בפוזנן (12 במרץ 1990); דוקטור לשם כבוד (1965); פרס מבקרי הספרות בגרמניה (1960); מעשן המקטרת של השנה (2000); Medaille für Kunst und Wissenschaft (Hamburg) (1988); מדליית תיאודור הויס (1969); פרס גרינצנה קאבור (1992); H.C. Andersen Award (2005); מדליית קרל פון אוסייצקי (1967); פרס תומאס מאן (1996); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (1976); פרס נסיך אסטוריאס לספרות (1999); פרס הנס פאלאדה (1996); פרס הרמן קשטן (1995); פרס ביכנר (1965); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גדנסק (1993); פרס אקארט ויציקמן (2005); פרס פונטאנה (1968); תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של ברלין (2005); פרס סמואל בוגומיל לינדה (1996); פרס הספרות של האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות (1994); פרס ארנסט טולר (2007); עמית החברה המלכותית לספרות; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	www.grass-stiftung.de
חתימה

גינטר גראס (בגרמנית: Günter Grass; ‏16 באוקטובר 1927 – 13 באפריל 2015) היה סופר ומשורר גרמני וחתן פרס נובל לספרות, מייסדו של פרס אלבטרוס. הוא התגורר בעיר ליבק שבצפון גרמניה, שם גם מצוי בית גינטר גראס. במלחמת העולם השנייה שירת בוואפן אס אס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראס נולד בדנציג (כיום גדנסק שבפולין) בשנת 1927. אביו, וילהלם (וילי) גראס, היה פרוטסטנטי ממוצא גרמני, ואמו, הלנה, הייתה קתולית ממוצא פולני-קשובי.^[1] לזוג הייתה חנות מכולת ודירה בשכונת Langfuhr בצפון העיר. בעת שנולד הייתה דנציג, שרוב תושביה היו גרמנים, "עיר חופשית", שלא השתייכה למדינה כלשהי.^[2] גראס הרבה לכתוב על דנציג והרקע המיוחד שלה ותושביה, בדומה לסופר נוסף יליד העיר, הפולני פאבל הילה, שתיאר אירועים דומים אך מנקודת מבט פולנית. בהשפעת אמו הקתולית שימש גראס כעוזר בכנסייה. ב-1939 סופחה דנציג לגרמניה הנאצית.

שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראס היה חבר בתנועת הנוער ההיטלראי "היטלר יוגנד" שההצטרפות אליה הייתה חובה בימי השלטון הנאצי. בשנת 1942 התנדב לכוחות עזר שסייעו לוורמאכט (Reichsarbeitsdienst). בנובמבר 1944, לקראת תום המלחמה, גויס לוואפן אס אס.^[3] עובדת היותו לוחם בשורות הצבא הגרמני בעת מלחמת העולם השנייה הייתה ידועה זמן רב,^[4] אך על שירותו בוואפן אס אס סיפר גראס רק בשנת 2006. בריאיון לעיתון "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", שהעניק עם יציאתו לאור של ספרו האוטוביוגרפי "קילוף הבצל", סיפר גראס שהתנדב לשירות בצוללות, אולם כיוון שיחידה זו הפסיקה לגייס חיילים, גויס, מבלי שביקש זאת, לשורות הוואפן אס אס בדיוויזיית פאנצר אס אס העשירית (פרונדסברג), ובה שירת עד פציעתו ונפילתו בשבי במרינבאד ב-20 באפריל 1945. גראס נכלא במחנה שבויים אמריקאי, ושוחרר ממנו בשנת 1946. לדבריו, התנדב לשירות הצבאי כדי לברוח מביתו וממשפחתו. עקב ההסתרה רבת השנים של שירותו בוואפן אס אס נמתחה על גראס ביקורת רבה.^[5]

פעילות פוליטית לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1946 ל-1947 עבד במכרה בדיסלדורף, קיבל הכשרה כסתת, והפך לפעיל שלום בולט. בתום המלחמה הצטרף לקבוצה של אנשי רוח בשם "קבוצת 47". הרעיון מאחורי הקבוצה היה שיקום התרבות הגרמנית והערכים הדמוקרטיים לאחר המלחמה. בין החברים בקבוצה היה גם היינריך בל, זוכה פרס נובל לספרות. גראס למד גם פיסול וגרפיקה, תחילה בדיסלדורף ולאחר מכן בברלין. הוא נישא בראשונה בשנת 1954 (התגרש ב-1978), ונישא בשנית בשנת 1979. משנת 1960 הוא חי בברלין.

גראס ביקר פעמים אחדות בישראל וזכה לאהדה, אם כי בביקורו הראשון, באפריל 1967, החליטה אגודת הסופרים שלא לערוך לו קבלת פנים רשמית.^[6] נתן אלתרמן כתב בזכות החלטה זאת, על אף שציין בנוגע לשירותו של הסופר בצבא הנאצי כי "פרק נעורים זה אינו גורע מדמותו כלוחם אנטי-נאצי, אלא אף מוסיף לדמות זו את צלקת הניסיון האישי המר".^[4] בשנת 1971 ביקר בישראל במסגרת "שבוע התרבות הגרמנית".^[7] בשנת 1973 נלווה גראס אל קנצלר גרמניה, וילי בראנדט, בביקורו בישראל.^[8] בין השאר ביקר בחיפה והתלהב מנוף המפרץ, בציינו כי כל עיר בעלת מפרץ מזכירה לו את עיר הולדתו דנציג.^[9]

גראס היה תומך פעיל של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, ותמך במסע הבחירות של וילי בראנדט. בשנות ה-80 פעל במסגרת תנועת השלום, ושהה בכלכותה שבהודו במשך שישה חודשים. יומנו המאויר על ביקור זה יצא לאור בשנת 1988.

בין שנת 1985 לשנת 1990 גראס היה מהמשתתפים הבולטים במסע השידול הציבורי למען שחרור מוקדם של הרוצח יוהאן "ג'ק" אנטרווגר מהכלא, בטענה, שמכיוון שהוא הפך לאמן פורה ומוצלח, הוא השתקם. אנטרווגר שוחרר ב-1992 ובתוך חודש חזר לרצוח, והפך לרוצח סדרתי בין לאומי.

גראס נודע במאבקיו למען שלום ברחבי העולם ונגד נשק גרעיני.

"מה שחייב להיאמר" - ביקורת על מדיניות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מה שחייב להיאמר

באפריל 2012 עורר סערה כאשר פרסם שיר פוליטי נגד מדיניותה של ממשלת ישראל בנוגע לתקיפת מתקני הגרעין באיראן בשם "מה שחייב להיאמר",^[10]^[11]^[12] בו מתח ביקורת חריפה על מדיניות הגרעין של ישראל בכלל ועל פעילות ישראל נגד תוכנית הגרעין האיראנית בפרט. בשיר זה, שהוא למעשה כתב פולמוס בצורה של פואמה בפרוזה, טוען גראס כי "המעצמה הגרעינית ישראל מסכנת את השלום העולמי", מזהיר מפני האפשרות שישראל, במסגרת של מלחמת מנע מתוכננת נגד איראן, תנחית את "המכה הראשונה", שעלולה "למחות" את העם האיראני מעל פני האדמה, וקורא לארצו גרמניה שלא לספק עוד לחיל הים הישראלי צוללות מדגם "דולפין", שיכולות לשגר טילים גרעיניים, משום שכ"ספקים לדבר עבירה" תרבץ על הגרמנים "שותפות לאשמה" ש"לא תכופר", אם וכאשר ישראל תממש את זממה.

פרסום השיר, שתורגם לשפות שונות,^[13] גרר גינויים רבים לגראס בישראל^[14] ובגרמניה^[15] והוא אף הואשם באנטישמיות, האשמה שאותה צפה בשירו.^[16] אך היו גם תגובות אחרות.^[17]^[18] על שירו זכה גראס לתמיכתן של איראן ומפלגות בגרמניה מן הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני.^[19] בעקבות פרסום השיר הכריז שר הפנים אלי ישי על גראס כאישיות בלתי רצויה ואסר על כניסתו לישראל, שנומקה באופן רשמי מסיבות משפטיות – בשל חברותו בוואפן אס אס.^[20] גראס הגיב על כך, כי התנהלותו של שר הפנים הישראלי מזכירה לו את זו של אריך מילקה, ראש השטאזי, המשטרה החשאית בגרמניה המזרחית, וכי "ממשלת ישראל, ככוח גרעיני ללא פיקוח, מתנהלת באופן שרירותי ועד כה לא הוקיעו אותה על כך".^[21]

גראס מת במרפאה בליבק ב-13 באפריל 2015.^[22]

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את פרסומו קנה ברומן "תוף הפח" שיצא לאור בשנת 1959, רומן ראשון בטרילוגיית דנציג, ולאחריו הופיעו במסגרתה "חתול ועכבר" (1961) ו"חיי כלב" (1963). יצירתו צינית, גרוטסקית, פרועה. גראס ביצירתו מציג עולם מקאברי שסופו ידוע מראש.

בשנת 1970 נבחר כעמית כבוד זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים,^[23] בין השנים 1983 ל-1986 כיהן כנשיא האקדמיה לאמנות בברלין. במשך השנים קיבל פרסים רבים, ובשנת 1999 קיבל את פרס נובל לספרות.

יורם קניוק מתייחס אליו בספריו "היהודי האחרון" ו"הברלינאי האחרון", שם הוא מכונה "גרמניסופר".

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תריסר שירים גרמנים נבחרים, גינתר גראס, אינגבורג באכמן, הלמוט הייסנבולט, פאול צלאן, אריך פריד, תרגום - דן עומר, רישומים - תרצה ולד, עיקר, ירושלים, 1969.
טרילוגיית דנציג
- Die Blechtrommel‏ (1959) - תוף הפח, מגרמנית חיים איזק, הוצאת זב"מ, 1975.
- Katz und Maus‏ (1961) - חתול ועכבר, נובלה, תרגם גדעון טורי, הוצאת מסדה, 1976.
- Hundejahre‏ (1963) - שנות כלב, מגרמנית צבי ארד, הוצאת מסדה, 1979.
Aus dem Tagebuch einer Schnecke‏ (1972) - מיומנו של שבלול, תרגם אברהם קדימה, זמורה ביתן 1979.
Der Butt‏ (1977) - דג הפוט, מגרמנית חיים איזק, הוצאת זמורה ביתן, 1980.
Das Treffen in Telgte‏ (1979) - הויעוד בטלגטה, סיפור, תרגם והוסיף דברי הקדמה ופרק הסברים, חיים איזק, הוצאת זב"מ, 1982.
Kopfgeburten oder Die Deutschen sterben aus‏ (1980) - לידות ראש, או הגרמנים גוועים, מגרמנית חיים איזק, הוצאת זב"מ, 1985.
Die Rättin‏ (1986) - החולדה, מגרמנית אפרים פרויד, ערכה ניצה בן-ארי, תל אביב, כנרת זמורה-ביתן דביר, 1996.
Unkenrufe‏ (1992) - קריאת הקרפדה, מגרמנית רוני לוביאניקר, זמורה ביתן, 1997.
Im Krebsgang‏ (2002) - בהילוך של סרטן, נובלה, מגרמנית רחל בר-חיים, זמורה ביתן, 2004.
Mein Jahrhundert‏ (1999) - המאה שלי, מגרמנית - חנה שורץ-אייזלר, עריכת תרגום - יצהר ורדי, זמורה ביתן 2006.
Beim Häuten der Zwiebel‏ (2006) - קילוף הבצל, מאורע ספרותי: גינתר גראס מספר על עצמו, תרגמה מגרמנית - חנה לבנת, זמורה ביתן 2011.
Die Box‏ (2008) - הקופסה: סיפורים מחדר החושך, תרגמה מגרמנית - חנה לבנת, כנרת, זמורה ביתן 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של גינטר גראס (בגרמנית)
הספרים של גינטר גראס, באתר "סימניה"
גינטר גראס, באתר פרס נובל (באנגלית)
הסופר הגרמני גינטר גראס מבקר בישראל, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1967
ארנה שילה, גינטר גראס - כל דור והשגיאות שלו, דבר, 18 ביוני 1971, המשך
גיטה אבינור, סופר ולוחם (לביקורו בארץ של גינתר גראס), דבר, 8 ביוני 1973 המשך
תיקי השטאזי על הסופר גינתר גראס יצאו לאור, באתר ynet, 29 בדצמבר 2009
תום שגב, גינטר גראס בריאיון ל"הארץ": "הייתי נאצי צעיר וטיפש. עד היום אני מתבייש", באתר הארץ, 25 באוגוסט 2011
תום שגב, גינטר גראס, האיש הזקוק לעלה תאנה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011
עופר אדרת, היסטוריון גרמני: הסופר גינטר גראס בדה עובדות בריאיון ל"הארץ", באתר הארץ, 4 בספטמבר 2011
גינטר גראס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
גינטר גראס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גינטר גרס (1927-2015), דף שער בספרייה הלאומית

גינטר גראס, ברשת החברתית Goodreads

מכתביו:

לאו - למהדורה החדשה של גרמניה המאוחדת, מעריב, 12 בינואר 1990
בורות שאני אשם בה, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009

על כתביו:

דוד רוזנטל‏, "קילוף הבצל" של גינטר גראס: היה ונשאר נאצי, באתר וואלה!‏, 30 באוגוסט 2011
אריאנה מלמד, גינטר גראס מקלף בצלים, באתר ynet, 30 באוגוסט 2011
אבירמה גולן, "קילוף הבצל" מאת גינטר גראס, השתיקה הגדולה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2011
גל אורן, תוף הפח מכה על החזה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 4 בנובמבר 2011, 4 בנובמבר 2011
יורם קניוק, סבל, צער וגאווה, באתר ynet, 31 באוקטובר 2004
אירי ריקין, "הקופסה" של גינטר גראס: משחק באש, באתר הארץ, 11 באפריל 2012
תלמה אדמון, סופר בגילו: רצוי לקרוא את ספרו האחרון של גינטר גראס במבט אנושי, באתר nrg‏, 18 באפריל 2012
השוואה בין קוריולן של שייקספיר, ברכט וגראס

בעקבות מותו:

אבנר שפירא, מת הסופר גינטר גראס, באתר הארץ, 13 באפריל 2015
ד"ר חנה לבנת‏, גינטר גראס: הסופר שלא איפשר לגרמניה לשכוח, באתר וואלה!‏, 13 באפריל 2015
שירי לב-ארי, גינטר גראס: תהה על טיבו של המין האנושי, באתר ynet, 14 באפריל 2015

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ קשובים הם קבוצה אתנית סלאבית, תושבי חבל פומרניה / פומרליה
^ בשפה, בתרבות ומבחינה מדינית הייתה קרובה מאוד לפרוסיה (גרמניה), ומבחינה גאוגרפית היוותה מובלעת בתוך פולין
^ תום שגב, גינטר גראס, האיש הזקוק לעלה תאנה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011
^ ¹ ² נתן אלתרמן, "תוף הפח" וכלי הרוח, מעריב, 7 באפריל 1967
^ הסופר גינתר גראס הודה: שירתתי באס.אס, באתר ynet, 12 באוגוסט 2006
אבנר שפירא, אנחנו ואני והמלחמה ההיא, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2006
אי-פי, גינתר גראס תובע מו"ל על טענה שהתנדב לאס-אס, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2007
סוכנויות הידיעות, גינטר גראס: הייתי באס-אס, באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2006
^ אגודת הסופרים תדון שוב ביחסה לסופר גינתר גראס, מעריב, 13 במרץ 1967
^ בן-אהרון לגינתר גראס: עיתוי 'שבוע התרבות' - טעות אומללה, דבר, 18 בנובמבר 1971
^ גינתר גראס נפגש עם סופרים בירושלים, מעריב, 10 ביוני 1973
^ גיטה אבינור, "מי מפחד מהטבחית השחורה?", הפורטת על הפסנתר הכחול: מאמרים בביקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1974
^ Günter Grass, Was gesagt werden muss, Süddeutsche Zeitung, 4.4.2012
^ http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaytp
^ מה שצריך להיאמר
^ גינטר גראס, מה שחייב להיאמר - תרגום ל-16 שפות
^ יניב מגל, ‏הסופר חיים באר: "גינטר גראס צבוע, אופורטוניסט ופחדן", באתר גלובס, 9 באפריל 2012
^ עופר אדרת, גינטר גראס מותקף בגרמניה: "האבטיפוס של האנטישמי המשכיל", באתר הארץ, 4 באפריל 2012
^ יואב ספיר, גראס משיב לביקורת: המתקפה נגדי מתואמת, באתר nrg
^ תום שגב, לא אנטישמי, פתטי, באתר הארץ, 5 באפריל 2012
^ אורי אבנרי, גינטר האיום, אתר תנועת גוש שלום, 14 באפריל 2012
^ עופר אדרת, התומכים החדשים של גראס: האיראנים והנאו-נאצים, באתר הארץ, 7 באפריל 2012
^ יהונתן ליס, ברק רביד, אופיר בר-זהר, שר הפנים הכריז כי הסופר גינטר גראס הוא "פרסונה נון גרטה" בישראל, באתר הארץ, 8 באפריל 2012
^ עופר אדרת, גינטר גראס מגיב על הכרזתו "אישיות לא רצויה": אלי ישי מזכיר לי את ראש השטאזי, באתר הארץ, 12 באפריל 2012
^ Günter Grass ist tot, דר שפיגל, 13 באפריל 2015
^ רשימת חברים

[1] קשובים הם קבוצה אתנית סלאבית, תושבי חבל פומרניה / פומרליה

[2] בשפה, בתרבות ומבחינה מדינית הייתה קרובה מאוד לפרוסיה (גרמניה), ומבחינה גאוגרפית היוותה מובלעת בתוך פולין

[3] תום שגב, גינטר גראס, האיש הזקוק לעלה תאנה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011

[אלתרמן-4] ¹ ² נתן אלתרמן, "תוף הפח" וכלי הרוח, מעריב, 7 באפריל 1967

[5] הסופר גינתר גראס הודה: שירתתי באס.אס, באתר ynet, 12 באוגוסט 2006
אבנר שפירא, אנחנו ואני והמלחמה ההיא, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2006
אי-פי, גינתר גראס תובע מו"ל על טענה שהתנדב לאס-אס, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2007
סוכנויות הידיעות, גינטר גראס: הייתי באס-אס, באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2006

[6] אגודת הסופרים תדון שוב ביחסה לסופר גינתר גראס, מעריב, 13 במרץ 1967

[7] בן-אהרון לגינתר גראס: עיתוי 'שבוע התרבות' - טעות אומללה, דבר, 18 בנובמבר 1971

[8] גינתר גראס נפגש עם סופרים בירושלים, מעריב, 10 ביוני 1973

[9] גיטה אבינור, "מי מפחד מהטבחית השחורה?", הפורטת על הפסנתר הכחול: מאמרים בביקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1974

[10] Günter Grass, Was gesagt werden muss, Süddeutsche Zeitung, 4.4.2012

[11] ttp://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaytp

[12] מה שצריך להיאמר

[13] גינטר גראס, מה שחייב להיאמר - תרגום ל-16 שפות

[14] יניב מגל, ‏הסופר חיים באר: "גינטר גראס צבוע, אופורטוניסט ופחדן", באתר גלובס, 9 באפריל 2012

[15] עופר אדרת, גינטר גראס מותקף בגרמניה: "האבטיפוס של האנטישמי המשכיל", באתר הארץ, 4 באפריל 2012

[16] יואב ספיר, גראס משיב לביקורת: המתקפה נגדי מתואמת, באתר nrg

[17] תום שגב, לא אנטישמי, פתטי, באתר הארץ, 5 באפריל 2012

[18] אורי אבנרי, גינטר האיום, אתר תנועת גוש שלום, 14 באפריל 2012

[19] עופר אדרת, התומכים החדשים של גראס: האיראנים והנאו-נאצים, באתר הארץ, 7 באפריל 2012

[20] יהונתן ליס, ברק רביד, אופיר בר-זהר, שר הפנים הכריז כי הסופר גינטר גראס הוא "פרסונה נון גרטה" בישראל, באתר הארץ, 8 באפריל 2012

[21] עופר אדרת, גינטר גראס מגיב על הכרזתו "אישיות לא רצויה": אלי ישי מזכיר לי את ראש השטאזי, באתר הארץ, 12 באפריל 2012

[22] Günter Grass ist tot, דר שפיגל, 13 באפריל 2015

[23] רשימת חברים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: גינטר גראס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גינטר גראס