גירוש הנשים הנוכריות
פרשת גירוש הנשים הנוכריות בידי עזרא הסופר הייתה רבת משמעות בחייה ובהתפתחותה של תנועת שיבת ציון ושל החברה היהודית בארץ ישראל בתקופה הפרסית.[1] הפרשה מתוארת בספר עזרא, פרק ט'–פרק י', ולפי הכרונולוגיה המסורתית אירעה בחורף שנת ג'תט"ו. בזמנו של עזרא היו נישואי תערובת שנויים במחלוקת, והיו אנשים באליטה של החברה היהודית, בכללם שרים, כוהנים ולוויים, שנשאו נשים נוכריות. לעומתם, היו קנאים שהתנגדו בחריפות לנישואי תערובת.[2]
לפי ספר עזרא, עם בואו של עזרא לירושלים, כשליח המלך הפרסי ארתחששתא, והממונה מטעמו על היהודים שישבו באחשדרפנות עבר הנהר (ממערב לנהר פרת), הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים.[3] עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות וסכנת התבוללות דתית ולאומית, הגיב בזעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. לשיטתו, ירושת הארץ תלויה בראש וראשונה בהיבדלות מעמי הארץ, והוא ראה את ההתבוללות כגורם לחורבן ולגלות. שכניה בן יחיאל מבני עילם קרא לעזרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא הסופר נעתר לקריאה זו, והשביע את הכהנים והלויים לסייע לו. הוא כינס את העם לאספה מיוחדת בירושלים בכ' בכסלו, ואיים להחרים את רכושו של מי שייעדר מהאסיפה. באספה השביע עזרא את העם לגרש את הנשים הנוכריות וצאצאיהן (לא מצוין האם ביקש גם מנשים יהודיות להיפרד מבעליהן הנוכרים), והוחלט להקים בית דין מיוחד לצורך בירור מעמדן של הנשים ולצורך הגירוש (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל). בית הדין ערך את הבירור מא' בטבת ועד א' בניסן, ובבירור התגלה פגם בייחוסם של 113 איש.[2][4]
במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מחקרו של פרופ' משה ויינפלד, הפרשה מייצגת גישה בדלנית חדשה ביהדות בתקופת שיבת ציון, המרחיבה את המושג "העם הקדוש" ספר דברים, שמשמעותו דתית ולאומית בלבד, למושג "זרע קודש" שמשמעותו דתית-ביולוגית. ויינפלד טוען בעקבות יחזקאל קויפמן, שהנשים הנכריות שגירש עזרא לא היו עובדות אלילים, אלא מתייהדות, וסיבת גירושן הייתה עובדת היותן נכריות בלבד. השקפת עולם זו באה בניגוד למגמה אוניברסליסטית שהייתה גם היא קיימת באותה תקופה, השואפת לקרב את הנוכרים וליהדם[5].
בספר עזרא אין אזכור לכך שהנשים הנכריות גורשו הלכה למעשה. חוקרת המקרא ד"ר יונינה דור טוענת כי אין עדות לגירוש בפועל, והיא משערת כי ייתכן שהתכוונו מלכתחילה לבצע גירוש של ממש, אבל כשלא צלח הדבר, בוצע הגירוש באופן טקסי בלבד כהצהרת כוונות ייצוגית.[6][7]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר ירושלים, תקופת המקרא. פרק שלושה־עשר: ירושלים בתקופה הפרסית. גירוש הנשים הנוכריות. עמוד 312. יד יצחק בן צבי. 2000
- ^ 1 2 עין למקרא. מזל וינגרט. 1974, עמוד 145–146
- ^ ספר עזרא, פרק ט', פסוקים א'–ב'.
- ^ Ethnicity and the Mixed Marriage Crisis in Ezra 9-10: An Anthropological Approach. Katherine E. Southwood. Oxford University Press, 2012. p.1-2
- ^ המגמה האוניברסליסטית והמגמה הבדלנית בתקופת שיבת ציון פרופ' משה ויינפלד. ניתן למצוא בספר 'מקראה בחקר לשון המקרא', ליקוטי "תרביץ" ג', מאת אבי הורביץ, יצא לאור על ידי הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, עמ' 57-42
- ^ יונינה דור, האומנם גורשו הנשים הנכריות? שאלת ההיבדלות בימי שיבת ציון, ירושלים הוצאת מאגנס.
- ^ צפורה טלשיר, זרע הקודש - לא היה ולא נברא, על ספרה של יונינה דור, קתרסיס.