גלעד מרגלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלעד מרגלית
לידה 1959
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 ביולי 2014 (בגיל 55 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט משה צימרמן, דן דינר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס בהט (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גלעד מרגלית (1959, חיפה – 23 ביולי 2014) היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. מומחה להיסטוריה גרמנית בתקופת העת החדשה. חקר את ההתמודדות עם העבר הנאצי בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה: גילויי אנטישמיות, מדיניותה של גרמניה ויחסה כלפי מיעוטים אתניים, בהם סינטי ורומה (צוענים), טורקים ויהודים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגלית נולד בחיפה. אביו יוסף מרגלית כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 1984 סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים והמשיך ללימודי תואר שני, שאותם סיים בהצטיינות בשנת 1989. בשנת 1996 השלים את עבודת הדוקטור באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' דן דינר מאוניברסיטת תל אביב, עליה זכה בפרס טלמון.

מרגלית כיהן כפרופסור במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה. נמנה עם הגרעין המייסד של המרכז ללימודי גרמניה ואירופה (HCGES) באוניברסיטת חיפה ואף כיהן כסגן ראש המרכז. המרכז הוקם באוקטובר 2007, כפרויקט משותף של אוניברסיטת חיפה ושירות החילופין האקדמי הגרמני (DAAD) במטרה להגביר את ההיכרות של חוקרים, סטודנטים והקהל הרחב עם גרמניה בת זמננו ולעודד מחקר והוראה רב-תחומיים בהקשר הגרמני-אירופי. בשנת 2008 כיהן כחבר בוועדת ההיגוי האקדמית של מכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.

גלעד מרגלית נפטר ביולי 2014 מסרטן, בגיל 55, והובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ עין כרמל. אב לבן ולארבע בנות.

מחקריו וספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של מרגלית מתמקד בהיבטים שונים של ההתמודדות הגרמנית לאחר המלחמה, ובתהליכי ההמשגה של העבר הנאצי. מחקריו בוחנים את מגוון הביטויים המשקפים את התמודדות הגרמנית עם אותו עבר.

יחסם של הגרמנים למיעוט הגרמני-צועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו האקדמית החל מרגלית בכתיבת הדוקטורט שלו, שעסק ביחסם של הגרמנים אחרי 1945 למיעוט הגרמני-צועני (סינטי ורומה), לאחר השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה. בשנת 1998 ראה המחקר אור כספר גרמניה האחרת והצוענים: יחסם של הגרמנים אחרי 1945 לרדיפת הצוענים ברייך השלישי (1998)". הספר, שתורגם לגרמנית ולאנגלית, מציג את המגמות והגורמים השונים שעיצבו את מדיניות הרשויות ואת התייחסות החברה והתרבות הפוליטית לצוענים ולרדיפתם בגרמניה שלאחר 1945. הוא בוחן את מדיניות הפיצויים לצוענים נרדפי הנאציזם בשתי המדינות הגרמניות שקמו על חורבות הרייך השלישי, את עמדת מערכת המשפט ברפובליקה הפדרלית (גרמניה המערבית) ביחס לחוקרי הגזע שנטלו חלק בעיצוב מדיניות הרדיפה בגרמניה הנאצית ולקרבנותיהם הצוענים, ואת מדיניות רשויות ביטחון הפנים במדינה זו כלפיהם. כמו כן נדונים בספר השפעות הרדיפה הנאצית על יחס החברה הגרמנית לצוענים ולקרבן הנאציזם הצועני, והתהליכים והתמורות שהתחוללו בתחום זה בתרבות הפוליטית בגרמניה, מאז תבוסת הנאציזם בשנת 1945 ועד העידן שפתח איחוד גרמניה בשנת 1990. במסגרת זו נבחנות מידת התמדתם של דפוסי התייחסות גזעניים כלפי הצוענים בקרב הציבור הגרמני בתקופה זו ומשמעות העלייה במעמדו של קרבן הנאציזם הצועני בתרבות הפוליטית הגרמנית בראשית שנות ה-80. נושא אחרון זה חושף את הקשר הסמוי שבין יחס הגרמנים לצוענים ולרדיפתם לבין יחסם ליהודים ולשואה. על כך הרחיב בספרו ג'נוסייד, גרמניה הנאצית והצוענים (2006)

עטיפת הספר "אשמה, סבל וזיכרון"

דפוסי זיכרון והנצחה בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא המחקר העיקרי השני של מרגלית הגיע לשיאו בספרו אשמה, סבל וזיכרון: גרמניה זוכרת את מתיה במלחמת העולם השנייה (2007). הספר בוחן את תרבות הזיכרון וההנצחה של המתים הגרמנים במלחמת העולם השנייה ומנתח את המתח המתקיים בתרבות זו בין מוטיב האשמה ובין מוטיב הסבל ותחושת הקורבן הלאומיים. הוא עומד על גלגוליה של תרבות ההנצחה מתום מלחמת העולם השנייה ואילך, על ביטוייה השונים בשתי המדינות הגרמניות שקמו בשנת 1949 בעקבות המלחמה הקרה – הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (המדינה הדמוקרטית במערב) והרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (המדינה הקומוניסטית במזרח) – ועל קווי הדמיון בין דפוסי הזיכרון וההנצחה הרשמיים שהתגבשו בשתי המדינות האלה על אף יריבותן האידאולוגית. הספר אף בודק כיצד חלחל הנרטיב היהודי על השואה לשיח הציבורי בגרמניה וכיצד השפיע על הזיכרון וההנצחה של העבר הנאצי – תופעה שהגיעה לשיאה בשנות השמונים והתשעים, אך אותותיה ניכרו כבר בשנות השישים. עוד עוסק הספר בגרמניה המאוחרת בעידן שלאחר המלחמה הקרה ובעדנה שהייתה בה לעיסוק המחודש בסבל ובתחושת הקורבן של הגרמנים במלחמת העולם השנייה ובעקבותיה.

המיעוט הטורקי-גרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא מחקר נוסף של מרגלית הוא פרויקט היסטוריה בעל-פה על אינטלקטואלים גרמנים ממוצא טורקי. אזרחים טורקים הגיעו לגרמניה המערבית בעקבות ההסכם בין הרפובליקה הפדרלית לטורקיה ב-1960 באשר להגעת עובדים מטורקיה לשוק העבודה הגרמני, שנזקק להם. מאז 1970, עובדים אלה הפכו לקהילת המהגרים הגדולה ביותר בגרמניה. שונותם הדתית והתרבותית של הטורקים (ביחס לסביבתם הגרמנית) ודעות קדומות על אודותיהם הפכו את השתלבותם בחברה הגרמנית לאתגר אדיר. מרגלית התעניין בצורה שבה הם חווים את חייהם בקרב גרמנים, כמו גם ביחסם אל העבר הגרמני ואל השואה. המחקר מתמקד בעיקר בדור השני והשלישי של גרמנים טורקים ובתהליך בניית ועיצוב זהות גרמנית-טורקית קולקטיבית.

נושאי מחקר נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגלית כתב אף על ההיסטוריה התרבותית של ישראל ועסק במגוון נושאים, ביניהם ההשפעות המאוחרות של מאורעות 1960 ברחבי העולם על ישראל, אלטרנטיבות ונרטיבים חתרניים לשואה, ובהיסטוריה מקומית של חיפה.

מלגות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכה בפרס טלמון בשנת 1995.
  • זכה בפרס בהט על ספרו "אשמה, סבל, זיכרון: גרמניה זוכרת את מתיה במלחמת העולם השנייה", כספר המחקר המקורי ביותר בשנת 2007.
  • מלגת מחקר על שם הומבולדט בין השנים 2001-2003, ובשנים 2005, 2007, 2009.
  • מלגת DAAD בשנת 2006.
  • מלגת מחקר מקרן פרידריך אברט בשנת 2010.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרמניה האחרת והצוענים. יחסם של הגרמנים אחרי 1945 לרדיפת הצוענים ברייך השלישי, ירושלים, הוצאת מאגנס, 1998
  • אשמה, סבל וזיכרון: גרמניה זוכרת את מתיה במלחמת העולם השנייה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2007
  • ג'נוסייד: גרמניה הנאצית והצוענים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006
  • Die Nachkriegsdeutschen und "ihre Zigeuner". Die Behandlung der Sinti und Roma Im Schatten von Auschwitz. Berlin: Metropol Verlag, 2001 .
  • Germany and its Gypsies. A Post-Auschwitz Ordeal Madison: The University of Wisconsin Press 2002.
  • Guilt, Suffering and Memory. On German Commemoration of the German Victims of WWII, translated by Haim Watzman.Bloomington: University of Indiana Press 2010.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרון ושכחה: גרמניה והשואה, עם יפעת וייס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005. הספר פורסם על ידי מכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.

מאמרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים בעיתונות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Antigypsyism in the Political Culture of the Federal Republic of Germany : A Parallel with Antisemitism?"Analysis of Current Trends in Antisemitism (ACTA) 9 (1996), 1-29.
  • "The Justice System of the Federal Republic of Germany and the Nazi Persecution of the Gypsies", Holocaust and Genocide Studies,VII (1997), 330-350.
  • "The Image of the Gypsy in German Christendom", Patterns of Prejudice vol. 33 No. 2 (1999), 75-83.
  • "The Representation of the Nazi Persecution of the Gypsies in German Discourse after 1945", German History, vol. 17 Issue 2 (1999) 220-239.
  • "The Uniqueness of the Nazi Persecution of the Gypsies", Romani Studies 5, Vol. 10, No. 2 (2000) 185-210.
  • "Israel through the Eyes of West German Press 1947 - 1967", Jahrbuch für Antisemitismusforschung 11 (2002) 235-248
  • "On Ethnic Essence and the Notion of German Victimization: Martin Walser and Asta Scheib's Armer Nanosh and the Jew within the Gypsy". German Politics and Society, Issue 64, Vol. 20, No. 3 Fall (2002) 15-39.
  • On Being Other in a post- Holocaust Germany: German-Turkish Intellectuals and the German Past ", Tel-Aviver Jahrbuch f?r deutsche Geschichte XXXVIII (2009) 209-232.,
  • "German Expellee Foreign Policy: Hans-Christoph Seebohm and Initiatives of the German Sudeten Homeland Society 1956-1964". Central European History 43, Number 4, 2010 approx. 27 pp. (forthcoming).

מאמרים בגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Zwischen Romantisierung, Ablehnung und Rassismus. Zur Haltung der deutschen Gesellschaft gegenueber Sinti und Roma nach 1945", Jahrbuch für Antisemitismusforschung, VI (1997), 243-265.
  • "Die deutsche 'Zigeunerpolitik' nach 1945",Vierteljahrshefte für Zeitgeschichte, 45 (1997), 557-588.
  • "Sinte und andere Deutsche - Über ethnische Spiegelungen", Tel-Aviver Jahrbuch für deutsche Geschichte, XXVI (1997), 281-306.
  • "Rassismus zwischen Romantik and Völkermord. Die 'Zigeunerfrage' im Nationalsozialismus", Geschichte in Wissenschaft und Unterricht 49 (1998), 400-420.
  • " Großer Gott, Ich danke Dir dass Du kleine schwarze Kinder gemacht hast. Der Zigeunerpastor - Georg Althaus", WerkstattGeschichte 25 (2000) 59-73
  • "Gedenk- und Trauerkultur im Nachkriegsdeutschland. Anmerkungen zur Architektur", Mittelweg 36 Heft 2 (2004) 76-91.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גלעד_מרגלית&oldid=38130430"