גלריית בלייכר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גלריה  |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°04′25″N 34°46′06″E / 32.073638888889°N 34.768333333333°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   גלריית בלייכר  | |
  | |
גלריית י"מ בלייכר היא גלריה לאמנות שהוקמה בתל אביב על ידי ירחמיאל מיטק בלייכר (20 בדצמבר 1909 - 8 ביוני 1999) באמצע שנות הארבעים.
ירחמיאל בלייכר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלייכר נולד בפולין, בשנות העשרים היגרה משפחתו לגרמניה ובשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון, עלה עם אשתו לארץ. כמה שנים לאחר עליית הזוג ארצה, בהיותו של בלייכר חובב אמנות, הוא פתח את גלריית י"מ בלייכר ברחוב בן-יהודה 6 שבתל אביב, גלריה אשר התקיימה עד תחילת שנות התשעים.
לבלייכר היה קשר אישי ומיוחד עם שמעון פרס ובנובמבר 1997 אף קיבל מפרס במתנה מכתב הוקרה הכתוב על גבי תמונת דיוקנו.
ירחמיאל מיטק בלייכר נפטר בישראל ב-8 ביוני 1999 בגיל 90.
הגלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגלריה של בלייכר כללה, בין השאר, חפצי אמנות מסוגים רבים ובעיקר תמונות שמן ונייר של אמנים ישראלים, אירופאים ורוסים. אחד המקומות האהובים על בלייכר היה נמל יפו, שבו ביקר לעיתים תכופות. בנמל, מצא וקנה בלייכר את מיטב הסחורות מעולים חדשים שהגיעו ארצה והיו זקוקים לכסף כדי להתחיל את דרכם החדשה בארץ. בלייכר נחשף לאינספור יצירות אמנות שעברו תחת ידו: עבודות אמנות של אמנים הונגרים, צרפתים, רוסים ואקספרסיוניסטים גרמנים. מתוכן בחר את יצירות האמנות הטובות ביותר ואותן הוא החזיק בדירתו שברחוב בן יהודה 6, מעל הגלריה.
בין זרמי האמנות החשובים שאת יצירותיהם החזיק בלייכר בדירתו היו:
גלריות בשנות הארבעים והחמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלייה הגרמנית הביאה עימה לא רק ציוויליזציה גרמנית, אלא אף אישים תרבותיים שהסתכנו בפתיחת בתי מסחר לספרים, כגון "בלומשטיין מעיין" שברחוב אלנבי, בתי מסחר לספרים ברחוב בן יהודה ואף גלריות. אחת הגלריות הראשונות הייתה "גלריה משכית" שברחוב אלנבי 30. ב-1946 נפתחה גלריית "מקרא סטודיו" שפעלה עד 1956 ברחוב אלנבי 56. רחוב בן יהודה התחיל להתחרות ברחוב אלנבי ובאמצע שנות הארבעים נפתחה בו גלריית י"מ בלייכר.
במחצית שנות הארבעים פתח ה' בַּהְם, גם הוא עולה מגרמניה, סדנה שעסקה בהתקנת מסגרות, אך התמחתה גם בעריכת תערוכות. בשנים ההן, בתל אביב, לא היה קל למכור תמונה לגלריה והיה בלתי אפשרי להתקיים מעריכת תערוכות בלבד. לציבור לא היה כסף לשם השתתפות בתערוכות כך שמסגור תמונות היה עסק מכניס יותר מאשר מסחר באמנות. ב-1950 ייסד ז'אן תירוש גלריה לעתיקות ברחוב בן יהודה 110 וב-1952 הוא העביר אותה לרחוב דיזנגוף 100. גלריה זו נסגרה כעבור כמה שנים. ב-1959 פתח בהם גלריה ביפו העתיקה. הגלריה זכתה לפרסום רב, ובה היה אפשר למצוא את מיטב התמונות של צייריה היהודים של אסכולת פריז ומבחר יצירות גדול של ציירי ישראל. לאחר מותו של בהם, נמצא אדם שהמשיך את דרכו של בהם וניהל את הגלריה עד שנות התשעים.
גלריה וולנר התקיימה ברחוב דיזנגוף, בין שדרות בן-גוריון ורחוב ארלוזורוב, בין שנות החמישים והשבעים. לוולנר היה מאגר לא מבוטל של תמונות מטובי הציירים בארץ ובעולם, אלא שלתמונות לא נמצאו רוכשים. רק סמוך לנעילת הגלריה 'התנפלו' קונים על הגלריה וכמעט רוקנו את תכולתה. וולנר, שאפילו לא ידע מה יש לו בכל פינה של הגלריה, היה צריך לחטט כדי למצוא את המבוקש.