גן השקמים

גַּן הַשִּקְמִים
	"הַיּוֹם הַשִּׁקְמִים נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם -; רַק שֶׁלֶט אֶת שְׁמָם עוֹד מַזְכִּיר,; כַּמָּה צִפּוֹרִים וְסַפְסָל מְיֻתָּם; הַנִּצָּב בְּלִבָּה שֶׁל הָעִיר.; ; וּמוֹשֵׁךְ הוּא אֵלָיו, כְּשֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד; וְנוֹשְׁרִים מִן הָעֵץ הֶעָלִים,; קַבְּצָן מִן הָרְחוֹב אוֹ הֵלֶךְ בּוֹדֵד; אוֹ זוּג צְעִירִים אוֹהֲבִים";
	הבית האחרון של השיר

"גן השקמים" הוא שיר מ-1954 שכתב יצחק יצחקי והלחין יוחנן זראי. השיר עוסק בראשית ימיה של העיר תל אביב באופן נוסטלגי, ומתאר את הגעגועים לתקופה שבה היא הייתה יישוב קטן עם בתים בודדים בחולות, ואת הפיכתה לכרך סואן, שבו גורדי שחקים, כבישים וחנויות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נכתב ללהקת פיקוד מרכז במסגרת העלאת מחזמר שהוגדר הומוריסטי בעל מוסר השכל, ונכתב על ידי הסופר משה שמיר^[1]. השיר עצמו, שנכתב על ידי יצחק יצחקי שהיה קצין "הסברה והשכלה" של הפיקוד, ומתאר את השקמים שבין גן מאיר לבית ז'בוטינסקי ברח' קינג ג'ורג' בתל-אביב.

תוכן השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקמים בשיר מהווים משל לשינוי שחל בתל אביב: בתחילה, "היה היו כאן פעם שקמים... ויש לפעמים נערכו ישיבות מתחת שקמים אז בצל", אחר כך "נשכחו השקמים והלבין אז ראשם מאבק", ולבסוף "השקמים נעלמו ואינם, רק שלט את שמם עוד מזכיר".

מבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השיר ביצעה לראשונה להקת פיקוד המרכז בתוכניתה "כ"ף קו"ף אחד" שהועלתה ב-1954, בעת שיצחקי היה קצין החינוך הפיקודי וזראי היה המנהל המוזיקלי שלה. הלהקה לא הקליטה את השיר. רק לאחר 4 שנים הוקלט השיר בביצועה של רעייתו דאז, ריקה זראי, והוא המזוהה עמו ביותר. מאוחר יותר חידשו את השיר אמנים רבים נוספים, ובאקו"ם רשומים 104 ביצועים שונים ובהם של אריק סיני, ירדנה ארזי, הכל עובר חביבי, יזהר כהן,וביצוע משותף של מיקי קם ונתן דטנר^[1].