גרשון שקד
 | |
| לידה |
8 ביולי 1929 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
28 בדצמבר 2006 (בגיל 77) ירושלים, ישראל |
| ענף מדעי | ספרות |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים | |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
מלכה שקד |
| צאצאים | דלית קימור, אפרת גולן |
| תרומות עיקריות | |
| חקר הספרות העברית | |
  | |
גרשון שקד (8 ביולי 1929 – 28 בדצמבר 2006) היה חוקר ספרות עברית, בין הבולטים במבקרי הסיפורת העברית וחוקריה. היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וחתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית לשנת תשנ"ג (1993). יקיר ירושלים לשנת תש"ס (2000).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שקד נולד בשנת 1929 בווינה בירת אוסטריה בשם גֶרהַרד מַנדֶל (Gerhard Mandel). הוריו היו פליטים לא משכילים, שהיגרו לווינה במלחמת העולם הראשונה. בעמל רב הפכו לבעלי חנויות בדים, ובעקבות מלחמת העולם השנייה הפכו שוב לפליטים חסרי כל בפלשתינה. אחרי שהגיעו ארצה סחרו בסמרטוטים.
לאחר האנשלוס, ב-1938, כששקד היה בן תשע, נאסר אביו על ידי הנאצים לתקופה ממושכת. בליל הבדולח עבר טראומה שנחרתה בזכרונו כילד[1]. כעבור שנה, ב-1939, נשלח שקד לבדו לארץ ישראל, במסגרת עליית הנוער, ובחמש השנים שלאחר מכן התחנך בפנימייה "משק ילדים" בפרדס חנה. הוריו, שהגיעו כמה חודשים אחריו, התיישבו בשכונת פלורנטין בתל אביב. כאשר סיים את הפנימייה בגיל 14 נשלח ללמוד בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, והתגורר חלק מהזמן במשפחה אומנה בירושלים, ולאחר מכן עבר לתל אביב, סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ב-1948 ובאותה שנה התגייס לצה"ל לתותחנים. חוויות ילדותו הקשות מונצחות בספרו "מהגרים" (2002).
חוקר הספרות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1950 החל בלימודי ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1960 החל ללמד בחוג לספרות עברית. ב-1964 קיבל תואר דוקטור[2], ובין השנים 1964–1965 למד ספרות גרמנית, ואנגלית באוניברסיטת ציריך בשווייץ. בשנת 1971 הועלה לדרגת פרופסור חבר[3]. ב-1975 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. שימש ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. פרש לגמלאות מן האוניברסיטה העברית ב-1997, והחל ללמד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מפעלו הספרותי הגדול של שקד הוא סדרת הכרכים "תולדות הסיפורת העברית 1880–1980" – חמישה ספרי מחקר מקיפים שפרסם בין 1977 ל-1998. בספרי מחקר אלו טווה את המונח "עלילת העל הציונית", והצליח להתבונן על מרחב היצירה הספרותית בישראל ממעוף הציפור, ולחלץ את ההיגיון הפנימי של המערכת הספרותית כולה. מחקר זה זיכה אותו בפרס ביאליק ב-1986 ובפרס ישראל ב-1993.מחקריו על ספרויות יהודיות בלשונות לעז זיכו אותו בפרס בהט ב-1994. לפי ספרי "תולדות הסיפורת העברית" ערכה תמר לוטן את סדרת "לשון המראות" אודות הספרות העברית בטלוויזיה החינוכית.
שקד היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כתב כעשרים ספרי ביקורת ומחקר בתחום הסיפורת העברית, מאות מאמרים, וכן ספרות אוטוביוגרפית. חקר בין היתר את יצירות מנדלי מוכר ספרים וש"י עגנון, ואת המגמות הכלליות בספרות העברית לדורותיה – הן בראייה לאחור והן בעת התרחשותן.
ב-9 בדצמבר 1989, הוצתו מכוניתו ודלת ביתו של שקד, לאחר שחתם על עצומת "הפורום המתון" שקראה לממשלה לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. ארגון הימין הרדיקלי "הסיקריקים" לקח אחריות על המעשה[4][5].
גרשון שקד נפטר בירושלים ב-28 בדצמבר 2006 בעת ניתוח לב, בגיל 77. הותיר אחריו את אשתו, חוקרת הספרות ד"ר מלכה שקד ושתי בנות, אחת מהן היא במאית הטלוויזיה והמפיקה דלית קימור, השנייה היא אפרת גולן, ניהלה בית ספר תיכון.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[6].
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על שמו של גרשון שקד, נקרא רחוב בירושלים, בחלק הדרומי של קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בין שחוק לדמע: עיונים ביצירתו של מנדלי מוכר ספרים (ספרית מקור), אגודת הסופרים בישראל, ליד הוצאת מסדה, תל אביב, 1965.
- המחזה העברי ההיסטורי בתקופת התחייה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1970.
- גל חדש בסיפורת העברית: מסות על סיפורת ישראלית צעירה, ספרית פועלים, תשל"א 1971 (מהדורה שנייה מורחבת: תשל"ד 1974).
- אמנות הסיפור של עגנון, ספרית פועלים, 1973.
- ללא מוצא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973.
- הסיפורת העברית 1980-1880, כרכים א'-ה', הוצאת הקיבוץ המאוחד וכתר, 1977–1998.
- גל אחר גל בסיפורת העברית, הוצאת כתר, 1985.
- אין מקום אחר (מהדורה שנייה מורחבת), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.
- פנים אחרות ביצירתו של עגנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.
- על סיפורים ומחזות, הוצאת כתר, 1992.
- ספרות אז, כאן ועכשיו, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993.
- מנדלי, לפניו ואחריו, הוצאת מאגנס, תשס"ה 2004.
- זהות: ספרויות יהודיות בלשונות לעז, (בעריכת גבריאלה אביגור-רותם), הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ו 2006. הספר זיכה את שקד בפרס בהט.
- תמונה קבוצתית: היבטים בספרות ישראל ובתרבותה, בעריכת גדעון טיקוצקי ומלכה שקד, הוצאת דביר ומרכז הקשרים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2010.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבנר הולצמן, "שקד, גרשון", לקסיקון הֶקְשֵרִים לסופרים ישראלים (תשע"ד 2014), עמ' 979–982.
- וולפגנג איזר, 'גרשון שקד על הסופרים היהודים בעת שקיעת הממלכה ההבסבורגית', בתוך: ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000, עמ' 13–22.
- דן לאור, 'דיוקנו של המבקר כאיש פוליטי': ביקורת על גרשון שקד: "אין מקום אחר; על ספרות וחברה".
- רפי וייזר, והלל יפה, 'רשימת הפרסומים של גרשון שקד 1952–2000', בתוך: ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000, עמ' 477–503.
- אמנון נבות, "לא אשנב, לא כניסה צדדית", עכשיו, 50, תשמ"ה-1985.
- אבנר הולצמן, 'דיוקנה של סיפורת ריאליסטית', על גרשון שקד, "הסיפורת העברית 1880–1980; [ד] בחבלי הזמן; הריאליזם הישראלי, 1938-1980", 1993, מדעי היהדות, 34, תשנ"ד-1994.
- זיוה שמיר, 'מפעל חלוצי', על הסיפורת העברית של גרשון שקד, ידיעות אחרונות, פברואר 1984.
- גבריאל מוקד, 'סיפורת עברית - הפיסגה והמישור, גרשון שקד, "הסיפורת העברית 1980-1880", כרך ב (1983)', עכשיו, 49, תשמ"ד-1984.
- רות וייס, 'חייו ומותו של מבקר ספרות ציוני', ארץ אחרת, אפריל-מאי 2007.
- אבנר הולצמן, עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות, הוצאת כרמל, ירושלים, 2018, עמ' 79 - 119
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גרשון שקד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- כתבי גרשון שקד בפרויקט בן-יהודה
- גרשון שקד, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- גרשון שקד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- כרטיס אישי ואודותיו, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- הספרים של גרשון שקד, באתר "סימניה"
- יורם קניוק, הסופר ששכח שהוא מבקר, באתר הארץ, 2 בינואר 2007
- מירב קריסטל, הלך לעולמו פרופ' גרשון שקד, באתר ynet, 28 בדצמבר 2006
- עמוס עוז, המיילד: דברים על קברו של גרשון שקד, באתר ynet, 7 בינואר 2007
- שירי לב-ארי, ממסד ספרותי של איש אחד, באתר הארץ, 1 בינואר 2007
- א.ב. יהושע, המהגר של "אין מקום אחר", באתר הארץ, 1 בינואר 2007
- אורי פז, הזהות היהודית הנסתרת של פרופ' גרשון שקד, באתר פאזל, 3 בינואר 2007
- אריאל הירשפלד, פתאום אפשר היה לראות ציור של בּוֹש בפיסקה של פוגל, באתר הארץ, 5 בינואר 2007
- אלן מינץ, ר' גרשון ור' יודיל, באתר הארץ, 4 בינואר 2008
- אבנר הולצמן, "תמונה קבוצתית: היבטים בספרות ישראל ובתרבותה" מאת גרשון שקד, שירת הברבור, באתר הארץ, 24 במרץ 2010
- זיוה שמיר, גרשון שקד, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית
מפרי עטו:
- גרשון שקד, שבחי החמסין, באתר ynet, 12 באוגוסט 2001 - על ספרה של גבריאלה אביגור-רותם, "חמסין וציפורים משוגעות"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גרשון שקד, אין מקום אחר, תל אביב: הקבוץ המאוחד, 1989
- ^ תואר דוקטור לפילוסופיה, דבר, 15 ביוני 1964
- ^ מינויים חדשים באוניברסיטה העברית, דבר, 29 באוגוסט 1971
- ^ אורי שטיין, פרופ' שקד: הימין אחראי להצתות כמו המציתים, חדשות, 10 בדצמבר 1989
- ^ יוסי לוי ואריה בנדר, חקירת פרשת הסיקריקים נמצאת במבוי סתום, מעריב, 10 בדצמבר 1989
- ^ ארכיון גרשון שקד, בספרייה הלאומית
- בוגרי אוניברסיטת ציריך
- חברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- זוכי פרס ישראל לחקר הספרות
- זוכי פרס ביאליק לחכמת ישראל
- חוקרי ספרות ישראלים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: ספרות עברית
- בעלי תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- סגל אוניברסיטת תל אביב: ספרות
- סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: ספרות עברית
- מבקרי ספרות ישראלים
- חבורת לקראת
- זוכי פרס בהט
- יקירי ירושלים
- בוגרי גימנסיה הרצליה
- אנשי העלייה החמישית
- עולים בעליית הנוער
- ישראלים ילידי אוסטריה
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- ישראלים שנולדו ב-1929
- ישראלים שנפטרו ב-2006