דאגמאר, נסיכת דנמרק (מריה פיודורובנה)
 | |||||||||
| לידה |
26 בנובמבר 1847 קופנהגן, ממלכת דנמרק  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 באוקטובר 1928 (בגיל 80) קלאמפנבורג, ממלכת דנמרק | ||||||||
| שם מלא | מארי סופי פרדריקה דאגמאר | ||||||||
| שם לידה |
Marie Sophie Frederikke Dagmar  | ||||||||
| מדינה | דנמרק, רוסיה | ||||||||
| מקום קבורה | קתדרלת פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג | ||||||||
| בן זוג | אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה | ||||||||
| שושלת בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
.svg){kind=small} | ||||||||
  | |||||||||
דאגמאר, נסיכת דנמרק (Marie Sophie Frederikke Dagmar; 26 בנובמבר 1847 – 13 באוקטובר 1928), ידועה גם בשם מריה פיודורובנה, קיסרית רוסיה, הייתה בתו השנייה של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק ואשתו של אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה.
שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיכה מארי סופי פרדריקה דאגמאר, שנקראה על שם דודתה הגדולה מארי סופי פרדריקה, נסיכת הסן-קאסל ומלכת דנמרק, נולדה בשנת 1847 בקופנהגן לכריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג ואשתו לואיזה, נסיכת הסן-קאסל. אף על פי שהיא באה ממשפחת מלוכה ואבותיה כללו את המלכים ג'ורג' השני ופרדריק החמישי, משפחתה השתייכה לענף צעיר יחסית של בית אולדנבורג וחיה חיים נורמלים יחסית ללא עושר רב.
בשנת 1848, שנה לאחר היוולדה של הנסיכה דאגמאר, נפטר המלך הדני כריסטיאן השמיני, שהיה בן דודה של סבתה, ובנו היחיד, פרדריק השביעי, מלך דנמרק, עלה לשלטון. פרדריק, שעבר כבר שני נישואים כושלים ללא ילדים, נחשב לעקר, ואביה של דאגמאר, כריסטיאן, הפך למועמד העיקרי לתפקיד יורש העצר בשל העובדה שאשתו, לואיזה, הייתה אחייניתו של כריסטיאן השמיני.
בממלכה פרץ משבר ירושה, שכן מלך דנמרק מלך גם על מחוזות שלזוויג והולשטיין, בהם חוקי הירושה היו שונים. בהולשטיין היה קיים עדיין החוק הסאלי, שמנע ירושה דרך נשות המשפחה, אולם מניעה כזו לא הייתה בדנמרק. בעקבות המשבר מחוז הולשטיין, שהיה גרמני ברובו, הכריז על עצמאותו מדנמרק וקרא לעזרתה של פרוסיה. בשנת 1852 נפגשו נציגי המדינות האירופאיות הגדולות בלונדון על מנת לדון במשבר הירושה הדני. לבסוף הוחלט כי כריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין-סונדרבורג-גלוקסבורג יהפוך ליורשו של פרדריק בכל הממלכה. שאר הטוענים לכתר, שכללו את חמותו, גיסו ואשתו של כריסטיאן, ויתרו על תביעותיהם.
הנסיך כריסטיאן קיבל את התואר "נסיך דנמרק" והוא ומשפחתו עברו למעונם החדש, ארמון ברנסטורף. אף על פי שמעמדה של המשפחה עלה, לא הייתה עלייה בהכנסתם והם לא השתתפו בחיי החצר בקופנהגן, שכן הם סירבו להכיר באשתו השלישית של המלך פרדריק, לואיז רסמוסן, שהייתה פילגשו ולא באה ממשפחת אצולה.
כריסטיאן התשיעי היה ידוע בכינויו "חמיה של אירופה" בשל השידוכים המעולים שסידר לבנותיו, ורבים מחברי בתי המלוכה האירופאים כיום הם צאצאיו. אחיה הגדולים של דאגמאר, פרדריק וגאורג, הפכו למלכי דנמרק ויוון בהתאמה. אחותה הגדולה של דאגמאר, אלכסנדרה, נישאה לאדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת והייתה אמו של המלך ג'ורג' החמישי. שתי האחיות היו מאוד קרובות אחת לשנייה, אולם דאגמאר לא נחשבה ליפה כמו אחותה. אחותה הצעירה תירה נישאה ליורש העצר לממלכת הנובר, ארנסט אוגוסט.
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיכה דאגמאר התארסה בשנת 1864 ליורש העצר לכתר הרוסי, ניקולאי אלכסנדרוביץ'. הנסיך ניקולאי נחשב לנאה, עדין וחכם, אולם בריאותו הייתה רופפת והוא נפטר ב-22 באפריל 1865, מספר ימים לאחר הגעתה של דאגמאר לרוסיה. משאלתו האחרונה של ניקולאי הייתה שארוסתו תינשא לאחיו הצעיר, יורש העצר החדש אלכסנדר. דאגמאר, שנקשרה מאוד לרוסיה ולמשפחת המלוכה הרוסית, הסכימה לבקשתו של הצאר אלכסנדר השני וקיבלה את הצעת הנישואים של בנו הצעיר.
הזוג נישא ב-9 בנובמבר 1866 בארמון החורף בסנקט פטרבורג, לאחר שהנסיכה המירה את דתה לנצרות אורתודוקסית וקיבלה את שמה ותוארה הרוסיים החדשים, מריה פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. לאחר מסיבות החתונה הרבות הזוג התיישב בארמון אנצ'יקוב שם התגורר במהלך 15 השנים הבאות.
ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למריה פיודורובנה ואלכסנדר השלישי נולדו שישה ילדים, מתוכם רק שתי בנותיהן שרדו את המהפכה הרוסית:
- ניקולאי השני (1868–1918) - ירש את אביו בתפקיד הצאר. נישא לאלכסנדרה, נסיכת הסן ונרצח יחד עם כל משפחתו על ידי מהפכנים בולשביקים.
- אלכסנדר אלכסנדרוביץ' (1869–1870) - נפטר מדלקת קרום המוח בגיל שנה.
- גאורגי אלכסנדרוביץ' (1871–1899) - מת בתאונת דרכים בגיל 28.
- קסניה אלכסנדרובנה (1875–1960) - נישאה לבן דודה אלכסנדר מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה.
- מיכאיל השני (1878–1918) - קיבל את תפקיד הצאר לאחר הדחתו של אחיו ניקולאי בשנת 1917 אך הודח כעבור יום. שנה לאחר מכן הוא נרצח על ידי מהפכנים.
- אולגה אלכסנדרובנה (1882–1960) - נישאה לפטר אלכסנדרוביץ', דוכס אולדנבורג.
נסיכת הכתר וקיסרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריה פיודורובנה הייתה פופולרית מאוד בחצר המלוכה הרוסית. היא למדה את השפה הרוסית ואת התרבות הרוסית במהרה והקדישה את זמנה למשפחתה ולמוסדות צדקה. מכיוון שחמותה, מריה אלכסנדרובנה הייתה חולה היא הפכה לדמות הנשית החשובה ביותר בחצר. אף על פי שהנסיכה אהבה אירועים חברתיים ובעלה הצארביץ' היה אדם ביתי יותר, נישואיהם של נסיכי הכתר היו מוצלחים משום מזגם הנוח.
ב-13 במרץ 1881 הקיסר אלכסנדר השני נהרג מפצצה שהושלכה לעבר כרכרתו. הנסיך אלכסנדר הוכתר כצאר אלכסנדר השלישי ומריה פיודורובנה הוכתרה כקיסרית. הצאר החדש, שניסה למחוק את הישגיו הליברלים של אביו, לא היה קיסר פופולרי במיוחד אך העם אהב מאוד את רעייתו הקיסרית. בשל איומי התנקשות רבים כנגד אלכסנדר השלישי עברה המשפחה המלכותית להתגורר בארמון גצ'ינה, הממוקם כ-50 ק"מ מחוץ לסנקט פטרבורג. מריה, שכמו בעלה נשמרה כל הזמן על ידי שומרי ראש וחיילים, התגעגעה לחיי החברה הקלילים של סנקט פטרבורג אותם אהבה כל כך בתור נסיכת הכתר.
בשנת 1894 בריאותו של הצאר החלה להדרדר, ומריה החלה להקדיש את זמנה לחינוכו של יורש העצר ניקולאי לקראת עלייתו לשלטון. ניקולאי ביקש מזה זמן רב להנשא לבחירת לבו אלכסנדרה, נסיכת הסן, אותה הכיר מילדותו, אולם השידוך לא מצא חן בעיני מריה ואלכסנדר, שחשבו כי אליקס לא מתאימה לתפקיד הקיסרית. בנוסף לכך מריה פיודורובנה התנגדה לנישואי בנה לכלה גרמניה משום שכמו שאר משפחתה הדנית, היא הייתה מלאה ברגשות אנטי-גרמניים בשל הקרבות הרבים שנלחמו בין דנמרק לגרמניה במאה ה-19 על עתיד מחוזות שלזוויג והולשטיין. למרות זאת ניקולאי לא ויתר על אהובתו ולבסוף מריה ואלכסנדר הסכימו באי-רצון לנישואים.
אלמנותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הצאר אלכסנדר השלישי נפטר ב-1 בנובמבר 1894 מדלקת כליות בגיל 49. הקיסרית מריה הייתה שבורת לב ולא היה ניתן לנחמה במשך זמן רב. מספר ימים לאחר מכן הגיעו לרוסיה אחותה של מריה, אלכסנדרה ובעלה אדוארד, נסיך ויילס. אדוארד עזר לתכנן את לווייתו של הצאר וכן את חתונתו של יורש העצר ניקולאי עם אחייניתו אליקס, שנערכה שבוע בלבד לאחר הלוייה.
הקיסרית האלמנה עברה להתגורר בארמון אניצ'קוב. היחסים בינה לבין הקיסרית החדשה, אלכסנדרה, היו רעועים: אלכסנדרה כעסה על קדימותה של מריה בחצר המלוכה לפי המסורת הרוסית ועל השפעתה הרבה על בעלה, בעוד שמריה חשבה כי אלכסנדרה הייתה השפעה רעה לניקולאי ולרוסיה כולה. מריה ניסתה לשכנע את בנה לסלק מחצר המלוכה את רספוטין, הנזיר שהשפיע רבות על הקיסרית ואף על הפוליטיקה הרוסית, אך ללא הצלחה. הקיסרית האלמנה הקדישה את זמנה למוסדות צדקה רבים ונהגה לבקר רבות את קרוביה בדנמרק, שם גם רכשה לעצמה וילה מחוץ לעיר קלאמפנבורג.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 מריה שהתה באנגליה אצל אחותה המלכה אך מיהרה לחזור לרוסיה דרך שוודיה ופינלנד. ב-15 במרץ 1917, לאחר מהפכת פברואר, ויתר ניקולאי השני על כס המלוכה. כאשר מריה שמעה זאת היא מיהרה לנסוע למוהילב כדי להיות עם בנה המודח. היא הייתה עם ניקולאי מספר ימים לאחר מכן כאשר מהפכנים הודיעו לו כי הוא ומשפחתו הולכים להיות עצורים בארמון צארסקויה סלו. ב-21 במרץ מריה אכלה ארוחת בוקר עם בנה ונפרדה ממנו לשלום בדמעות בעוד הוא מועלה על רכבת לסנקט פטרבורג.
גלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריה התגוררה במשך זמן מה בקייב, שם עבדה עם הצלב האדום, אולם כשהמצב נעשה מסוכן מדי בשבילה היא נסעה לחצי האי קרים יחד עם חברים אחרים של משפחת רומנוב, כולל בנותיה קסניה ואולגה. באוקטובר 1917 מריה ומשפחתה נעצרו על ידי בולשביקים והושמו במעצר ליד סבסטופול. במרץ 1918 רוסיה חתמה על הסכם הפסקת נשק עם גרמניה והכוחות הגרמניים שחררו את מריה ושאר חברי משפחת המלוכה. ביולי של אותה השנה הגיעו למריה הידיעות על רציחתו של בנה מיכאיל וכן על רציחתם של ניקולאי וכל משפחתו, אולם היא לא האמינה לכך וטענה כי זוהי רק שמועה.
בנובמבר 1918 גרמניה הפסידה במלחמה וכוחותיה עזבו את חצי האי קרים, אליו הגיע צי של מדינות ההסכמה. בעוד הכוחות הבולשביקים מתקרבים לחצי האי עלו מריה ומשפחתה על אוניית המלחמה הבריטית "מרלבורו" שהביאה אותם לחוף מבטחים במלטה ולאחר מכן ללונדון. לאחר זמן מה באנגליה מריה ובתה אולגה נסעו למולדתה דנמרק בעוד קסניה בחרה להתיישב בווינדזור. מלך אנגליה ג'ורג' החמישי ארגן את נסיעתה של מריה לביתה ליד קלאמפנבורג וכן העניק לה פנסיה שנתית של 10,000 ליש"ט. אף על פי שהקיסרית לשעבר הגיעה לדנמרק מרוששת כמעט, היא שמרה בקנאה על אוסף התכשיטים שלה שהוערך בכחצי מיליון ליש"ט, ממנו לא הסכימה למכור שום פרט. עבור הפליטים הרוסים הרבים שהתגוררו לאחר המהפכה בדנמרק, נשארה מריה פיודורובנה הקיסרית האמיתית, והם התייחסו אליה ביראת כבוד ובהערכה רבה.
מותה וקבורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריה פיודורובנה מתה ב-13 באוקטובר[1] 1928 בביתה בדנמרק. לאחר טקס לוייה אורתודוקסי בקופנהגן היא נקברה בקתדרלת רוסקילה, אתר הקבורה של מלכי דנמרק מאז המאה ה-15. בשנת 2005 מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק ונשיא רוסיה דאז, ולדימיר פוטין הסכימו על העברת שרידיה של הקיסרית לשעבר לקבורה בסנקט פטרבורג, לפי בקשתה להקבר לצד בעלה האהוב. ארונה של מריה הוצא מקברו ב-23 בספטמבר 2006 בטקס מפואר, ונקבר שוב לצד קברו של הצאר אלכסנדר השלישי בקתדרלת פטרופבלובסקיה בסנקט פטרבורג חמישה ימים לאחר מכן, 78 שנים לאחר מותה.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דאגמאר, נסיכת דנמרק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אשתו של אלכסנדר הג' מתה, הארץ, 14 באוקטובר 1928