דב אור-נר

דב אור-נר
Bernard Erner

אין תמונה חופשית
לידה	5 במרץ 1927 פריז, צרפת
פטירה	25 במרץ 2024 (בגיל 97)
תחום יצירה	פיסול, ציור, מיצג
זרם באמנות	אמנות דואר, אמנות מושגית

דב (ברנרד) אור-נר (5 במרץ 1927 – 25 במרץ 2024) היה אמן רב תחומי ישראלי. היה ממנסחיה המוקדמים של האמנות המושגית הישראלית בשנות ה-70.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

דב אור-נר נולד בפריז, צרפת, בשם ברנרד ארנר (Erner). הוריו, וולף ופאני ארנר, היו מהגרים פולנים שעסקו במסחר בגדים. המשפחה הייתה חילונית ודב, ואחיו הצעיר ליאון, נשלחו ללמוד בבתי ספר כלליים. בנעוריו עברה המשפחה להתגורר באזור פנטין , שבפרוורי פריז. בילדותו הרבה לעסוק בציור, בין היתר של גיבורי קומיקס.

לאחר פלישת גרמניה הנאצית לצרפת, בשנת 1940, עברה המשפחה לכפר מרוחק בו התגורר אחי האב. לאחר כשנה נעצרו הדוד ורעייתו ובסוף שנת 1941 או בתחילת 1942 נעצרה המשפחה והועברה לבית סוהר בעיר אוסר. לאחר כמה ימים שוחררו דב ואחיו, בהיותם אזרחי צרפת ואילו ההורים נשארו במאסר ולבסוף נספו באושוויץ. לאחר שחרורו מבית הכלא עבר אור-נר להתגורר עם דודתו מארי, שלא הצהירה על יהדותה. כעבור כמה חודשים נשלחו אורנר, אחיו ובן-דודם פול לטולוז. שם, נתפשו בידי הורמאכט ונאסרו לתקופה של כשבועיים. לאחר תקופה קצרה נשלחו שוב לטולוז, שם התגוררו בבית של קרובת משפחה. כעבור כמה חודשים הועבר אור נר למנזר בוילמור-סור-טארן, שם שהו ילדים יהודים נוספים בתמיכת המסדר הקתולי הסלסיאני של דון בוסקו (Salesians of Don Bosco) ואוגוסט אריבה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה נשלחו בר-נר ואחיו לבית ספר מקצועי לפרוונות, בעזרת מלגה שהוענקה לו כיתום מלחמה צרפתי. "הייתי די אלים וקשור בחבורות רחוב", תיאר אור-נר את התקופה. "אמרתי בעבר שאם לא הייתי יוצר, אולי הייתי מתעסק ברצח או בשוד".

הוא עבד במקצוע הפרוונות ובעבודות מזדמנות שונות ובמקביל למד בלימודי ערב לתעודת בגרות ובקורסים שונים. באותה עת היה פעיל במסגרת אגודת הספורט "מכבי" בצרפת וכן השתתף בפעילות של המפלגה הקומוניסטית בפריז. בשנת 1949 אף התמנה למדריך. הוא נשלח למרכזים יהודיים בצרפת כדי להקים קיני תנועת נוער.

בקיץ שנת 1950 הגיע לישראל עבור קורס הדרכה בן חודש וחצי שהתקיים בקיבוץ ניצנים. "לא ידעתי דבר על פלשתינה, לא על ארץ ישראל, אבל החלטתי להפוך את הנסיעה הזו למעין חופשה קצרה". השהות בישראל הניעה את אור-נר לשקול הגירה לישראל, ובייחוד למסגרת קיבוצית. עם שובו לצרפת התמנה לתפקיד סגן מנהל חוה להכשרה חקלאית של ארגון "הנוער הציוני", שמוקמה כ-300 ק"מ מפריז ובה הוכשרו בני נוער מתוניס בחקלאות לפני עלייתם לישראל. ב-1951 הצטרף אור-נר לתנועת "השומר הצעיר", שהייתה בעלת עמדות סוציאליסטיות יותר. במסגרת זו הוא השתתף בהכשרה חקלאית שהתקיימה בדרום צרפת.

1952–1975

סדנה לאמנות מושגית לאמני התנועה הקיבוצית, סטודיו יואב בראל, פ"ת, יוני 1970. יושבים מימין לשמאל: דב אור-נר, לינה רובין ויואב בראל

ב-1952 עלה לישראל במסגרת קבוצה של השומר הצעיר, שנשלחה לקיבוץ דליה. בקיבוץ הכיר את האמן שלמה מאיר והחל לצייר נופים בצבעי גואש. בין השנים 1952–1954 שירת בצה"ל במסגרת הנח"ל. לאחר כשנה וחצי עבר "הגרעין הצרפתי" לחצור. שם, הכיר את שושנה מרמור, אשר ששימשה כמורה שכירה לספרות בקיבוץ. השנים נישאו בשנת 1955. ב-1954 פורסמו רישומים וציורים שלו בכתב העת "במחנה". במהלך המחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-20 החל לעסוק באמנות באופן רציף כאוטודידקט.

בשנת 1955 נשלח לקיבוץ בית ניר הצעיר, על מנת לעזור בו. הוא המשיך לצייר בתקופה זו ומציג תערוכה מעבודותיו בחדר האוכל של הקיבוץ. לאחר שובו לחצור קיבל צריף על מנת שישמש כסטודיו, וכן אושר לו יום אמנות אחד בשבוע. בין היתר עסק בהכנת קישוטים לחגים ואירועים בחדר האוכל הקיבוצי.

בין השנים 1962–1963 הוא למד כמה חודשים אצל הפסל רודי להמן בגבעתיים. עבודותיו מאותה תקופה כללו בעיקר ציורי פיגורבי וסוריאליסטי, שלא נשמר ברובו. בשנת 1968 הציג תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון השפלה שבקיבוץ כפר מנחם וכללה תגובות למלחמת ששת הימים. במחצית השנייה של העשור עסק אור-נר גם ביצירת דגמים לפסלי חוץ מופשטים וגאומטריים שכונו "היכלי שמש", ושאבו את השראתם הן מן הפיסול המודרני והן מאמנות מצרים העתיקה.

במהלך העשור החל אור-נר להיחשף לשיח האמנות אודות מעמדו של האובייקט האמנותי. בין היתר הוא ציין את ספרו של רובר לבל על מרסל דושאן (1959), אליו נחשף במחצית שנות ה-60. עבודתו המושגית הראשונה, הגם שהייתה חסרה עדיין את המטען התאורטי המאוחר, נקראה "הפגשה" או "בחזרה לטבע" (1969), במסגרתה פיזר את תכולת הסטודיו שלו בדשא המרכזי של קיבוצו. העבודה ביקשה ליצור "מצב של התייחסות הדדית" בהקשר של "חומר תרבותי" של האמן. בשנת 1970 השתתף בסדנה קונספטואלית בת 5 ימים לאמני הקיבוץ הארצי בהנחיית יואב בראל.

בשנת 1971 הוזמן להשתתף ב"הביאנלה לאמנים צעירים" בפריז, צרפת. בשנת 1972, דרך יונה פישר, חבר אור-נר ל"פרויקט מצר-מסר". במסגרת פרויקט זה הזמין האמן תושבים ערבים ויהודים לתרום חפצים אישיים שנקברו באדמת הקיבוץ כארכיון של חיים פרטיים.

מוזיאון המוזיאונים 1975–1985

בשנת 1975 פיתח את רעיון "מוזיאון המוזיאונים" – מסגרת רעיונית לפעילותו האמנותית. במקום מבנה המשמר אובייקטים, תפש אור-נר את המוזיאון כבסיס לפעולה חברתית, המנוסחת באמצעים של האמנות. "'מוזיאון המוזיאונים'", כתב אור-נר, "נולד כדי לספר ולהציג מוזיאונים לאמנות על מנת לשמור את זיכרון הדברים והמוטיבציות שגרמו להיווצרות והתפתחות ה'מוזיאון'". במסגרת זו יצר אור-נר פעולות אמנותיות שבחנו את גבולות ההסכמה החברתית ועשו שימוש בטכניקות ששאבו משדות המחקר החוץ אמנותי כגון איסוף, קטלוג וכדומה.

דוגמה לכך ניתן היה למצוא בעבודה "מיחזור", שנוצרה בשנת 1975 במסגרת תערוכה קבוצתית שנערכה במוזיאון ישראל בנושא מחזור. על פי אור-נר הייתה זו העבודה הראשונה במסגרת "מוזיאון המוזיאוניים". בעבודה אסף אור-נר את האשפה המשרדית שהצטברה במוזיאון במשך יום אחד, וקבר אותה על מנת ליצור "ארכאולוגיה עתידית". חלקים אחדים מן האשפה נשלחו, בתוך שקיות פלסטיק, אל אמנים שונים בישראל וברחבי העולם, תוך בקשה לשלוח אותם בחזרה כשהם ממוחזרים. חלק מן המעטפות שקיבל אור-נר בחזרה מן האמנים הוצגו בתערוכה "סדנה פתוחה", שנערכה אף היא במוזיאון.

במחצית השנייה של שנות ה-70 חזר אור-נר על פעולת המחזור בכמה מוזיאוניים בעולם, כגון הגלריה הלאומית של קנדה (1977), מוזיאון לאמנות עכשווית (MAC), סאו פאולו, ברזיל (1977), מוזיאון תל אביב (1979) ועוד. בשנת 1981 ייצג את ישראל בהביאנלה בסאו פאולו, ברזיל. התערוכה שלו כללה אמנות דואר שהתבססה על אירועי המיחזור השונים.

במקביל לעיסוקו בטבעם של האמנות ומוסד המוזיאון, הרבה אור-נר לעסוק בחוויה הקיבוצית. בעבודות כגון "לחיות עם הטלוויזיה" (1974), "הסעודה האחרונה" (1979), "פרהויזיה" (1980) ועוד יצר אור-נר מבנים וטקסים שהצביעו על מגמות משתנות בחברה הקיבוצית. במקביל, עסקו העבודות גם במנגנונים של שימור וכליה, האופייניים לעבודתו של אור-נר.

במהלך שנות ה-80 היה אור-נר שותף למרבית סדרת התערוכות "המשותף קיבוץ" וכן השתף בכמה תערוכות של קבוצת רדיוס. חלק מן העבודות שהציג בהן נשאו אופי פוליטי. בשנת 1978 יצר בר-אור את המיצג "כלוב השלום", במסגרתו נעל את עצמו בתוכו, כשהוא לובש חולצה שעליה מודפס הטקסט "Museum of Musems" (באנגלית: "מוזיאון המוזיאונים").

בסדרת עבודות אחרת מ-1982, שנוצרה על רקע מלחמת לבנון, עימת בין העתקי ציורים מוגדלים בשחור-לבן של אל גרקו, לבין תצלומים של אדם בעל יד תותבת. שעל פי אמנון ברזל "מעיד, ולא מסמל, סיטואציה עכשווית. בעבודות אחרות מאותה תקופה השתיל את התותבת ברישום "האדם הוויטרובי", מאת לאונרדו דה וינצ'י או עימת אותה עם יד האל מן הציור "בריאת האדם" מאת מיכלאנג'לו.

אתרים של רע 1985–1991

אחנתן ומשפחתו סוגדים לאל אתן, המוזיאון המצרי, קהיר

בשנת 1987 נתקל אור-נר בתבליט מצרי המציג את אחנתון הסוגד לאל אתן, המהווה מיזוג של אמון ורע. "במיוחד הושפעתי", כתב אור-נר, "מקרני השמש המחזיקות בסימן הכתב לציון המילה 'חיים' וצורות מוארכות הנגמרות במשפך, ביד הדמויות. מילאתי מחברות בווריאציות של אותם הנושאים".

במקביל החל אור-נר להתעניין בנושאים של שימור אנרגיה סולארית ואגירתה. לצד בניית פסלי עץ גדולי ממדים, ששילבו בתוכם משטחי תאים פוטו-וולטאים, יצר אור-נר גם עבודות ששילבו מכשירים כמקררים וכספות, כביטוי מטאפורי של שימור היסטוריה וזיכרון. פסל כזה הוצג בשנת 1990 בתערוכה הקבוצתית "בין הגאומטרי לפיגורטיבי", שהתקיימה בבית האמנים תל אביב.

הביטוי הבולט לעיסוק זה הוא סדרת המודלים שיצר עבור "מוזיאון המלחמה" (1987–1990) – מסגרת שהייתה עתידה להציג את תולדות האנושות דרך ההיסטוריה של המלחמות. בפסלו "אתרים של רע" (1987–1989), שהוצב ב"מגדל רסקו" (לימים מגדל דניאל פריש), מבוסס על דגמים אלו. ההצבה הייתה תולדה של תחרות שקיימו הקיבוץ הארצי ועיריית תל אביב-יפו בין הצעות של עשרה אמנים חברי קיבוץ הפסל מכיל מגדל עשוי פלדת אל-חלד ועליו משטח פוטו-וולטאי, הנחשף במשך שלוש שעות ביום לאור השמש. אנרגיה זו מספיקה להפעיל תאורה ומשאבה המזרימה מים בין שתי בריכות הנמצאות תחת מבנה פתוח דמוי בית, העשוי אף הוא מפלדת אל-חלד.

ב-1991 הוצגה בגלריה הקיבוץ תערוכת יחיד של אור-נר תחת השם "אבוקות שמש ושדות מגנטיים", לאחר שתערוכתו המתוכננת "מאגרי רע" התבטלה בגלל מלחמת המפרץ. התערוכה שלבה בין עבודות דו-ממדיות ובהן מבנים גאומטריים ומדעיים לבין אורנמנטיקה שמקורה בעותק של הקוראן מן המאה ה-11 בעיראק. בנוסף, הוצג בתערוכה מבנה עץ סולרי המדמה "לולאה מגנטית".

במקביל, החל אור-נר להציג עבודות רישום וציור, חלקן גדולות ממדים. בעבודות אלו הופיעו דימויים של מוטציות אנושיות (המתייחס גם אל אסון צ'רנוביל), לצד מבנים דימויי מבנים גאומטריים. סביב דימויים אלו בנה או-נר את הקונספט של "מוזיאון המלחמה", העתיד להציג את ההיסטוריה האנושית דרך מלחמות העבר.

שנות ה-90

פסקה זו נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר ההודעה הזו. אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הפסקה, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחת המשתמש.

על אף שיצירתו של אור-נר שמרה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 על המחשבה המושגית, הרי הייתה זו תקופה של נטישת המדיה האוונגרדית לטובת עשייה מסורתית יותר. מדיה כמיצב החליפו את הפעולה הישירה ואת המפגש הבלתי אמצעי עם הצופים. בעשייתו בתקופה זו בולט השימוש ב [השלמת רעיון].

בתקופה זו החל אור-נר לעשות שימוש בכספות כדימוי אמנותי של שימור וכאובייקט אמנותי. הדבר קשור גם אל הקמת מפעל "SafePlace" לייצור כספות, שבשנת 1987 הוקם בחצור. "יעוד הכספת הוא לשמר אובייקטים בעלי ערך כספי או אמנותי רב", כתב אור-נר על השימוש באובייקט זה. "בנקודה זו משתלבים תפקידי המוזיאון לאמנות והכספות כמאגר מוזאוני מזערי. הכספת מתפקדת כמוזיאון זעיר המשמר זיכרונות אבודים".

בעוד חלק מן הכספות אכלסו דימויים פואטים, מרביתם עומתו עם המציאות החברתית והפוליטית. בעבודה "סייף פלייס מוזיאון" (1994), לדוגמה, שהוצגה בסימפוזיון "תל חי 94: מפגש אמנות בת זמננו", הציב האמן 10 כספות במעגל. צג כל מהן הציג תאריך הקשור לסכסוך הישראלי-ערבי, החל מתל חי (1920) ועד למלחמת לבנון הראשונה (1981). בתוך הכספות הניח אור-נר חפצים שונים, בהם יצירות אמנות של בלו סימיון פיינרו ואחרים.

מח הצמה

דימוי נוסף שהחל להופיע ביצירתו בשנים אלו, בסדרה של שיתופי פעולה עם שי זכאי, היה דימוי ציורי של מח ושל ניוונו וניוון הזיכרון, כתוצאה ממחלת אלצהיימר. אלו בוצעו בעבודות דו-ממדיות גדולות או כמודל תלת-ממדי דמוי עציץ. סדרת התערוכות "מוח הצמה", שהציגו השניים במחצית השנייה של שנות ה-90 הציגו אובייקטים ריזומטיים, סרטי וידאו ארט ואובייקטים נוספים שיצרו מבנים של סדר ואי-סדר.

2000–2023

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

בשנות ה-2000 אימץ אור-נר פְּסֶבְדוֹנִים בשם "בד רנרוא", ששמה הוא איות שמו של אור-נר במהופך משמאל לימין. זו היא דמות בדיונית, שתוי פניה דומים לזה של אדולף היטלר. הדמות הופיע לראשונה בתערוכה "ידידי היטלר" (2006) ומאז הופיעה כדימוי בעבודות רישום רבות. בר רנראור מופיע כדמות המשתכפלת שוב ושוב כאנטיתזה היברידית לשלמות הקלאסית, עד ליצירת פארודיה. בסדרת הרישומים "הפועל טרזינשטאט" (2006), לדוגמה, מוכפלות דמויותיהם של היטלר ודמות של גמד, כשחקני קבוצות כדורגל בתלבושות צבעוניות.בנוסף, הדמות הופיע גם במיצגים שבהם הופיע אור נר, כשהוא לבוש גלימה אדומה ארוכה ולראשו הוא עוטה מסכה בדמות היטלר. משה צוקרמן ראה בדמות זו כ"דימוי מוחלט של סמביוזה בין המרצח לקרבנו". בתוך עולם דיאלקטי של "התרבות והזוועה, הברבריות והשגב, היופי והבעתה".

בתערוכה קבוצתית שהתקיימה במרכז לאמנות עכשווית "פירמידה" בחיפה, הציג אור-נר, בשיתוף עם האמנית ג'וזיאן ונונו, סדרה של הדפסים, עליהם חתימתו המזויפת של היטלר. העבודה עוררה תגובות רבות שמחו כנגד הצגת יצירותיו של היטלר בישראל.^{[דרושה הבהרה]}

בשנת 2023 הציג אור-נר תערוכת יחיד ובה עבודות רישום חדשות. בסדרת הרישומים "מלון המצורעות", יצר האמן דימויים אקספרסיוניסטים של דמויות אנוש, שאוחסנו כקבצים דיגיטליים. אלו הודפסו לקהל על פי דרישה. בכך, חזר אור-נר לשאלות על בעלות, ערך כלכלי ואופני תצוגה של אמנות, שאפיינו את עבודתו המוקדמת.

ארכיונו של אור-נר נתרם להמרכז לאמנות דיגיטלית בחולון.

גלריה

• 
  אתרים של רע (1989)
  פלדת אל חלד, אנרגיית שמש ומים
  בניין "המגדל", רחוב דניאל פריש, תל אביב-יפו

השכלה

• 1962–1963 פיסול, אצל רודי להמן, מכון לאמנות, גבעתיים
• 1970 – סדנה עם יואב בראל, פתח תקווה

פרסים

• 1995 – פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות לשנת תשנ"ו
• 2003 – מלגה, קרן חבצלת, מוסדות תרבות וחינוך של השומר הצעיר
• 2008 – מענק, המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס
• 2009 – פרס מפעל הפיס לאמנים מצוינים
• 2018 – עמית כבוד, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו

יצירות במרחב הציבורי

• 1979 – טלגרפיטי לשלום (4 ביוני 1979), סמינר הקיבוצים, תל אביב-יפו
• 1987 – אתרים של רע, רח' דניאל פריש 3, תל אביב-יפו
• 1998 – דיאלוג צפון-דרום מאגרים (31 במרץ 1998), שדות קיבוץ בארי (עם שי זכאי)

תערוכות יחיד

• 1968 – ששת הימים, מוזיאון השפלה, כפר מנחם
• 1974 – לחיות עם הטלוויזיה, כפר מנחם
• 1979 – "הסעודה האחרונה", גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
• 1979 – "מוזיאון המוזיאונים", גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
• 1980 – "פרהויזיה", גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
• 1987 – "מוזיאון המלחמה: ציור", גלריית סדנאות האמנים ע”ש איקה בראון, ירושלים
• 1987 – "אתרים של רע", בית האמנים, תל אביב-יפו
• 1987 – "רישומים לפסלי מלחמה", הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו
• 1987 – "רישומים", גלריה שרה לוי, תל אביב-יפו
• 1988 – "מוטציה", צוותא, תל אביב-יפו
• 1988 – "אתרים של רע", הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו
• 1988 – "עבודות", גלריה מימד, תל אביב-יפו
• 1989 – "ציורים", גלריה שרה לוי, תל אביב-יפו
• 1989 – "צ'רנוביל", הגלריה הלבנה, חצור
• 1991 – "מאגרי רע", הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו (התבטלה בגלל מלחמת המפרץ הראשונה)
• 1991 – צופרי רע: ציורים חדשים", הגלריה לשלום, המרכז לאמנויות גבעת חביבה
• 1991 – "אבוקות שמש ושדות מגנטיים", הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו
• 1991 – "בגדי הכלה ונקודת ההיעלמות של פרספקטיבת הרווקים", מכללת ספיר, הנגב
• 1993 – "מאובייקט לפעולה: שחזור עבודות משנות ה-70", גלריה בוגרשוב, תל אביב-יפו
• 1996 – "פרחי מח", גלריה שרה לוי, תל אביב-יפו
• 1996 – "האם ביכולתכם לעשות עוגת דבש?", גלריה העין השלישית, קיבוץ הסוללים
• 1996 – "דב אור נר ושי זכאי: מוח הצמה", הסטודיו לצילום של שי זכאי והסטודיו לעיצוב של ערן ש, ליאון שריגים
• 1997 – "דב אור-נר ושי זכאי: מוח הצמה [חלק 3)", מוזיאון ברעם
• 1997 – "שי זכאי, דב אור נר: מוח הצמה (4)", הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו
• 1998 – "חממה טכנו-לוגית", אורנים – גלרית המכון לאמנות, טבעון
• 1999 – "בחזרה לטבע: דב אור-נר, רשום ומיצב", גלריה אמנות קונקרטית, תל אביב-יפו
• 1999 – "דב אור-נר וג'וזיאן ונונו: סיפורי Jesslyn Fax", המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד
• 2000 – "דב אור-נר וג'וזיאן ונונו: Jesslyn Fax", סינמטק תל אביב, תל אביב-יפו
• 2001 – "הדף היומי", גלריה קיבוץ נחשון
• 2001 – "במגדלי התאומים היו גם ערבים", גלריה גרוס, תל אביב-יפו
• 2002 – "סמביוזה", המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים
• 2002 – "סמביוזה: בארי-2002", הגלריה של קיבוץ בארי, קיבוץ בארי
• 2002 – "דב אור-נר ותמרה ריקמן: אקסטרה-סימביוזיס" גלריה סטארט-ארט, תל אביב-יפו
• 2002 – גלריה גרוס, דיזינגוף סנטר, תל אביב-יפו
• 2003 – "רציחות קטנות", הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו
• 2003 – "דב אור נר וג'וזיאן ונונו: סיפורי ג'סלין פקס", המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד
• 2004 – "סמביוזה A4", גלריה, לאמנות "מקלטוק", קיבוץ מעברות
• 2004 – "דב אור-נר ותמר דוברובסקי: האם חשבת אי פעם להתאבד?", גלריה קיבוץ בארי
• 2005 – "דב אור-נר ותמר דוברובסקי: האם חשבת אי פעם להתאבד?", הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו
• 2005 – "Human Paraquat", הגלריה הלבנה, חצור אשדוד
• 2006 – דב אור נר וג'וזיאן ונונו: "עניין של אי הסכמה", פירמידה מרכז לאמנות עכשווית, חיפה
• 2006 – "הפועל טרזיינשטאט", גלריה, לאמנות מיקלטוק, קיבוץ מעברות
• 2006 – "ידידי היטלר", גלריה עשרים וארבע, תל אביב-יפו
• 2007 – "דב אור-נר ושי זכאי: מוח הצמה – הספריה", גלריה אנגל, תל אביב-יפו
• 2009 – "בר רנרוא: תל אביב - נחל עוז", גלריה OZ, קיבוץ נחל עוז
• 2012 – "בד רנרוא בגני התענוגות", בית האמנים עש יוסף זריצקי, תל אביב-יפו
• 2012 – "דב אור-נר וירמי עדני: שיחה", יאיר גלריה לאמנות, תל אביב-יפו
• 2014 – "בד רנרוא במזל עורב", הגלריה הלבנה, חצור
• 2014 – "בד רנרוא וליידי גאגא במזל עורב", הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו
• 2016 – "דב או-רנר וגיל יפמן: השמלה השלישית", גלריה דנה, יד מרדכי
• 2016 – אביבית בלס ברנס ןדב אור-נר: Favorite Works of Art כ- רדי מייד, בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב-יפו
• 2017 – "דב אור נר: קיבוץ בוכנוואלד", גלריה צריף ראשונים, מושב תימורים
• 2020 – דב אור-נר וזאב קרישר: ארכיאולוגיה של זהויות, הסדנה לאמנות, יבנה
• 2021 – "דב אור-נר וירמי עדני: דו שיח בימי קורונה", הגלריה לאמנות גבעת חיים איחוד, קיבוץ גבעת חיים
• 2022 – "כניסה - יציאה", הגלריה הלבנה, חצור אשדוד
• 2023 – "דב אור נר: עבודות חדשות", מרכז לאמנות ומחקר מעמותה, ירושלים

לקריאה נוספת

ספרים וקטלוגים

• אור נר, דב, עפר כלב, [חמו"ל], 1974 [שירה]
• מוזיאון המוזיאונים: דב אור-נר, גלריה הקיבוץ, 1979
• פישר, יונה, Dov Or-Ner: The Museum of Museums,‏ São Paulo,‏ 1981
• ציורי דב אור-נר בנושא השואה: באוסף מוזיאון השפלה, [חמו"ל], כפר מנחם, 1991
• דב אור-נר: מפעלי Enterprise, מכללת אורנים, טבעון, 1999
• דב אור-נר: סימביוזה, המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים, 2001
• תמיר, טלי (עורכת), דב אור-נר, מסע האופניים של לאונרדו בעולם מטורף-יפה, אבן חושן, 2003
• דב אור-נר: הפועל טרזיינשטאט, קבוץ חצור, 2006
• בר אור, גליה, דב אור-נר וג'וזיאן ונונו: Jesslyn Fax, משכן לאמנות, עין חרוד, 2006
• ידידי היטלר: דב אור-נר, גלריה 24, תל אביב, 2006
• האם חשבת אי פעם להתאבד?, מרכז למדיה חדשה - מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה, 2007
• הרקדן, בית קנר, גלריה עירונית לאמנות, ראשון לציון, 2007
• תמיר, טלי (עורכת), דב אור-נר: בד רנרוא, הקיבוץ המאוחד, 2010
• בקליש, רבקה (אוצרת), דב אורנר: בד רנרוא בגני התענוגות, בית האמנים ע"ש זקיצקי, תל אביב-יפו, 2012
• תמיר, טלי (עורכת), דב אור-נר: פעולות בפלנטה קרובה 1970–2070, הקיבוץ המאוחד, 2014

מאמרים

• "טלוויזיה, תקשורת ותרבות בקיבוץ", שדמות, גיליון תמוז, תשמ"ב (1982) [ראיון עם דב אור-נר]
• אור-נר, דב, [על מרסל דושאן], סטודיו, כתב עת לאמנות, מס' 53, מאי-יוני 1994, ע' 27
• אור-נר, דב, "תרבות בת-כלאיים", סטודיו, כתב עת לאמנות, מס' 53, מאי–יוני 1994, ע' 16–17
• וירטהיים-פרידמן, עיינה, "אתרי רע; על פסלו של דב אור-נר", סטודיו, כתב עת לאמנות, מס' מס. 100. מאי 1999, עמ' 26
• טננבאום, אילנה, "מוטאציות ואנרגיות: על עבודותיו של דב אור-נר", סטודיו, כתב עת לאמנות, מס' מס. 33. מאי 1992, עמ' 1–13
• קלבש, בני (עורך), פרקי חיים מס' 8, חצור, 1991
• תמיר, טלי, "רציחות קטנות, לאונרדו ומתים אחרים - דב אור נר, 2003
• תמיר, טלי "דב אור נר: פעולות בפלנטה הקרובה", 2014
• תמיר, טלי, "דיוקן האמן כאיש לא-צעיר או: מעשה בשני דובים", תוהו, 11 בספטמבר 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דב אור-נר בוויקישיתוף

• דב אור-נר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• אור-נר דב (ציור/פיסול), באתר תנועת העבודה הישראלית
• מתתיהו בר-רצון, שתי תערוכות חדשות בביתן לאמנות שבמוזיאון השפלה, על המשמר, 26 באפריל 1968
• טליה רפופורט, מוזיאון המוזיאונים, דבר, 16 בפברואר 1979
• מרב יודילוביץ', לעשות או לחדול, באתר ynet, 24 באפריל 2006
• נבחרו זוכי פרס מפעל הפיס לאמנים מצוינים, באתר ynet, 13 באוקטובר 2009
• גלעד מלצר, דב אור-נר, האאוטסיידר של האמנות הישראלית, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2014
• עוזי צור, דב אור נר - נייר הלקמוס של האמנות, באתר הארץ, 11 ביולי 2014
• מור בירגר, דב אור-נר, ספקטרום, 20 בדצמבר 2018
• נעמה ריבה, דב אור־נר: "הקורונה היא ידידתי, זה המשך של 'היטלר, ידידי'", באתר הארץ, 27 במאי 2020
• נעמה ריבה, סערה בקיבוץ חצור: הוסרה יצירה של האמן דב אור־נר המחופש להיטלר, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2020
• נעמה ריבה, האיש שראה לפני כולם: פרידה מהאמן דב אור-נר, באתר הארץ, 26 במרץ 2024