דבאייל
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
מזון, חטיף  |
| מוצא |
הודו |
| מרכיבים עיקריים |
גרגרי חומוס |
  | |
דְבַּאיֶיל (ידוע גם כמקלוני חומוס) הוא חטיף חומוס מטוגן מלוח וחריף המבוסס על קמח חומוס ותבלינים.
מקורו של החטיף הוא במטבח ההודי, שם הוא ידוע בשם "סֶב".
מרכיבי הדבאייל העיקריים הם קמח חומוס, מלח, פלפל חריף, אבקת פלפל שחור, כורכום ותבלינים שונים. תהליך ההכנה כולל ערבוב החומרים לבצק, יצירת מקלונים דקים בצורת "חוטים" (בדרך כלל באמצעות מכונה לטחינת בשר) וטיגונם בשמן עמוק.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
החטיף הגיע והופץ בישראל על ידי יהודים שעלו מעיר הנמל עדן שבתימן, אשר הייתה קולוניה של הודו הבריטית (Aden Province) והושפעה רבות מהתרבות ההודית [1]. כמו כן, מיקומה הגאוגרפי והאסטרטגי של העיר, שהפך אותה לעיר נמל חשובה הנמצאת על מסלול הודו-אירופה, תרם אף הוא להשפעות תרבויות הודיות על המטבח המקומי. בשנות החמישים והשישים שווק הדבאייל בשווקים בישראל על ידי רוכלים שהכינו אותו במקום באמצעות מטחנת בשר ידנית שמתחתיה סיר טיגון המונח על פרימוס. בשנות השבעים פחתה בצורה ניכרת הפופולריות שלו עם שווקם של החטיפים התעשייתיים דוגמת הביסלי. כיום משווק הדבאייל באריזות אטומות או במשקל ברשתות השווק, בקיוסקים ובחנויות התבלינים.
בתקופה בה היה הדבאייל פופולרי נהגו הרוכלים בשוק להצהיר בפני קהל הקונים כי הדבאייל הוכן מחומוס בלבד בקריאה "דבאייל אוריגינל", זאת מאחר שנודע כי חלק מהרוכלים שהכינו את הדבאייל נהגו להוסיף לעיסה גם קמח חיטה במטרה להוזיל עלות ההכנה.
