דוד בסט

דוד בסט
לידה	1928; ליברפול, הממלכה המאוחדת
פטירה	ספטמבר 2017 (בגיל 89 בערך)
מקום לימודים	אוניברסיטת מנצ'סטר
תקופת הפעילות	1952–2012 (כ־60 שנה)
תחום יצירה	אדריכלות

דוד בסט (1928 – ספטמבר 2017) היה אדריכל ישראלי.

תחילת הדרך (1952-1928)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסט נולד בעיר ליברפול שבבריטניה. בשנת 1951 השלים את לימודי הארכיטקטורה בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת מנצ'סטר ובשנת 1952 עלה לישראל. עבודת הגמר שלו בלימודיו האקדמיים הציגה הצעת תכנון לקמפוס האוניברסיטה העברית באתר בו הוקמה לימים שכונת קריית יובל.

בשירות הציבורי (1963-1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עלייתו ארצה, התקבל בסט לפגישה אצל אדריכל ריכרד קאופמן בירושלים (בהמלצת מורו מאוניברסיטת מנצ'סטר קליפורד הולידיי, שעבד בארץ עבור ממשלת המנדט הבריטי). קאופמן סייע לו לקבל משרה אצל האדריכל, המעצב והצלם יעקב בנאור קלטר. לאחר מכן עבר לעבוד בתכנון קריית הממשלה בירושלים אצל אדריכל יוסף קלרווין, וממנו עבר לעבוד אצל אדריכל זאב רכטר בתל אביב.

בשנת 1955 הציע לו ארתור גליקסון, האדריכל הראשי של אגף השיכון במשרד העבודה (לימים, משרד הבינוי והשיכון), את תפקיד סגן האדריכל הראשי. במסגרת עבודתו, בתקופה סוערת זו של בניית הארץ, היה מעורב בסט בתכנון ובנייה של ערים וישובים חדשים רבים שהוקמו באותה העת בכל רחבי הארץ, בהכנת תוכניות אב לערים קיימות כמו טבריה ונצרת. כמו כן, היה מעורב בתכנון כבישים בין עירוניים ותכנון והקמה של מבני ציבור ומגורים רבים שתוכננו וניבנו על ידי אגף השיכון.

דרך עצמאית (1963- )[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר האוכל בקיבוץ צאלים (בשיתוף יצחק חשמן)

לאחר 5 שנים בשרות הציבורי, פתח בסט משרד אדריכלים פרטי בשיתוף האדריכל אדם אייל. בשנת 1963, הוזמנו השניים לתכנן את השכונה הראשונה בערד היא שכונת יעלים, אשר היוותה פריצת דרך בתכנון העירוני בישראל. ייחודיות השכונה בא לידי ביטוי בכך שהמבנים הגדירו ותחמו שטחים פתוחים ומעברי הולכי רגל, ותכנון מבני המגורים התייחס לסוגי האוכלוסייה השונים. שכונת יעלים היוותה מודל לתכנון שכונות חדשות בכל רחבי הארץ, ובעקבות הצלחתה קיבל בסט עבודות רבות לתכנון שכונות ומבנים בערד עצמה ובערים וישובים אחרים, בין השאר בצפת, במגדל העמק, בבאר שבע ובאילת.

בהתיישבות הכפרית עסק בסט בתכנון אזורי, ובמסגרת זו תכנן יישובים כדוגמת קיבוץ גונן, שבו שבר את הקונספציה התכנונית שהייתה נהוגה באותה העת והתבססה על מבני מגורים המסודרים בשורות לאורך שבילים, ובמקום זאת תכנן בסט אשכולות של מבני מגורים שכל אחד מהם מגדיר חלל כניסה פתוח משותף עם מבטים לנוף הפתוח של עמק החולה.

במקביל, החל לעסוק בבנייה מסחרית ותכנן בשיתוף ג'ורג' קנדילס את מלון הגולף (דן) קיסריה בהזמנתו של הברון אדמונד דה רוטשילד.

בשנת 1967 יצא בסט לשנת השתלמות בתכנון ערים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס שבבוסטון. עם חזרתו ארצה למשרדו, הרחיב את משרדו לכ-40 עובדים, ואף פתח שני משרדים בירושלים, שהכינו בין השאר את תוכנית האב לפיתוח מרכז ירושלים. תוכנית זו, הייתה התוכנית הראשונה לאחר איחודה של העיר, שבה התקבלו החלטות אורבניות עקרוניות של פיתוח העיר, ובכלל זה: מדיניות הבנייה לגובה ששמרה על בנייה נמוכה באגן החזותי של העיר העתיקה, הקמה ופיתוח גנים במרכז העיר כגון: גן פעמון הדרור, רחובות הולכי רגל (מדרחוב בן יהודה), וכן שיקום ושימור אזורים ובכלל זה שכונת נחלאות.

במקביל, עסק בסט גם בתכנון שכונת תלפיות מזרח (ארמון הנציב), שבה גם תכנן מבני מגורים רבים ואת מרביתם של מבני הציבור, שהבולט בהם הוא בית הספר סליגסברג. במהלך התכנון פעל לשיתוף הציבור בתכנון וניהול השכונה, והיה מיוזמי הקמת מנהלת השכונה בשיתוף עם המתכננת שרה קמינקר. דגם זה, של מנהלת הממוקמת בצידו הדרומי של רכס ארמון הנציב, ולא כפי שרצו אחרים, בצד הצפוני הפונה לאגן העיר העתיקה, והודות לכך נותר הרכס הצפוני כשטח פתוח לטיילת, שממנה יוכלו לצפות לעיר העתיקה. לימים, הוקמה באתר זה טיילת שרובר. באותן שנים עסק גם בתכנון אזורי (גוש נוב) וישובים כפריים מרמת מגשימים בצפון ועד קיבוץ צאלים בדרום, שימור ושיקום שכונות ומבנים (רובע הקראים בעיר העתיקה, ושכונת סלע בנתניה).

בשנת 1984 לאור ניסיונו הרב בתכנון ערים, ובפרט בעיר ירושלים, הוזמן על ידי האו"ם לשמש יועץ בכיר בהכנת תוכנית האב של העיר המחולקת ניקוסיה בקפריסין.

בשנים האחרונות עסק בסט בתכנון בנייני מגורים, מסחר ומבני ציבור שונים ובהכנת תוכניות שלד, אב ומתאר ליישובים קיימים שונים כגון: צור הדסה, יקנעם עילית ושדרות.

במקביל לעבודות במשרדו הפרטי, עסק בסט החל משנת 1968 בהוראה וחינוך לאדריכלות. באותה שנה החל ללמד כמרצה בכיר בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון וב-1987 מונה לפרופסור חבר והמשיך ללמד עד לשנת 1995. במשך שנים אלו לימד אדריכלות וחינך אדריכלים רבים, הן בפקולטה לארכיטקורה בטכניון, והן במשרדו.

בשנות התשעים מונה מטעם המועצה להשכלה גבוהה לעמוד בראש שתי וועדות בדיקה לפתיחת בתי ספר לארכיטקטורה - הסדנא לעיצוב ואדריכלות והפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, שאותה המשיך ללוות במשך מספר שנים עד להתייצבותה האקדמית.

דוד בסט היה חבר באיגודים מקצועיים שונים וממייסדי האגודה הישראלית לתכנון סביבתי שהפכה לימים לאיגוד המתכננים בישראל. בשנות השמונים והתשעים הצטרפו לבסט שני בניו - זהר ואהוד בסט, שבמהלך השנים עם צבירת הניסיון, הפכו לשותפים בכירים במשרד. בשנת 2012 זכה ב"אות יקיר עמותת האדריכלים".