דוד מילר (איש חינוך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד מילר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1873
סיגט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1943 (בגיל 70 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד מילר (1873- 1943) היה מורה שעסק בהוראת הלשון העברית לבני השומרונים בשכם בהתאם להמלצת יצחק בן-צבי. בנוסף לתפקידו כמנהל בית הספר, הוא העביר דיווחים שוטפים למוסדות הלאומיים על הלכי הרוח בציבור הערבי. בשנת 1939 פרסם ספר בשם "מכתבים פוליטים" ובו הוא סיכם את דעתו על עתיד יחסי יהודים-ערבים בארץ ישראל. בתוכניתו היה גם לחדש את היישוב היהודי בעיר שכם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר נולד בסיגט (Sighetu Marmaţiei) שברומניה, למד בחדר ורכש השכלה כללית במסגרת ממלכתית. הצטרף לתנועת "חיבת ציון" ועלה ארצה בשנת 1897. עקב ידיעותיו בעברית ובמדעים כללים, התמנה למורה בראש פינה ובמושבות בגליל וביהודה. במשך ארבעים שנות הוראה מספר תלמידיו הגיעו לאלפים.

בתום מלחמת העולם הראשונה, בבוא ועד הצירים,[1] ארצה, הוא נשלח לעבודה חינוכית בעדת השומרונים בשכם. במסגרת עבודתו, במשך יותר מעשר שנים, הוא יצר מגע עם בני העדה: ילדים, צעירים ומבוגרים. הוא תרם לביסוס הקשרים בין העדה השומרונית לבין היישוב היהודי בארץ. לרגל קימוצים בתקציב, הוא נאלץ לסיים את תפקידו. עבר לתל אביב ומשם המשיך בקשריו עם השומרונים.

העבודה בשכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם הראשונה, בעקבות הצהרת בלפור, בואו של "ועד הצירים" לארץ ישראל, הכרזת המנדט הבריטי, הקמת הרבנות הראשית וחנוכת האוניברסיטה העברית החלו להתפתח מגמות לאומיות ערביות.

ההסתדרות הציונית לזרועותיה, מחלקת החינוך והמחלקה המדינית, מינו נציגים בשכם, בביירות, בקהיר, באלכסנדריה ועוד. הם שימשו כנציגים של העם היהודי, כמקשרים עם האוכלוסייה המקומית וכנראה גם עסקו באיסוף מידע על הלכי הרוח בקרב הציבור הערבי. במסגרת זו מונה דוד מילר למנהל בית הספר בשכם על ידי מחלקת החינוך.

דוד מילר החל את עבודתו ב-1 בנובמבר 1920. בבית ספרו היו 30 ילדים ו-15 בחורים שבקשו ללמוד עברית. הוא קיים מגע עם אליעזר הופיין מבנק אנגלו-פלשתינה והשיג בתים למשרדים ולמגורי הפקידים בכוונה להקמת סניף בעיר. מילר נשא ונתן עם סוחרים ספרדים ביפו במטרה שיבואו לפתח עסקים בשכם. במישור הפוליטי הפנימי הוא קיים מגע עם אחד מנכבדי העיר והמליץ בפני יושב ראש "ועד הצירים" כי יפעל למענו אצל הנציב העליון. כמו כן, הוא קיבל אישור לקלוט בבית הספר תלמידים נוצרים וערבים. בשנת 1921 דיווח מילר על חמישה תלמידים יהודים בבית ספרו, בהתאמה למפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1922 לפיו היו 16 זכרים יהודים בשכם.

על פעילותו של דוד מילר ניתן ללמוד גם מביקור שערך הברון רוטשילד בשכם בשנת 1921. כך נכתב בעיתון "הארץ": "המורה העברי מר מילר קיבל את פניו בשער העיר. משם סרו לשומרונים... הוא שמח מאוד לראות את הילדים מדברים עברית.". הברון משאיר בידו 20 לירות מצריות עבור היתומים.

ממכתב המצוי בארכיון הציוני מחיים מרגליות קלווריסקי מהמחלקה המדינית[2] מסתבר כי הוא העביר כספים לערבים בשכם שפעלו למען המימסד היהודי. וכך הוא כותב לו:

את מכתביך האחרונים קיבלתי ותודה לך בעד הידיעות...אתה יודע מה ההסכם בינינו. ההסכם הוא שאין לנו עסק עם כספים עם מי שהוא. אנו יודעים רק אותו סכום שהוקצב. הבטחות כסף ...מעמידות אותנו במצב רע מאד. לא אנו מעוררים את הפלחים... האיניציטיבה באה מהם..

הארכיון הציוני

מכתבים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 הוא פרסם ספר בשם "מכתבים פוליטים" על היחסים בין היהודים והערבים והסיכויים להסכם ביניהם. הספר מבוסס על הניסיון שצבר במרוצת 40 שנה[3] של מגעים עם ערביי ארץ ישראל ו-10 שנים במסגרת הפעילות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית בשכם.

במכתבים מכונה ידידו הערבי בראשי התיבות חג' מ.ע. השם המלא הוא השייח' עבדאללה מוח'לץ, סופר ועיתונאי איש אופוזיציה למופתי. הידיד הערבי מתאר את דוד: "אני פונה בדברי אליך, בהיותי מכיר אותך היטב ידידי, לאוהב העם הערבי ואת שפתו ואת ספרותינו, יש לך ידידים רבים בין הערביים וגם בין היהודים".

משיב לו דוד: "זכר היטב את דברי הקוראן הנדיב והקדוש, את אשר הוא מספר בעניין זה כי פרעה רצה להשמיד את כל עם ישראל ולא עלה בידו".

אליהו אילת, איש הסוכנות היהודית, מציין את תרומתו של עבדאללה מוח'לץ להבנת המאורעות והתהליכים באותה תקופה במילים אלה:

בין האישם הערבים, שהדרכתם בהבנת מאורעות ותהליכים שונים במחנה ערביי הארץ באותה תקופה (1922-1937), תרמה להכנת הסקירה, היה השייח' עבדאללה מוח'לץ, אחד ממשכילי הערבים בארץ ובר סמכא בתולדות המשפחות הערביות בארץ ישראל.

אליהו אילת, עמוד 7

עם זאת, אין הוא מזכיר בספרו את דוד מילר. כך לא נדע, בוודאות, האם היה איש-שטח של המחלקה המדינית והזין אותה בידיעות שוטפות על האויב הערבי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליהו אילת, חג' אמין אלחוסיני, משרד ראש הממשלה - לשכת הייעוץ לענייני ערבים, הוצאת רשפים, 1968
  • נחמיה פרלמן, המורה המסור דוד מילר, חדשות השומרונים, גיליון 837-840, 6 ביוני 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קבוצה של מנהיגים ציונים שבאה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית לארץ ישראל על מנת לקשר בין השלטון הבריטי בארץ לבין היישוב היהודי ולייעץ לו על יישום הצהרת בלפור
  2. ^ אצ"מ 10309.S25
  3. ^ הפגישה הראשונה עם ידידו הערבי הייתה בשנת 1908 והמכתב האחרון היה בשנת 1938