דורה (מקרה טיפולי)

דורה (Dora;‏ 1882–1945) הוא כינוי שהוענק על ידי אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד למטופלת אידה באואר (Ida Bauer), אותה אבחן בשנת 1900 כלוקה בהיסטריה נשית, ובה טיפל במשך 11 שבועות. פרויד פרסם את תיאור המקרה הנודע שלה במאמרו "קטע מתוך אנליזה של היסטריה", שיצא בשנת 1905.

רקע

אידה ואוטו באואר, בשנת 1889

אידה באואר נולדה בווינה למשפחה יהודית מתבוללת מבוהמיה. אחיה, אוטו באואר, שהיה מבוגר ממנה בשנה, היה מדינאי אוסטרי ידוע שהפך לימים לראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית. משפחת באואר הייתה מקורבת למשפחתו של זיגמונד פרויד. שתי המשפחות התגוררו באותו רחוב בווינה, ופרויד טיפל עוד לפני מקרה דורה גם באביה, תעשיין מצליח, שסבל מקשיים נפשיים בעקבות מחלת העגבת, וכן באחיו, אותו אבחן פרויד כלוקה בהיפוכונדריה, ובאחותו, אותה אבחן כלוקה ב"פסיכונוירוזה". אמה של אידה תוארה על ידי פרויד, בהתאם לתיאורי האב, כלוקה בכפייתיות של ניקיון הבית.

הפנייה לפרויד והטיפול

על פי הידוע מתיאוריו של פרויד במאמרו, אידה לקתה בגיל שמונה בקוצר נשימה, ובגיל 12 במיגרנה ובשיעול עצבני. בגיל 18 הופנתה לראשונה על ידי אביה לטיפולו של פרויד, לאחר שנמצא מכתב התאבדות על שולחנה. תוארו תסמינים של מלנכוליה, התנהגות מרדנית כלפי הוריה והימנעות מקשרים חברתיים. פרויד אבחן אותה מיד כלוקה ב"היסטריה קטנה", כהגדרתו.

האב תיאר בפני פרויד כיצד בגיל 16 סיפרה לו אידה על הטרדה מינית של ידידו הוותיק מר ק' בעת טיול בחופשת הקיץ ליד אגם בהרי האלפים. היא טענה שמר ק' הטריד אותה גם שנתיים קודם לכן וניסה לפתות אותה. האב בירר את הסיפור עם מר ק', שהכחיש את הדבר וטען כי אידה בדתה את הסיפור מליבה; האב האמין לו. לאחר שנתיים, בהיותה בת 18, התעמתה דורה עם אביה לאחר שלטענתה חשפה את קיומו של רומן בינו לבין גברת ק', רעייתו של מר ק'. האב הכחיש את הרומן וטען כי הוא פרי דמיונה, ואז הפנה אותה לפרויד במטרה לרפא אותה מדמיונות אלו ולהנחותה לדרכי התנהגות טובות יותר, כהגדרתו.

נראה שפרויד דווקא האמין לאידה, ואף טען כי אירועים אלו הם שגרמו לה לטראומה נפשית שהביאה לתסמיני מחלתה. אך במסגרת הטיפול נתן פרויד לסיפוריה פרשנות אחרת. הוא טען כי הבחילה שחשה אידה, לדבריה, בעת היצמדותו של מר ק' אליה בגיל 14 וניסיונו לנשקה בעוצמה, הייתה למעשה היפוך תגובה של תחושתה האמיתית - תשוקה מינית, והתקה של התשוקה מאיברי המין אל איברי מערכת העיכול. בנוסף, הוא האמין לאידה כי היא "הוענקה" למר ק' על ידי אביה ומרת ק' כפרס על סובלנותו כלפי בגידתם, אך טען כי באמצעות האשמות אלו היא מחפה על מחשבות מיניות דומות שלה עצמה. הוא טען כי אידה הייתה מאוהבת באביה וקינאה במאהבת שלו מרת ק', וכי הצורך לדכא אהבה אסורה זו הוּתק לעבר דיכוי משיכתה כלפי מר ק'. גם התסמינים שלה הוסברו בהתאם בהקשר מיני, למשל השיעול הוסבר כדרך להדחיק מחשבות מטרידות על מין אוראלי בין אביה למרת ק'.

תוצאות הטיפול

אידה עזבה את הטיפול לאחר 11 שבועות. פרויד ראה בכך כישלון של הטיפול כולו. אך לאחר זמן מה, פגשה אידה את פרויד וסיפרה לו שמרבית התסמינים שלה נעלמו. היא ייחסה זאת לכך שפרויד היה היחיד שהאמין לה לגבי הרומן של אביה עם מרת ק' וההטרדות המיניות של מר ק'. לאחר הטיפול היא החליטה לעמת את שלושתם עם טענותיה; הם התוודו שהיא צדקה לכל אורך הדרך, ובעקבות כך התסמינים שלה נעלמו.

הכינוי דורה

במאמרו משנת 1905, "קטעים מתוך אנליזה של היסטריה", שכתב אודות המקרה, כינה פרויד את אידה באואר בשם דורה. פרויד מסביר את המניעים הלא-מודעים שלו לבחירתו בכינוי זה במאמר אחר, "הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום": אחותו של פרויד העסיקה עוזרת בית ומטפלת בשם רוזה, אך כשהתקבלה לעבודה אצלה היא הייתה צריכה לשנות את שמה, משום שגם מעבידתה נקראה רוזה; היא החליפה את שמה ל"דורה". פרויד רצה לשמור על האנונימיות של אידה בכתיבת מאמרו, ולכן כשחיפש כינוי אחר עבור מישהי שלא יכולה לשמור על שמה האמיתי - צץ השם "דורה" המוכר לו מהעוזרת של אחותו. אסוציאציות נוספות של השם, שהיוו כר למחקר פסיכואנליטי על פרויד, הן שמה של בתו של ידידו ועמיתו של פרויד, יוזף ברוייר (פרויד קרא לבתו הבכורה "מתילדה" על שם אשתו של ברוייר); וכן פירושה של המילה "דורה" ביוונית, "מתנה", שייתכן כי באמצעותו ניסה פרויד להציג את סיפורה של אידה כמתנה או סחורה שעוברת מאביה לסוחר אחר, מר ק'.

ביקורת

פרשנותו של פרויד לתסמיניה של דורה היא שנויה במחלוקת בקרב גורמים שונים. אחת הביקורות שהועלו כלפי המקרה היא מחוקרים וארגונים פמיניסטים, שהתנגדו לפרשנותו לגבי "תשוקתה המינית הסמויה" של דורה כלפי מר ק' כאשר הטריד אותה מינית. פרויד התעלם מההלם שנראה כי אחז בנערה והתחושות השליליות שלה כאשר מר ק' הפתיע אותה בהיצמדות מינית ונשיקה, ולכן תחושת הבחילה אמורה להיות מובנת כפשוטה ולא כתסמין היסטרי המכסה על תשוקה מינית. על פי הביקורת הפמיניסטית, פרשנות זו גם מרמזת על הפאסיביות הבסיסית במיניות הנשית.

התיאוריה הפסיכואנליטית מבוססת במידה רבה על סיפורי מקרה כמו המקרה של דורה. למרות שהתיאוריה מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית, ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.

לקריאה נוספת

• Freud, S. (1905 [1901]), Fragments of an Analysis of a Case of Hysteria, Standard Edition Vol.7, pp1–122
• עמנואל ברמן (עורך), פרויד ודורה, הוצאת עם עובד, 1993
• דרור גרין, פרויד נגד דורה, ספרים הוצאה לאור, 1998 (מתוכו קישורים לפרק הראשון ולפרק השני)
• פיטר גיי, פרויד - פרשת חיים לזמננו, הוצאת דביר, 1993

קישורים חיצוניים

• רן לוי, הנה אנו נפגשים שוב לראשונה - מפגש טיפולי בין פסיכותרפיסט גבר ומטופלת נפגעת פגיעה מינית, 4 בדצמבר 2009, אתר פסיכולוגיה עברית