דורון נשר
 | |
| לידה |
28 במרץ 1954 (בן 70) רעננה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| עיסוק | שחקן, סופר, תסריטאי, במאי, בדרן, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דורון נשר (נולד ב-28 במרץ 1954) הוא שחקן, סופר, תסריטאי, משורר, במאי, קומיקאי, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשר נולד וגדל ברעננה. אביו, מקסי נשר, עבד כנהג אגד והשתתף במספר סרטים: "בלוז לחופש הגדול" ו"הקיץ של אביה".
את שירותו בצה"ל עשה נשר בחיל השריון ולאחר שירות של שנה, עבר לפקד על להקת גייסות השריון. הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב[1].
נשר החל את דרכו כשחקן בשנת 1976, במחזה המבוסס על היצירה מסעות בנימין השלישי בתיאטרון בימות[2] ושיחק בסרטים הקצרים "מקום בטוח" (1977) בבימוי עמוס גוטמן[3], ו"הקרב על מבצר ויליאמס" (1981) בבימוי רנן שור[4]. בהמשך שיחק בדרמת הטלוויזיה "אינדיאני בשמש" (1981)[5], ובתפקיד המרכזי בסרט העלילתי באורך המלא "צלילה חוזרת" (1982)[6].
בשנת 1979 החל לעבוד על תסריט לסרט עם רנן שור, שנקרא תחילה "באוגוסט 1970"[7]. נשר ושור כתבו בין השנים 1978–1985 שש גרסאות לתסריט, עד שהוא אושר אושר לבסוף להפקה על ידי קרן הקולנוע הישראלי ב-1985[8]. הסרט, "בלוז לחופש הגדול", בבימויו של רנן שור, יצא לאקרנים ביוני 1987[9]. הוא היה הסרט הישראלי הראשון שנבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע ירושלים, ביולי 1987[10], וזכה לאהבת הקהל ולביקורת אוהדות[11].
בשנת 1983 שיחק בסרט קצר, שביים מודי קלינבורט, ששודר בטלוויזיה בשם "בריחה ראשונה"[12].
בשנת 1984 שיחק בשני פרקים בסדרת קומדיית המצבים "קרובים קרובים", כדייר משנה בדירתה של חנה מרון[13]. באותה שנה השתתף גם בסרט ההוליוודי "המתופפת הקטנה"[14].
בשנת 1990 העלה את תוכנית הבידור "הצעות לסדר", שזכתה לביקורת אוהדות והוצגה במשך כשנתיים[15].
בין השנים 1984–1987 כתב והנחה את תוכנית הטלוויזיה לילדים ולנוער "שיישאר בינינו" בערוץ הראשון[16].
בתחילת שנות ה-90 הגיש פינה קומית קבועה בתוכנית ערב יום שישי של הטלוויזיה "סופשבוע"[17], שזכתה לפופולריות בימי מלחמת המפרץ. בעקבות הצלחת הפינה קיבל עליו להנחות שנתיים אחר כך את תוכנית יום השישי כולה, בהפקת חיים מלובן[18]. התוכנית, "שולחן ארוך עם דורון נשר", שודרה לסירוגין בימי שישי בערוץ הראשון עד סוף 1992. לאחר שספגה ביקורות נוקבות הוא הוחלף בידי דודו טופז כמנחה "סופשבוע"[19].
בשנת 1992 פרסם שני ספרי ילדים, "סיפור מביצה" (בספריית הפועלים) ו"מתן צ'יק צ'ק" (בהוצאת כנרת), וכן ספר שירה בשם "גלידה בטעם מוות" (בספריית הפועלים).
החל מספטמבר 1993, הגיש אחת לשבוע במשך למעלה מחמש שנים את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, אשר כללה השמעת קטעי מוזיקה מסגנונות שונים ושיחות עם טכנאי הקול באולפן[20]. כמו כן, הגיש בימי ראשון תוכנית בוקר הומוריסטית שבה השמיע את דעותיו על הידיעות שהתפרסמו בעיתוני היום. ב-1997 הגיש בערוץ 8 את תוכנית האירוח "פונדק הרוחות", בעריכה משותפת עם ירון בלוך[21].
כבמאי קולנוע ביים פרסומות רבות, כתבות טלוויזיה, סרט דוקומנטרי באורך מלא על המוזיקאי שלמה גרוניך "האיש שבא לכמה תווים" ואת הסרט העלילתי "אגדת האיש ששתק" (1998)[22].
בשנים 2000–2006 שימש כשליח הקרן הקיימת לישראל באזור צפון קליפורניה בארצות הברית[23]. ב-2006, בתום תקופת השליחות, הקים בארצות הברית חברה בשם "TimelessCities" שמטרתה הקמה באינטרנט של מודלים בגרפיקת תלת-ממד של ערים היסטוריות. החברה הקימה מודל של ירושלים בימי בית שני וכן מודל של קרקוב.
בשנת 2001 יצא לאור רומן פרי עטו, "אחד מרעננה" במסגרת הוצאת "הספריה החדשה" של הוצאת הקיבוץ המאוחד[24].
בשנת 2010 חזר דורון נשר עם משפחתו לישראל[23][25]. על תהליך השיבה לישראל, יצר סרט בשם "כל עוד בלבב"[23]. בשנת 2011, החל להגיש את התוכנית "תושב חוזר" בימי שבת בגלי צה"ל, והחל לכתוב רומן בשם "האדמה זוכרת"[26]. ב-2012 העלה נשר מופע יחיד "זה לא פשוט", בו הוא מספר על אביו מילדותו בברלין, דרך השירות בצבא הבריטי ועד לעבודתו כנהג אגד. המופע הוא שילוב של סיפורים מצחיקים ומרגשים על אביו שהלך לעולמו.
בשנת 2013, החל שידורה של סדרת הקומדיה "בלתי הפיך" בערוץ 2, בה גילם נשר את יוסי, אביו של אודי (שמגלם מולי שולמן).
באוגוסט 2012 לקה נשר באירוע מוחי ואושפז במצב קשה[27]. צוות מגן דוד אדום שהוזעק לביתו, מצא אותו עם סימנים לאירוע מוחי. הצוות ביקש לפנותו, אך הוא התנגד לכך בתוקף ולא הסכים להתפנות. הצוות המשיך בטיפול בבית המשפחה ובמשך כשעתיים, אך הוא המשיך להתנגד בתוקף. הצוות עזב, מאחר שעל פי החוק חל איסור על צוותי מגן דוד אדום לפנות חולה לבית חולים כאשר הוא מתנגד לכך בתוקף, ואשתו פינתה אותו לבית החולים[28]. בעקבות האירוע הקים משרד הבריאות ועדת בדיקה[29]. הוועדה קבעה כי הצוות נהג כהלכה, ולא היה בסמכותו לכפות את פינויו של נשר לבית החולים. אך הוחלט לגבש נהלים ברורים למקרים מסוג זה בעתיד[30].
בשנת 2021 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי "המוח שלי ואני", בו הוא מתאר את תהליך השיקום שלו בעקבות האירוע המוחי[31].
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשר זכה בפרס "מנורת הכסף" ב-1988 (המקביל לפרס אופיר של אותם ימים), על התסריט לסרט "בלוז לחופש הגדול"[32].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשר היה נשוי לזהר, בתו של הרמטכ"ל חיים בר-לב, ונולד להם בן[27]. מנישואים שניים, לנילי, הוא אב לשתי בנות[23]. מתגורר ברמת השרון.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלידה בטעם מוות, שירים, 1991
- סיפור מביצה, ספרית פועלים, 1991[33].
- מתן צ'יק צ'ק, הוצאת כנרת, 1991.
- אחד מרעננה, הספרייה החדשה, 2001.
- המוח שלי ואני, אחוזת בית, 2021[34].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דורון נשר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דורון נשר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
דורון נשר, באתר MusicBrainz (באנגלית)- דורון נשר, דף שער בספרייה הלאומית
- דורון נשר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- רשימת הפרסומים של דורון נשר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דורון נשר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דורון נשר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- דורון נשר, עם הסיפור, המלכודת שבסיפור היהודי, במגזין "ארץ אחרת"
- רונית ויס-ברקוביץ, עט נייר והתלבטות, חדשות, 24 ביולי 1987 - כתבת פרופיל
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סמדר שילוני, קולם של הילדים: בחזרה ל"שיישאר בינינו", באתר ynet, 13 באוקטובר 2017
- ^ בידור - בימות - מסעות בנימין השלישי, מעריב, 14 באפריל 1976
- ^ סמדר שיר, לעבוד כמלצר, מעריב, 23 בפברואר 1978
- ^ סרט עלילתי קצר חדש של רנן שור, דבר, 22 בדצמבר 1981
- ^ הערב בטלוויזיה - סרט מקורי: "אינדיאני בשמש", מעריב, 12 בינואר 1981
- ^ אורי קליין, להתבונן בעצמך, דבר, 26 במרץ 1982
- ^ קצרים ומבטיחים, דבר, 21 בדצמבר 1979
- ^ הנשר נחת במטבח, מעריב, 22 ביוני 1987
- ^ ירון פריד, הקרנה - "בלוז לחופש הגדול" שישי בבוקר, חדשות, 7 ביוני 1987
- ^ עירית שמגר, פסטיוואל הקולנוע נפתח ברעמי צחוק, מעריב, 28 ביוני 1987
- ^ ביקורות:
רחל נאמן, בלוז לדור האבוד, כותרת ראשית, 8 ביולי 1987
מאיר שניצר, היד השנייה של טרומפלדור, חדשות, 26 ביוני 1987 - ^ עירית שמגר, דפדת קולנועית, מעריב, 8 במאי 1983
- ^ לקראת שידור, מעריב, 6 באפריל 1984
- ^ המתופפת הקטנה, חדשות, 8 בפברואר 1985
- ^ ביקורות:
יוסי חרסונסקי, מצחיק, שנון אינטליגנטי, מעריב, 4 בדצמבר 1990
שוש אביגל, במקום צריכה, חדשות, 31 באוגוסט 1990 - ^ אבי כצמן ודוד אוחנה, "לבד עם החיים", כותרת ראשית, 28 במרץ 1984
- ^ רון מיברג, טלוויזיה/ קיטש ומוות - "סופשבוע" תוכנית החדשות והבידור של יום ו', חדשות, 2 בדצמבר 1990
- ^ הגר רם, הסיר של נשר, חדשות, 30 באוגוסט 1992
- ^ רון מיברג, טלוויזיה - מיטיב לדשדש בדרך הישנה, חדשות, 14 במרץ 1993
- ^ ציפורים חדשות, חדשות, 26 באוגוסט 1993
- ^ אביבה קרול, לוח תוכניות חדש ותקוות חדשות בערוץ 8, באתר גלובס, 18 במרץ 1997
- ^
אגדת האיש ששתק - ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים, 1 במאי 2021
- ^ 1 2 3 4 אילן לוקאץ', דורון נשר שב לישראל, באתר מאקו, 19 בנובמבר 2010
- ^ צבי בראל, אנחנו שנינו מאותה המושבה, באתר הארץ, 26 במרץ 2001
- ^ עינב שיף, דורון נשר מצטרף לתוכנית הבוקר של וילנאי ומרוז, באתר וואלה!, 29 בינואר 2011
- ^ איתמר זהר, דורון נשר יפרסם רומן חדש, באתר הארץ, 4 באפריל 2011
- ^ 1 2 כרמית ראובן, בנו של דורון נשר: הייתי דוחף אותו בכח לאמבולנס, באתר ynet, 2 בספטמבר 2012
- ^ דורון נשר עבר אירוע מוחי קשה; אשתו: "צוות מד"א סירב לפנותו", באתר גלובס, 2 בספטמבר 2012
- ^ דן אבן ואמילי גרינצווייג, תיחקר התנהלות צוות מד"א שטיפל בדורון נשר, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2012
- ^ דן אבן, המלצה למשרד הבריאות: פינוי נפגעים לבי"ח גם נגד רצונם, באתר הארץ, 9 באפריל 2013
- ^
עמרי הרצוג, "המוח שלי ואני": דורון נשר חוזר אל המלים, והתוצאה מלאה בהומור קודר ותשוקה, באתר הארץ, 13 באפריל 2021
- ^ אמיר פלג, "מנורת הכסף" למצטייני הקולנוע הישראלי, חדשות, 19 בספטמבר 1988
- ^ אריאנה מלמד, ספרים - ילדים - "אבא, היא תמות?, חדשות, 21 ביוני 1991
- ^ דורון נשר, פרק קריאה מהספר המוח שלי ואני, באתר הארץ, 11 במרץ 2021
