דורי מנור

דורי מנור
לידה	11 בספטמבר 1971 (בן 52); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	המכון הלאומי לשפות ותרבויות המזרח
שפות היצירה	עברית, יידיש, אנגלית, צרפתית, ספרדית
בן או בת זוג	משה סקאל
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים (2007); אביר מסדר האמנויות והספרות (2018); פרס יהודה עמיחי (2015); פרס טשרניחובסקי (2008); פרס היצירה לסופרים עבריים (2018) ;

דורי מנור (נולד ב-11 בספטמבר 1971 בתל אביב) הוא משורר, עורך, סופר, מתרגם, מסאי וחוקר ספרות ישראלי, חתן פרס יהודה עמיחי למשוררים עבריים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. בעל תואר אביר במסדר האמנויות והספרות של צרפת על תרומתו להפצת התרבות הצרפתית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימו עבדה במשרד הביטחון בקריה, שם בביקוריו אותה, התוודע ליכולותיו המילוליות בהמצאת שמות קוד למבצעים ביטחוניים.^[1]

מנור החל לכתוב שירה מגיל צעיר. בשירותו הצבאי היה עורך ומפיק בגלי צה"ל. לאחר מכן הקים עם חבריו אורי פקלמן וגל קובר את כתב העת לשירה "אֵב", שזכה לביקורות משבחות.

ב-1995 עבר להתגורר בפריז, שם השלים תואר שני בספרות צרפתית וכללית ובספרות עברית. בהמשך לימד ספרות עברית ותרגום באוניברסיטת INALCO בפריז וייסד את לימודי העברית באוניברסיטת Sciences-Po (המכון הצרפתי הלאומי למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים). לאחר שובו לארץ, ב-2006, לימד באוניברסיטת בן-גוריון, באוניברסיטת תל אביב ובמוסדות נוספים. ב-2017 השלים את עבודת הדוקטורט שלו, שהוקדשה לתאוריה של תרגום שירה מצרפתית לעברית. בין השנים 2006 ו-2012 שימש עורך ראשי בהוצאת הספרים של סל תרבות ארצי.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הוציא מנור ספר שירים פרי עטו בשם "מיעוט", בהוצאת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד, תל אביב. הספר קצר שבחים רבים משלל מבקרי ספרות בארץ, אך עורר פולמוס בין מנור לבין המשורר נתן זך מעל דפי מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", על אודות כתיבת שירה בימינו, כאשר מנור תמך רעיונית בחזרה לכתיבה הצורנית, השקולה והמחורזת. הוא כולל מספר תרגומים, בהם של ויקטור הוגו, ויליאם בלייק, גיום אפולינר, פרנסואה ויון, ארתור רמבו, ו. ה. אודן, פול ורלן, ז'ורז' ברסנס וכן משלי לה פונטֶן.

על "מיעוט" כתב המבקר יורם ברונובסקי: "'כל השאר – עברית' היא בהחלט הגדרה טובה של אמנות הפיוט של דורי מנור. הוא אמן הלשון הזאת, וירטואוז שמעטים כמוהו בתולדות השירה העברית, ולא הייתי נזקק לאלתרמן השונה מאוד ממנור, גם בסוג הווירטואוזיות, אלא מרחיק אולי עד למשוררים העברים באיטליה" (יורם ברונובסקי, על "מיעוט", "הארץ", 26 בינואר 2001). בני ציפר, עורך מוסף הספרות של "הארץ" כתב על הספר: "ארבעים שנה אחרי שנרמס ברגלי אוונגרד שטען לשירה בגובה-העיניים, אך האוזניים, האוזניים התחרשו אט-אט למוזיקה שלה - חוזר אלינו הניגון האלתרמני שזנחנו לשווא, וחוזר בגדולות. ספרו של דורי מנור, 'מיעוט', הוא ציון דרך ופרשת מים בשירה העברית מעצם החוצפה המבורכת שלו להתחיל לחשוב על שירה מאלף-בית ולחזור [...] אל הבסיס: המשקל, החרוז, הטכניקה, השלמות הצורנית." ("הארץ", 12 בפברואר 2001).

בשנת 2001 ראתה אור הלברית לאופרה "אלפא ואומגה", מחזור שירים שמנור כתב יחד עם אנה הרמן (הוצאת הקיבוץ המאוחד). על הלברית כתבה הסופרת והמבקרת בתיה גור: "טקסט מרהיב, מרגש, רב-רבדים, שנון, מלא הומור וצער, העושה שימוש וירטואוזי בלשון העברית על גווניה ומקורותיה" ("הארץ", 12 בינואר 2001). האופרה עצמה, בהלחנתו של גיל שוחט, הוצגה באופרה הישראלית החדשה וזכתה להצלחה רבה.

בסוף 2005 גם ראה אור ספר שיריו השני של מנור, "בריטון", בהוצאת אחוזת בית. הספר, שעורר הדים רבים בביקורת ובעיתונות, כולל תרגומים למשוררים שונים, בהם פדריקו גארסיה לורקה, ארתור רמבו, ויקטור הוגו, פייר דה רונסאר ואחרים.

בשנת 2012 ראה אור ספרו "אמצע הבשר, שירים 1991-2011", הכולל שירים חדשים לצד מבחר נרחב מן הספרים הקודמים, וכן הלברית לאופרה "אלפא ואומגה" ומבחר תרגומי שירה. עורך הספר, פרופ' דן מירון, כתב בין השאר באחרית הדבר כי "מבחינה איכותית [...] שירתו של מנור היא לא פחות מ'מושלמת'... בדומה לפסלונים מסוג מסוים, קוטן ממדיהם הפיזיים של שיריו אינו נוטל מהם את מחוות הגודל והתנופה של פסלי כיכרות ורחובות-עיר, מחווה שמעניקות להם הרטוריקה והמוזיקה שלהם וכן הדחיסות של התכנים הפסיכולוגיים וההגותיים שלהם... בזכות השלמוּת הפנימית והאינטגרליות המוסרית והאסתטית שלה פותחת שירת מנור חלון בבית הספרות הישראלית ומאפשרת לאוויר רוחני אחר לחדור אל החדרים הדחוסים [...] את החלון הזה לא יהיה אפשר לסגור ..."^[2]

ב-2015 ראתה אור אסופת שירה להט"בית בשם "נפלאתה", בהוצאת חרגול, שערך יחד עם רונן סוניס.

בדצמבר 2019 ראה אור ספר שיריו החמישי, "נפש אחת אחריך" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר פרוזה ראשון פרי עטו, "שרב ראשון - כרוניקה של התבגרות", ראה אור ב-2022.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1997 תרגם מנור את ספר שיריו של בודלר "פרחי הרע" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). כמה מהשירים הולחנו על ידי מאור כהן והופיעו באלבום "פרחי הרע - מאור כהן שר בודלר" בשנת 2005.

בשנים 2011 ו-2012 פרסם מנור תרגומים ליצירותיהם של שניים מחשובי המשוררים הסימבוליסטיים הצרפתים: סטפאן מלארמה ("הרעם האילם", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012) ופול ואלרי ("בית הקברות הימי ומבחר הרהורים על השירה", נהר ספרים, 2011).

מנור תרגם בין השאר שירה מאת שארל בודלר, ארתור רמבו, ויקטור הוגו, טריסטאן קורבייר, פדריקו גארסיה לורקה, ו"ה אודן, אלן גינזברג ואחרים. כמו כן תרגם יצירות פרוזה, מחזות והגות מאת וולטר, רנה דקארט, מולייר, גוסטב פלובר, פרנסואז סגאן, ז'ול ורן ואחרים.

כתב עת "הו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הושק כתב העת הספרותי "הו!" בעריכת מנור, המוקדש לפרסום שירה, פרוזה, מסות ותרגומים. כתב העת ביקש להשיב לשירה את מקומה המרכזי בתרבות העברית, ולהעמיד על במת הספרות דור חדש של סופרים ומשוררים. עד כה ראו אור שישה עשר גיליונות של כתב העת. "הו!" נחשב היום לכתב עת משמעותי ביותר במערכת הספרות העברית, ועל דפיו ראו אור יצירות של סופרים ומשוררים מרכזיים בני דורות שונים, וכן התפרסמו לראשונה יצירות של כמה וכמה סופרים ומשוררים שבהמשך זכו בפרסים יוקרתיים וזכו להצלחה ביקורתית רבה. בגיליונות "הו!" פרסמו עד כה כ-180 יוצרות ויוצרים וביניהם רונית מטלון, יהושע קנז, דרור בורשטיין, בני מר, דרור משעני, נילי מירסקי, אנה הרמן, שמעון אדף, סיון בסקין, משה סקאל, ראובן נמדר, מאיה ערד, נורית גרץ, שמעון בוזגלו, פרופ' דן מירון, ננו שבתאי, אלמוג בהר, עמרי לבנת, עומר ולדמן, אורין רוזנר, יאיר דברת, דוד (ניאו) בוחבוט, יעקב ביטון, פרופ' יהודה שנהב, יערה שחורי, נעם פרתום, שלומי חתוכה, רחל חלפי, רונה קינן, רועי חן, אלון חילו, פרופ' מנחם פרי, אפרת מישורי, חוה אלברשטיין, יחזקאל רחמים, ורבים אחרים.

הוצאה לאור "ה-21, קלאסיקות לאלף השלישי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2021 ייסד את הוצאת "ה-21, קלאסיקות לאלף השלישי", שבמסגרתה ראו אור עד כה "זר שלגים", אנתולוגיה של שירת יידיש בתרגום בני מר; "המקוללים", מבחר מיצירות שארל בודלר, ארתור רמבו, פול ורלן, סטפאן מלארמה ואחרים; השחף של אנטון צ'כוב בתרגום רועי חן; "שבעה ימים אביב בשנה", ממואר מאת סיון בסקין, "המועדים", ממואר מאת בני מר, "את כל הרצון", אנתולוגיה של שירה לסבית ישראלית.

שיתוף פעולה עם מוזיקאים וזמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנור מרבה לשתף פעולה עם מוזיקאים וזמרים, ושירים ותרגומים פרי עטו הולחנו ובוצעו, בין השאר, על ידי שלומי שבן, רונה קינן, ערן צור, אסף אמדורסקי, רם אוריון, נינט טייב, יוני רכטר, נסרין קדרי, אסף אבידן, קרן אן ואורי מרק.

תוכנית הרדיו "ציפורי לילה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2010–2014 הגיש בגלי צה"ל את התוכנית "ציפורי לילה" מתפייטות - תחילה עם הזמרת רונה קינן, אחר כך עם הסופרת אלונה קמחי ועם שלומציון קינן, ולבסוף עם שרהלה בן אשר. לאחר מכן הגיש בגל"צ את התוכנית "בעקבות הזמן האבוד" בערבי שישי.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2007 פרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול
2008 פרס טשרניחובסקי על תרגומיו מהספרות והשירה הצרפתית
2011 פרס לעריכה ספרותית מטעם משרד התרבות
2015 פרס יהודה עמיחי.^[3]
2019 זכה בשנית בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים
במאי 2019 זכה בעיטור אביר במסדר האמנויות והספרות של צרפת על תרומתו להפצת התרבות הצרפתית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנור הוא בן הזוג של הסופר משה סקאל. מנור מחלק בשנים האחרונות את זמנו בין תל אביב לברלין.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעוט: שירים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, 2000)
אלפא ואומגה: לברית על פי סדרת ליתוגרפיות מאת אדוַורד מוּנק (עם אנה הרמן. תל אביב, הקיבוץ המאוחד, תשס"א 2001)
בריטון: שירים (תל אביב, אחוזת בית, 2005)
אמצע הבשר, שירים 1991 - 2011, מבחר משיריו, תל אביב, הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 2012
נפש אחת אחריך, שירים (הקיבוץ המאוחד, 2019)^[4]
שרב ראשון - כרוניקה של התבגרות, פרוזה. (תשע נשמות, 2022)^[5]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספלין של פריז: שירים קטנים בפרוזה / שארל בודלר (תל אביב, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 1997)
פרחי הרע: מבחר / שארל בודלר (תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז 1997)
גני העדן המלאכותיים: על היין, החשיש והאופיום / שארל בודלר (תל אביב, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2003)
הגיונות על הפילוסופיה הראשונית / רנה דקארט (תל אביב, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2001)
חזיון התעתועים של דוקטור אוקס / ז'ול ורן (תל אביב, אחוזת בית, תשס"ד 2004)
יומנה של זלאטה: חייה של ילדה בסרייבו הנצורה / זלאטה פיליפוביץ' (תל אביב, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרי עליית הגג, 1994)
מכתבים ללואיז קולה / גוסטב פלובר (תל אביב, המעורר, 1999)
היקום, האלים ובני-האדם: סיפורי המיתולוגיה הגדולים / ז'אן-פייר ורנאן (תל אביב, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2003)
צל וחיזיון בירושלים: בראייתם של הסופרים-הנוסעים ובאמנויות של המאה ה-19 / דוד מנדלסון (תל אביב, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2002). יחד עם קולט בוטנר ואנה הרמן
אני הולך מפה / ז'אן אשנוז (תל אביב, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2001)
הגיונות: על הפילוסופיה הראשונית / רנה דקארט (תל אביב, משכל, 2001)
הטרגדיה האלג'יראית / רֶמון אָרון (תל אביב, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2005)
קנדיד / וולטר (תל אביב, ידיעות אחרונות, 2006)
שלום לך, עצבות / פרנסואז סאגאן (תל אביב, אחוזת בית, 2009)
בית הקברות הימי / פול ואלרי (תל אביב, נהר ספרים, 2011)
הרעם האילם / סטפן מלרמה (תל אביב, הקיבוץ המאוחד - ספריית פועלים, 2012)
הקמצן / מולייר
זכור, גוף / קונסטנדינוס קוואפיס (עם ישראלה אזולאי)

עריכה וההדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפלאתה: אנתולוגיה של שירה להט"בית / בעריכת דורי מנור ורונן סוניס (תל אביב, חרגול, 2015)
המקוללים: שארל בודלר; פול ורלן; ארתור רמבו; ז'רמן נובו; שארל קרוס; לוטראמון; טריסטאן קורבייר; ז'ול לפורג; סטפאן מלארמה. מצרפתית: דורי מנור, ריטה קוגן, בני מר, סיון בסקין, רונן סוניס, משה סקאל ואילנה המרמן. הוצאת ה-21 והקיבוץ המאוחד, 2021.
זר שלגים: מבחר משירת יידיש. מיידיש: בני מר. הוצאת ה-21 ואפרסמון, 2021.
סיון בסקין, אחותי יהונתן, הקיבוץ המאוחד 2017.
עמרי לבנת, מלאכי, הקיבוץ המאוחד, 2018.
אורין רוזנר, גורי רוח, הקיבוץ המאוחד, 2018.
עומר ולדמן, חינוך גופני, הקיבוץ המאוחד, 2018.
דוד (ניאו) בוחבוט, באישון ליל נצח, הקיבוץ המאוחד, 2018.
יפעת גדות בתוך הרעש הגדול, בעריכת דורי מנור, הוצאת קתרזיס, 2021
דעאל רודריגז גרסיה, גילופין, בעריכת דורי מנור, הוצאת פרדס, 2021
נדב ליניאל, הלל, פרדס 2022