דיסק בין-חולייתי
 | |
| שיוך |
עמוד השדרה  |
|---|---|
| תיאור ב |
האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (289) |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
discus intervertebralis |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A03.2.02.003 |
| TA2 (2019) |
1684 |
| FMA |
10446 |
| קוד MeSH |
A02.165.308.410 |
| מזהה MeSH |
D007403 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0021815 |
  | |
דיסק בין-חולייתי (TA: Discus intervertebralis) הוא רקמת סחוס עבה הנמצאת בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה. הדיסק מהווה מפרק מסוג מאחה בין גופי החוליות, הוא מחבר בחוזקה את החוליות, מאפשר תנועה מעטה ומתפקד כבולם זעזועים.
מבנה ותפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיסק בין חולייתי, שצורתו מעוגלת ושטוחה, מחבר בין גופי חוליות שכנות. בין שתי החוליות הראשונות (חולית הציר והאטלס) אין דיסק והדיסקים בין חוליות עצם העצה ועצם העוקץ מתנוונים ומתגרמים בהתבגרות.
חלקו החיצוני או ההיקפי של הדיסק מכונה הטבעת הליפית (Anulus fibrosus) והוא מורכב מסחוס סיבי. סחוס הטבעת הליפית מחובר לשפתי גופי החוליות ויוצר שכבות בתוך שכבות של סיבים הנעים באלכסון מחוליה אחת לשנייה.
חלקו הפנימי של הדיסק הוא הגרעין הַמּוֹכִי (Nucleus pulposus), חומר ג'לטיני המכיל יותר סחוס מאשר סיבים ומאופיין באלסטיות גדולה ובתכולת מים גבוהה (כ־88 אחוזים באנשים צעירים). הגרעין המוכי בא במגע עם פני גופי החוליות המכוסים סחוס זגוגי.
הטבעת הליפית מחברת בחוזקה את החוליות זו לזו ומתחמת את הגרעין המוכי. היא מאפשרת מעט תנועה בין כל שתי חוליות. כאשר מתרחשת התנועה, משנה הגרעין המוכי את צורתו בהתאם לכיוון התנועה ושומר על חלוקת המאמצים בין גופי החוליות. הגרעין המוכי משנה את צורתו גם בתגובה למאמץ לחיצה (הפועל בכיוון מקביל לעמוד השדרה) וסופג חלק מהזעזוע.
מבנה הדיסק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיסק הבין חולייתי מורכב משני סוגים של מאקרו-מולקולות-פרוטאוגליקן שנמצא בגרעין המוכי, ואשר סופח מים לצורך קבלת רקמה ג'לטינית המהווה את הכרית של הדיסק, וקולגן- שרמותיו עולות ככל שמתרחקים ממרכז הדיסק (הגרעין המוכי) אל עבר הפריפריה. סוג הקולגן העיקרי בגרעין המוכי הוא קולגן מסוג 2, בעוד שבטבעת הליפית סוג הקולגן העיקרי הוא 1.
בדיסק יש מעט כלי דם- הוא מקבל אספקת חמצן וחומרי מזון מכלי הדם הנכנסים אל הטבעת הליפית, ובנוסף כלי דם קטנים הנכנסים לדיסק מהעצם התת-סחוסית של החוליה.
פתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלט דיסק: חולשה במבנה הטבעת הליפית יכולה לגרום לבלט בהיקף הטבעת, פועל יוצא של הלחץ הפנימי של הגרעין המוכי, או אף לפריצה של תוכן הגרעין המוכי המכונה פריצת דיסק.
- פריצת דיסק (צניחת דיסק בין-חולייתי): בקע בקרומים שבתוך הדיסק וזליגה של הנוזל הצמיג שביניהם. באופן קיצוני, במצב זה או בבלט דיסק עלולים השינויים בצורת הדיסק לגרות או ללחוץ ישירות על מבנים עצביים סמוכים, כגון חוט השדרה או עצב שדרתי ולגרום למצבים הנעים מאי נוחות ועד לתסמינים נוירולוגים חמורים.
- מחלת דיסק ניוונית: שינויים ניווניים המובילים לאיבוד התפקוד התקין של הדיסק ועמוד השדרה. הניוון הוא בדרך כלל תוצר של ההתבגרות אולם יכול גם להיגרם מסיבות נוספות : העיקרית שבהם היא טראומה למעשה אם נוצר קרע בטבעות הדיסק המקיפה את נוזל הדיסק הפנימי (שהוא למעשה הבולם זעוזעים ששומר) זה מחליש את הדיסק מאוד ומונע ממנו לתפקד באופן תקין ,עישון ואי פעילות גופנית תקינה יכולים להאיץ את ניוון הדיסק מכיוון שהדיסק מקבל מינרליים דרך חמצן ותנועה.
